סקר
מה הכי קשה ללמוד?
דף יומי
פרק משניות יומי
חת"ת יומי
שנים מקרא ואחד תרגום


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והלכתא" - "סבוראים"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין מט ע"א


"אינקבה ריאה היכא דממשמשא ידיה דטבחא, תלינן או לא תלינן? רב אדא בר נתן אמר: תלינן, מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: לא תלינן, והלכתא: תלינן. אמר רב שמואל בריה דרבי אבהו: אבא מרישי כלי דרפרם הוה ואמר: תלינן, אמרוה קמיה להא דמר זוטרא בריה דרב מרי, ולא קבלה. אמר רב משרשיא: כוותיה דאבוה דאבא מסתברא, דהא תלינן בזאב."

סדר האמוראים בסוגיה:

רב שמואל בנו של רבי אבהו חי כנראה בדור הרביעי בתקופת אביי ורבא.


"מר זוטרא בריה דרב מרי" – בדור החמישי נין של שמואל. אביו היה רב מרי בנה של רחל בת שמואל שנשבתה והתחתנה עם גר ושמו "איסר גיורא". היה צעיר מרבינא.

"רב אדא בר נתן" או [גירסא אחרת: "רב אחא בר נתן" חי בדורו של "מר זוטרא בריה דרב מרי"

רפרם – בדור השביעי – תלמידו של רב אשי.

מהלך הסוגיה: שני האמוראים בדור החמישי נחלקו בעניין נקב בריאה במקום שהטבחים ממשמשים.
מר זוטרא אמר "לא תלינן", כלומר, לא אומרים שהנקב נוצר על ידי מישמוש הטבחים – וכשר.

וקובעת הגמרא "והלכתא תלינן" – כדעת רב אדא [או בגירסא: רב אחא].

מספרת הגמרא שרב שמואל אמר שאביו [רבי אבהו] היה אצל האמורא רפרם [זאת אומרת שחי בדור השלישי] שפסק בנושא זה - "תלינן".
הביאו את דינו של רפרם לפני רב מרי שפסק "לא תלינן" ורב מרי לא קיבל את דעתו.

ורב משרשיא, שהיה נכדו של רב אחא, הצדיק את סבו ש"תלינן", והוא גם מנמק את החלטתו.
רב משרשיא זה חי כבר אחרי רבינא ורב אשי – בדור השמיני [אטלס עץ חיים: נראה שהיה מראשי הסבוראים].

השאלה הגדולה שיש כאן לשאול: הרי הגמרא כבר פסקה "והלכתא תלינן" מדוע המשיכו את הדיון?

ונראה לי לומר בשתי אפשרויות:
אפשרות ראשונה: הביטוי "והלכתא" לא נאמר על ידי "עורך הגמרא" אלא על ידי בית המדרש של שני האמוראים, ואחר כך רב משרשיא מאשר זאת.
אפשרות שניה: "עורך הגמרא" הוא זה שכתב "והלכתא – תלינן", והמשך הסוגיה הוא "תוספת" של הסבוראים.

בקטע הבא בגמרא גם מופיע הביטוי "והלכתא".

ומייד בהמשך סוגיה נוספת:

ר"ש אומר עד שתינקב. אמר רבה בר תחליפא א"ר ירמיה בר אבא: עד שתינקב לסמפון גדול. יתיב רב אחא בר אבא קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר, אמר רבי מלוך א"ר יהושע בן לוי: הלכה כר"ש, א"ל: מלוך ערבאה קאמרת? אין הלכה כר"ש קאמר. כי סליק רבי זירא, אשכחיה לרב ביבי דיתיב וקאמר, א"ר מלוך א"ר יהושע בן לוי: הלכה כר"ש, א"ל: חיי דמר, דאנא ורבי חייא בר אבא ורב אסי איקלעינן לאתריה דרבי מלוך, ואמרי ליה אי אמר מר הלכה כרבי שמעון ואמר לן אין הלכה כר"ש אמרי. ואת מה בידך? א"ל, הכי א"ר יצחק בר אמי אריב"ל: הלכה כר"ש. ואין הלכה כרבי שמעון.

דיון "ארוך" בגמרא אם הלכה כרבי שמעון או לא.

רש"י מסכת חולין דף מט עמוד א

ואין הלכה כרבי שמעון - גמרא קא פסיק ליה ובישיבה האחרונה נפסקו ההלכות הללו הפסוקות סתם בגמרא.

רש"י מסביר שאת הקביעה ה"סופית" בגמרא של "ואין הלכתא כרבי שמעון" "גמרא פא פסיק ליה", והוא מסביר "ובישיבה האחרונה נפסקו ההלכות הללו הפסוקות סתם". בפשטות כוונתו היא ש"עורכי הגמרא" הם קבעו את הפסק הסופי. הסברים דומים מופיעים בדברי רש"י [על הש"ס] עוד פעמיים:

רש"י מסכת סוכה דף ג עמוד ב

היתה גבוהה מעשרים - פיסקי שמועות הן של כל בני הישיבה שהיו במדרשו של רב אשי שסידרו הגמרא.

רש"י מסכת כתובות דף נו עמוד א

והלכה למעשה כו' - הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה.


וקשה: מה ראה רש"י לכתוב זאת רק בשלוש הסוגיות הנ"ל?


ונראה לומר, שבסוגייתנו יש אריכות דברים בין האמוראים כמי ההלכה, בניסוח של "הלכה כ...", ולכן ההלכה האחרונה בודאי נפסקה על ידי "בישיבה האחרונה".

דברי רש"י בסוגייתנו מהווים "נקודת מוצא" למאמר גדול של הרב זיני בספרו "רבנן סבוראי וכללי ההלכה", עמוד 71 ואילך. ושם הוא גם מביא שאלה של החוקרים [וגם העלינו לעיל] מדוע אחרי ה"והלכתא" ממשיך הדיון. הסברנו לעיל 2 הסברים, וניתן לומר בפשטות הסבר נוסף, שה"והלכתא" איננו סוף פסוק של הכרעת "עורך הגמרא" אלא אלו המשך דברי מר זוטרא בריה דרב מרי, שחזר בו.
דומה "קצת" לדברים הבאים:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנב :

והלכתא, מצינו דקאמר בגמרא ואינו ממסדרי התלמוד אלא הוא מדברי האמורא גופיה דהיה סבר הפך מסקנת ההלכתא כ"כ הרא"ש בע"ז פ"ה סי' ל"ד וז"ל ומסתברא הא דמסיק והלכתא אידי ואידי ברותחין כל זה מדברי רב אשי כלומר אע"פ שאני עושה ליבון אין הלכה כך כי אני מחמיר על עצמי אלא כך הלכה דברותחין סגי ע"כ, וגם הר"ן בפרק כל שעה צדד לומר כן ע"ש וכן מצאתי להסמ"ג ..."

וכן ראה בספר "דברי סופרים", כרך ב, סימן עט, עמוד ז.

בעמוד שבסוגייתנו יש "והלכתא" פעם נוספת:

מורנא; פליגי בה רב יוסף בר דוסאי ורבנן, חד אמר: קודם שחיטה פריש, וחד אמר: לאחר שחיטה פריש. והלכתא: לאחר שחיטה פריש.

כאן בפשטות יש הכרעה של "עורך הגמרא". אולם דווקא כאן מעיר הרב זיני, שם, עמוד 173, שאין הגיון לומר שזו הכרעה מאוחרת, מפני שבמחלוקת כאן בין "רב יוסף בר דוסאי" ו"רבנן" אין שום דרך להכריע כי לא ידוע מה אמרו "רבנן", ולכן ברור שההלכה הוכרעה בזמן המחלוקת. אולם לפי הרב מרגליות, שתמיד כשמופיע הביטוי "חד אמר..." הרי שיש התאמה בין ה"חד אמר..." הראשון לחכם הראשון שמוזכר, ולפי זה חכמים הם שאמרו "לאחר שחיטה פרוש", ולכן ברור שהכרעה כמותם, ואז ניתן לשוב ולומר ש"והלכתא" נוספה מאוחר יותר.

אולם לא ברור מה מוסיפה ה"והלכתא" אם בין כך הלכה כרחמים?

ואולי אפשר לומר: ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קג, שמביא אפשרות שההכרעה היא מכח ספק ולא מכח "ודאי" [וראה שם דיון באחרונים ובלשון הרמב"ם], ולפי זה אולי ניתן לומר חידוש גדול: "חד אמר לאחר שחיטה פריש" – מספק [מהו הספק ראה ב"ילקוט ביאורים", שם] ובאה ה"והלכתא" לומר שדין זה הוא בצורת ודאי" ולא מספק.
 



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים  | רשימת תפוצה | הקדשה  | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר