סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרס"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא מציעא
דף טז עמוד א

 

בענין מכירת הבכורה ליעקב - הלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם?

למדנו בברייתא (דף טז ע"א): "מה שאירש מאבא מכור לך, מה שתעלה מצודתי מכור לך, לא אמר כלום; מה שאירש מן אבא היום מכור לך, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין". והנה טעם דין הרישא - ש"לא אמר כלום" - הוא משום "שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם", והקשו בגמרא: אם כן "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא", ותרצו: "אמר רבי יוחנן, סיפא מה שאירש מאבא היום - משום כבוד אביו, מה שתעלה מצודתי היום - משום כדי חייו", ופירש"י: "'משום כבוד אביו' - כשהיה אביו גוסס, וצריך מעות לקבורתו ולתכריכין, מוזהר לכבוד אביו שלא לשהותו בבזיון. 'משום כדי חייו' - מה שתעלה מצודתי היום תקנו חכמים שיהיו דבריו קיימין, שמא צריך הוא למזונות דבר מועט, אבל מה שתעלה מצודתי כל חדש או כל שנה אין שם משום כדי חייו".
על פי יסוד סוגיא זו ביארו מפרשי התורה את פסוקי התורה במכירת הבכורה ליעקב (בראשית כה, לא): "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי" כמין חומר,דלכאורה יש להבין כוונת אומרו 'כיום'.
וכתב האור החיים הק': "ונראה, כי להיות כי בכורה זו שקונה ממנו יש בה פרטים שאינם במציאות אלא במות אביו, והם דברים שלא באו לעולם, וכפי תורתינו הקדושה 'אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם", פירוש, כי הלא זכות הבכורה של עשו היתה לגבי שלשה ענינים: לענין עבודת הקרבנות - שהיתה שייכת באותה שעה להבכורים (עי' רש"י שם בפר' תולדות כה, לא); לענין ירושת הבכור פי שנים (עי' תרגום אונקלוס; ראב"ע; רמב"ן ורשב"ם); ולענין הכבוד והשררה שיש לבכור (עי' ראב"ע; רבינו בחיי וחזקוני). והנה זכות וקנין הבכור בעבודה, וכן זכות הכבוד והשררה, לכאורה כבר היו בעולם כשמכרן עשו ליעקב (עי' פירושי התוס' עה"ת [י-ם תשד"ם] תולדות שם אות ט מובא קושיא זו גם לענין עבודה, אכן האחרונים לא הביאו קושיא זו לענין עבודה, כי זכות זו כבר היתה בעולם לענין הקרבה בבמות [עי' ב"ר סג, יג. וראה בארוכה פרד"י תולדות כה אות לא; תורה שלימה תולדות אות רי]). אכן, על זכות ירושת הבכור פי שנים יש להקשות, במה זכה בה יעקב, הלא עדיין לא זכה עשו בנכסי יצחק אביו, והוי דבר שלא בא בעולם.
וממשיך האור החיים הק', ש"לזה נתחכם לומר 'כיום' - כדי שתתקיים המכירה. והוא על פי מה שאמרו במס' בבא מציעא (טז.) ופסקוהו הפוסקים (חו"מ סי' ריא ס"ב) הצייד עני שאין לו מה יאכל שאמר 'מה שיעלה במצודתי היום... מכור לך, ממכרו קיים', והטעם 'משום כדי חייו', וכתבו הגאונים, שאין הטעם תלוי באומרו 'היום', אלא הוא הדין יום אחר ממכרו קיים מטעם 'כדי חייו', ולא אמרו 'היום' אלא לשלול מה שיעלה במצודתו ל' יום או שנה שהוא יותר מכדי מחיית יום אחד, אבל מחיית יום אחד - בכל מציאות שיהיה - קיים, והוא אומרו 'מכרה כיום' - פירוש כדין 'כיום', שהרי עייף היה, ו'משום כדי חייו ממכרו ממכר' - הגם שהוא דבר שלא בא לעולם, וזולת מציאות זה אין דין שיכול לזכות במכר הבכורה, והצדיק עשו דברי יעקב באומרו 'הנה הוא הולך למות' - ואין לך תקנת 'משום כדי חייו' גדולה מזו".
לעומתו יש להביא דברי פירוש הטור עה"ת (תולדות שם), שאכן לא נתכוין עשו למכור ליעקב את זכות הבכורה, כי אם באופן שתתקיים הירושה בו ביום ממש, וז"ל: "ויש אומרים, שלא קנה ממנו אלא מה שאירש מאבא היום, ולכך חל הקנין, וזהו מה שאמר 'מכרה כיום', ועשו בבזותו הבכורה אמר: אתה שואל מה שאירש מאבא היום, הנה אנכי מוכרה לך לעולם [כלומר, שזו היתה כוונת עשו בתשובתו (שם, לב) "ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה", והיינו, שבאמת מוכן למכור את הבכורה לעולם]. ולדבריו מבואר, שהקנין היה כפשוטו רק בדרך של "מה שאירש מאבא היום" ממש, כי אז חל הקנין גם בדבר שלא בא לעולם, וכמבואר בסוגייתנו.
עוד כתב הטור בפירושו עה"ת: "ואדוני אבי הרא"ש ז"ל מדקדק מכאן, מי שמוכר לחברו דבר שאין הקנין חל עליו, כגון מה שאירש מאבא... ונשבע עליו - שהמכר חל מכח השבועה (כי עשו נשבע ליעקב, כדכתיב [שם כה, לג] 'ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב'), לא מבעיא שכופין אותו לקיימו בשביל שבועתו, אלא אפילו שם מכר עליו, כדחזינא הכא, דקרי לה מכר בשביל השבועה" (דברים אלו מובאים כבר בתשו' הגאונים [מר יוסף גאון] בסוף שו"ת הרי"ף [בולגריי תרצ"ה] סי' ד. ובשו"ת הריב"ש [סי' שכח וע"ע סי' שלה] נשאל מאחד שראה כתוב יסוד זה בשם רבינו יעקב בן הרא"ש בשם אביו, והריב"ש חלק ע"ז, וענה לו: "לאו הרא"ש ולא הרב רבינו יעקב חתימי עלה, ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כותייהו סברא זו שאין לה על מה שתסמוך". אכן, הדברים מפורשים בפי' הטור הנ"ל. וע"ע אוה"ח הק' [שם, לג], שכתב שמצד השבועה אכן לא חלה המכירה, אלא שהוכרח עשו לקיים מכירתו מחמת השבועה, יעו"ש).
בשו"ת הריב"ש (שם) כתב כלפי דברי הראשונים שהוכיחו מכאן שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם עם שבועה: "גם הראיה שהביא בשמם אין לה עיקר, לפי שהיה קודם הדיבור, ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלבל"ע, והשבועה היתה לרווחא דמילתא, שלא יערער עשו בדבר, כי הכירו יעקב כזד יעיר ואיש זרוע - לפיכך השביעו", מבואר מדבריו חידוש גדול שקודם מתן תורה כו"ע מודים שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם (וביסוד זה, עי' ישועות מלכו תולדות ד"ה האחרונים טעם הדבר בדרך דרוש; קדושת יו"ט סי' ו בהגהה ויו"ט דרבנן פה, ב; שו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' קס"ג וחמישאה סי' נו; ובעיקר הקושיא ראה גור אריה למהר"ל תולדות שם; חכמת שלמה להגרש"ק חו"מ סי' רט ס"א; קצה"ח סי' רעח סקי"ג).


עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר