|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ויאספו את השליו – שליו
"אלא מעתה, גבי שליו דכתיב: ויאספו את השליו, הכי נמי דלאו בשחיטה? והא אמרת: לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה? התם לא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני, הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני" (חולין, כז ע"ב).
פירוש: אלא מעתה, גבי [אצל] שליו דכתיב [שנאמר]: ויאספו את השליו, הכי נמי דלאו [כך גם כן תאמר שאינו] במצות שחיטה? והא אמרת [והרי אמרת] ביחס לכל העופות: לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה? ומשיבים: התם [שם], באסיפת השליו, לא כתיבא [נאמרה] אסיפה במקום שהוזכרה שחיטה דאחריני [של אחרים], הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני" ומשמע מכך שדי להם באסיפה ולא בשחיטה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
במדרש (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צז) מתואר אופן התעופה של הלהקות: "וכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיתה פורחת ועולה על רום מן הארץ שתי אמות כדי שלא יהיו מצטערים עליה בשעת לקיטתה". "... ותעל השליו ותכס את המחנה איני יודע כמה הרי הוא אומר וכאמתים על פני הארץ, שתי אמות היה גבוה מן הארץ שיהיה אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער מן לבו ולמטה שתי אמות מלבו ולמעלה אמה אחת וכן הוא אומר וכאמתים על פני הארץ וכו'" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, טז י"ג). החוקר Deak stanely הסתמך על הפסוק בתורה והציע לזהות את השליו עם החסידה משום שגובהה כ – 1.2. טריסטרם העיר, כדברי המדרש, שהכוונה היא לכך שהשלווים עפו בגובה 1.2 מעל פני הקרקע כפי שאכן נראית התופעה במציאות. הופעת השליו לבני ישראל במדבר – ניסית או טבעית?לפני שנעבור לתאר את נס השליו לאור התנהגותו הטבעית חשוב להתייחס לבעיה עקרונית הצצה כל אימת שאנו מנסים לפרש תופעה ניסית במונחים של חוקי טבע. לכאורה ההסברים המדעיים מגמדים את חווית הנס הנתפס כתופעה על טבעית. לבעיה זו התייחסו רבים מגדולי ישראל בתקופות השונות. בגישתו הכללית של הרמב"ם הנסים אינם בהכרח אירועים החורגים מחוקי הטבע הקבועים. באיגרת תחיית המתים (עמ' שסב בהוצאת הרב שילת) כתב:"וכבר נודע שאנחנו נברח מאד משינוי סדרי בראשית ...". רעיון זה מופיע במקומות נוספים כמו למשל במורה נבוכים (תודה לעזרא לב טוב על ההפניה למקור זה). התייחסות ספציפית לנס השליו אנו מוצאים בדברי הרמב"ן:
מפירוש הרמב"ן משתמע שאין ב"נס השליו" משום פלא אלא התנהלות שעיקרה טבעי ויד ה' באה לידי ביטוי רק בכמות השלווים שנחתו ואולי גם בעיתוי שהרי הקב"ה מודיע למשה על בא השליו ואם בדרך הטבע היתה הגעתו צפויה לא היה צורך לבשר זאת. רקע ביולוגיהתנהגות הנדידה של השליו
עם תום עונת הקינון באירופה (מאמצע אוגוסט), נעים השלווים דרומה. התנועה מתבצעת בהליכה ובמעופים קצרים. הם נודדים בלילה, בלהקות המונות לעתים עשרות פרטים. במשך היום הם נחים בשדות, מסתתרים מתחת לשיחים וסלעים ומרבים לאכול. תקופה זו משמשת לצבירת שומן רב המספק את האנרגיה הדרושה לחציית הים התיכון. משקלם עשוי להגיע לאחר תקופה זו עד 150 ג', ומכאן נובע אחד משמותיהם בערבית בצפון סיני – סומאנה כלומר שומן. פר, שם אחר בערבית נגזר מכך שכאשר הם מוטרדים הם מתרוממים בפתאומיות מתחת לרגלי המתקרב למחבואם במשק כנפיים חזק הנשמע כעין "פררר". השלווים ממשיכים בדרכם באירופה ואסיה הקטנה, עד לחופי הים-התיכון. כאן הם ממתינים לשעות בין-הערביים ואז ממריאים למסע ארוך ומייגע. להקות השלווים חוצות את הים-התיכון, מסוף אוגוסט ועד לתחילת אוקטובר. הלהקות המגיעות ממרכז אירופה וממזרחה עפות במעוף לילי אחד מחופי טורקיה עד לחופי צפון סיני ומזרח מצרים, מרחק של כ - 750 ק"מ. על מסלול זה מעידות טבעות סימון שנמצאו על רגלי שלווים שנלכדו חיים או נמצאו מתים. השלווים החוצים את הים מגיעים לקו החוף החל מאור ראשון במשך כשלוש שעות. תעופה זו נמשכת כ- 10 שעות ובמהלכה הם מנצלים את רוב מאגר השומן ולעיתים אפילו את כולו. הם מגיעים לחוף תשושים וממהרים להסתתר על מנת להתאושש. מספר השלווים שהגיעו לאזורנו בעבר היה עצום דבר הבא לידי ביטוי במספרים הגדולים של השלווים שיוצאו לאירופה החל משנת 1885. המספרים נעו בין מאות אלפים ועד כ – 3 מיליון בשנת 1920. במהלך השנים פחת מספר השלווים בגלל הציד ובעיקר בגלל שינויים בשיטות העיבוד החקלאי בתחומי המחיה שלהם ושינויים אקלימיים בחבל הסהל בו הם חורפים.
קיימות עדויות הסטוריות רבות מהעת העתיקה ועד ימינו על כך שבשר השלווים עלול היות רעיל. כתבו על כך אריסטו כבר במאה ה– 4 לפנה"ס ואחריו פליניוס במאה ה – 1 לספירה. קיים תיעוד של אזהרות מפני רעילות השליו מתקופות שונות ואף מהעת החדשה. הרפואה המודרנית מכירה את התופעה הנקראת Coturnism הנקראת על שמו של השליו האירופי (Coturnix commix coturnix L.). ארוע הרעלה מפורסם ודרמטי הוא ארוע שהתרחש על גבי מיכלית נפט בשם "סטאר-אוף-בהריין" ב – 3/5/1980 בעת ששטה בים התיכון. בבוקר אותו יום נחתו על סיפון האוניה להקות שלווים גדולות שחיפשו מפלט מסערה. המלחים שנפשם קצה בקופסאות השימורים, מהן ניזונו במשך תקופה ארוכה, ערכו סעודת שלווים. כעבור כ – 12 שעות רבים מבין המלחים לקו בהפרעות נשימה ודיבור, הקאות ושיתוק בגפים התחתונות שהם סימפטומים הנובעים כתוצאה מנזקים שנגרמו לשרירי השלד. הפרעה קשה זו נקראת (2) Rhabdomyolysis. שלושה מבין אנשי הצוות מתו והשאר הצליחו בקושי להשיט את המיכלית לנמל קרוב. אירוע זה דומה למתואר בספר במדבר (יא ל"ג): "הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד". השליו במדברבמה התייחדה הופעת השליו לבני ישראל במדבר?
יוסף ברסלבסקי (5) מנתח את מהות הנס שנעשה לבני ישראל במדבר לאור הידוע על התנהגות השלווים באופן טבעי. הנס הראשון הוא עיתוי ההופעה. בפעם הראשונה הופיע השליו במדבר סין, בין אלים ובין סיני, "חמשה עשר יום לחודש השני לצאתם מארץ מצרים" (שמות, טז א') כלומר ט"ו באייר. בפעם השניה הגיע השליו במדבר פארן בשנה השניה ליציאת מצרים בכ' אייר באותה שנה. "ויהי בשנה השנית בחדש השני, בעשרים בחדש וכו'". במועדים אלו השליו איננו מגיע לחופי צפון סיני בנדידת הסתיו והאוכלוסיות שחרפו באפריקה חוזרות צפונה לאזורי הדגירה. ניתן להוסיף שגם שעת נחיתת השליו, לפחות בתאור בספר שמות (טז י"ג), היתה בערב ולא בבקר כמקובל בהתנהגות הטבעית של השליו ("ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה"). הופעה זו שלא במועד מהווה חריגה מחוקי הטבע ולכן היא מבטאת את הנס.
לאחר שהעלנו את הסברה שהנס בהגעת השליו הוא המועד ולא עצם התופעה נותרה שאלה פתוחה. האם השלווים שבני ישראל אכלו הגיעו מצפון מעבר לים התיכון ומדובר בנדידת סתיו שאולי הקדימה או בנדידת האביב שהתאחרה והגיעה מכיוון דרום כלומר מים סוף? ההסבר המקובל על החוקרים הוא שמדובר בנדידת האביב משום שעיקר רעילות השליו היא בעונה זו. על פי הסברה שמקור הרעילות הוא חומרים המשתחררים בעת התעופה מובן מדוע השלווים המגיעים מאפריקה רעילים. נדידה זו קשה במיוחד משום שעל השלווים לחצות את הסהרה ולהאבק ברוחות צפוניות בתעופה הנמשכת כ – 50-60 שעות. לענ"ד מלשון הפסוק "ויגז שלוים מן הים" משתמע יותר שהשלווים הגיעו מהים התיכון משום שהוא הנקרא במקרא בשם "ים" בלי תוספת. יש לתת את הדעת גם לכיוון הרוח המגיעה מצפון ומסייעת לשלווים בנדידת הסתיו כאשר בנדידת האביב לא רק שהרוח איננה מסייעת אלא אף נושבת בכיוון מנוגד לתעופה. בנוסף לכך נדידת האביב מפוזרת על פני שטח גדול ואם כן התאור בתורה על המספרים העצומים של השליו שנחתו במחנה פחות מובנים (אלא אם כן נניח שגם תופעה זו היתה חלק מגופו של הנס). על מנת להבין כיצד ייתכן והשלווים רעילים בתקופה זו עלינו לבדוק את התפוצה הגיאוגרפית של רעילות השליו. התברר שהאוכלוסיות הרעילות מרוכזות בארבעה איזורים נפרדים בעולם הישן (אירופה ואסיה). צפון אלג'יריה, דרום צרפת, יוון והאיים סביבה ודרום מערב ברה"מ לשעבר. אוכלוסיות השלווים באיזורים אלו שונות בעונת הרעילות. האוכלוסיות של אלגייריה וצרפת רעילות בעת נדידת האביב צפונה ואילו אוכלוסיות יוון וברה"מ רעילות בעת נדידת הסתיו דרומה. ייתכן אם כן שהשליו שאותו אכלו בני ישראל הגיע מיוון ודרום מערב ברה"מ (אזורים קרובים אלינו בהשוואה לאוכלוסיות באלג'יריה וצרפת) ואוכלוסיות אלו אכן רעילות דווקא בנדידת הסתיו. תצפיות בעזרת לכידת שלווים מסומנים בטבעות מצביעות על כך שרוב הפרטים המגיעים לאזורנו שייכים לאוכלוסיות ממרכז אירופה ומזרחה. (1) על מסורת זו ראה את ספרו של זהר עמר, מסורת העוף, נווה צוף, ה'תשס"ד, עמ' 88-102.
(2) l. Korkmaz et al, 'Quail Consumption Can Be Harmful', The Journal of Emergency Medicine, 2008
(5) יוסף ברסלבסקי, נס השלו במדבר. הידעת את הארץ ב', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 347-339 רשימת מקורות:אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 180-181). לעיון נוסף:עוזי פז, '"ויגז שלוים מן הים" – נס חד פעמי או אירוע שגרתי", טבע וארץ, אלול תשמ"ז, ספטמבר 1987 חוב' 298. K. J. Bloom and L. E. Grivetti, ' The Mysterious History of Partridge Poisoning', J. Hist. Med. Allied Sci. 56 (1), 2001, pp. 68-76.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
