גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשע"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף כד ע"ב 

בענין "נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור"

תנו רבנן, נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח ציבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו וכו' (כד ע"ב). וכן נפסק להלכה (או"ח סי' נג ס"ו. וע"ע רמב"ם הל' תפלה פ"ח הי"א): "אין ממנין [שליח ציבור] אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הציבור..." (וכ"נ בהל' נשיאת כפים, סי' קכח סל"ד).

והנה, בטעם ההלכה שמבואר בשו"ע - "מפני כבוד הציבור" (ומקורו ברמב"ם שם, ועי' רשב"א בסוגיין) - כתב הבית יוסף (סי' נג שם): "ולפ"ז אם רצו הציבור למחול על כבודם - נראה שהרשות בידם", שהרי תקנה זו נתקנה משום כבודו של ציבור, ולמה לא יהא יכול למחול על כבודו. ובהמשך מביא ממשמעות הרא"ש בתשו' (כלל ד סי' יז), שאע"פ שהציבור מוחל על כבודו אין למנותו.

אכן הב"ח (שם) חולק על הב"י, וכתב שגם לפי טעם זה לא תועיל מחילת הציבור, משום "דאין פירוש 'מפני כבוד הציבור' שהוא כנגד כבודם לפני בני אדם - שתועיל בו מחילת הציבור, אלא פירושו, שאין זה כבוד הציבור שישלחו לפניו יתעלה, מי שאין לו הדרת פנים להליץ על הציבור, דאף לפני מלך בשר ודם אין שולחין להליץ על הציבור - אפילו אם הוא חכם גדול אלא א"כ שהוא בעל צורה ויש לו הדרת פנים שנתמלא זקנו, כל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, דלפי זה אין מקום לומר דמהני למנותו כשרצו הציבור למחול על כבודם".

כיו"ב כתב הט"ז (שם סק"ב) על דברי הב"י: "ודבריו תמוהים, דודאי אף להרמב"ם לא מהני מחילה, דודאי כבוד הציבור בזה הוא כבוד שמים, שמתכונים לכבד השי"ת בשליח ציבור שהוא ראוי להיות מליץ בעד הקהל נגדו יתברך", כלומר, שחובת כבוד הציבור בדין זה אינה משום כבוד הציבור נגד בני אדם אחרים, שיהא בידם למחול, אלא ענין כבוד הציבור הוא שקבעו חז"ל גדרים מה שיש על הציבור לנהוג כאשר מדובר לענין כבוד שמים, וכגון זה אין בכח הציבור למחול, שהרי הדבר אינו נוגע לכבודם כלל.

הב"ח בהמשך דבריו האריך עוד בענין האמור, וז"ל: "ותו, דאם כן כל הני תקנות שתקנו חכמים מפני כבוד הציבור, 'שלא לגלול ספר תורה בציבור (יומא ע. - "...אין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור", וברש"י: מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך"), וכן 'אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור' (מגילה כג.), ו'פוחח לא ישא כפיו' (שם כד. - "פוחח - פורס את שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו", וברש"י: "פוחח, במסכת סופרים מפרש, כל שכרעיו נראין, ערום ויחף מתרגם ערטילאי ופחח... אבל אינו קורא בתורה - משום כבוד תורה, וכן לפני התיבה, וכן בנשיאות כפים גנאי הוא לציבור"), וכן 'קטן לא ישא את כפיו' (שם) - שאין כבוד של ציבור להיות כפופין לברכתו (רש"י שם), אם אתה אומר דרשאין למחול א"כ לא הועילו בתקנתם כלום, דכל ציבור יהיו מוחלים, ותו דנעשו ישראל אגודות אגודות, ציבור זה ימחול וציבור זה לא ימחול, אלא ודאי אין בידם למחול לעקור תקנת חכמים".

הרי לפנינו מחלוקת הבית יוסף והב"ח בגדר כבוד הציבור, בדין זה שאין ממנים שליח ציבור כי אם מי שנתמלא זקנו, האם הוא משום כבוד הציבור עצמו, כי בכך יהא ניכר כבודם נגד בני אדם, וזוהי דעת הב"י, ולכן יכולים הם למחול על כבודם, או שהוא מדיני הנהגת הציבור בעניני כבוד שמים, וזוהי דעת הב"ח, ודבר כגון זה אין ביד הציבור למחול (בענין זה ראה פר"ח סי' נג; אליה רבה סי' קכד סק"ו; שו"ת נשמת כל חי סי' ט; שו"ת מוצל מאש סי' ט-יא; ספר שלמי ציבור [מהרי"י אלגאזי] א קונטרס טורח וכבוד הציבור הספק הד' ועוד; שו"ת בית יהודה סי' כד; שו"ת צדקה ומשפט או"ח סי' ד; קובץ "צהר" ח"ג עמ' קכח בארוכה).

עוד נפקא מינה להלכה בין שני גדרי כבוד ציבור הללו הוא מה שדנו אחרוני זמנינו, אודות מנין של צעירים בלבד - אם חובה להקפיד להעמיד שליח ציבור שנתמלא זקנו. בספר 'בית ברוך' (להגר"ב זילבר זצ"ל כלל כט אות מה) כתב: "מנין של צעירים כגון בישיבה קטנה שיש להם מנין קבוע – מבלי שיהיה ביניהם מי שנתמלא זקנו, יוכל להתפלל גם שחרית ומנחה מי שלא נתמלא זקנו – אם הוא בן י"ג, וא"צ לדקדק בזה, דאצלם לא שייך כבוד הציבור, דכל הציבור הוא כך, אפילו יש ביניהם משגיח או יחיד אחר" (ראה 'הליכות שלמה' הל' תפלה פ"ב הע' 76; אשי ישראל' פי"ד הע' כה, וע"ש עמ' תשיט אות לח להחמיר בזה כשיש שם מי שנתמלא זקנו).

והנה לפי דעת הב"י בגדר כבוד הציבור, ששליח ציבור שלא נתמלא זקנו פחיתת כבוד היא שיהיה שליחו של ציבור, מובן ופשוט שמנין של צעירים – אין להם להקפיד שיהיה שליח ציבור שנתמלא זקנו, שהרי אותו הציבור עצמו אין לו מעלה זו, והשליח אינו צריך להיות ביתרון מעלה מן השולחים עצמם, וגם כשמשתתף באותו ציבור אדם שנתמלא זקנו – אין צורך להקפיד, שהרי מרבית בני הציבור הם אנשים שלא נתמלאו זקנם – ועליהם מבוסס מנין זה, לכן עיקר כבוד הציבור נקבע מחמתם.

אכן, לפי הב"ח "שאין זה כבוד הציבור שישלחו לפניו יתעלה, מי שאין לו הדרת פנים להליץ על הציבור, דאף לפני מלך בשר ודם אין שולחין להליץ על הציבור - אפילו אם הוא חכם גדול אלא א"כ שהוא בעל צורה ויש לו הדרת פנים שנתמלא זקנו, כל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה", הרי גם בציבור של אנשים שלא נתמלאו זקנם אולי מן הנכון להקפיד בכך, כי סוף סוף אינו מן הנכון להעמיד כי אם שליח שהוא בעל צורה ויש לו הדרת פנים שנתמלא זקנו, ועל כן לפי סברא זו יובן דעת המחמירים לכתחילה בזה (ראה 'הליכות ישראל' סי' כט הע' ו).