שערי אונאה / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
בתוך רצף מימרות של אמוראים ראשונים על אונאת דברים, מביאה הגמרא את הדרשה הבאה: "אמר רב חסדא, כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה שנאמר הנה ה' ניצב על חומת אנך ובידו אנך" (נט ע"א). איך נדרשה הדרשה מן הפסוק הזה? התשובה, כרגיל, איננה נמצאת בפסוק המצוטט אלא בזה שסמוך לו.
עד פרק ז' בעמוס מתנבא הנביא על נפילת ישראל בלי להזכיר את שמו של ירבעם, המלך החוטא. או אז מתגלה אליו הקב"ה כך: "הנה ה' ניצב על חומת אנך ובידו אנך" – מכשיר מדידה של בנאים המסמן את מידת הדין. עמוס מפרש את הנבואה בלשון זו: "הנני שם אנך בקרב עמי ישראל, לא אוסיף עוד עבור לו, ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על בית ירבעם בחרב". בעקבות נבואה זו מלשין אמציה הכהן לירבעם שעמוס קושר עליו קשר, ובמקביל דורש מעמוס להפסיק להינבא בממלכת ישראל – "חוזה לך ברח לך אל ארץ יהודה...".
רב חסדא בדרשתו ביקש להדגיש שאמציה לא אמר לעמוס דבר כל זמן שזה לא גרם צער לירבעם באופן אישי, אך מרגע שננקט שמו של ירבעם נפתחים "שערי אונאה" - ועמוס נדרש לברוח.
ומכאן לתנורו של עכנאי, הסוגיה המפורסמת המובאת כאן (נט ע"ב). בסופו של הסיפור מביאה הגמרא כאפילוג את המעשה על אמא שלום. אמא שלום היא אשתו של ר' אליעזר, שבסיפור מוחרם, ואחותו של רבן גמליאל דיבנה. היא לא נותנת לבעלה המוחרם ליפול אפיים בתפילתו מחשש שיתפלל למות אחיה, המחרים. פעם אחת היא לא משגיחה, ר' אליעזר נופל על פניו ורבן גמליאל נפטר. אז אומרת אמא שלום: 'כך מקובלני מבית אבי אבא, כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה'.
נמצא, שמקור דרשתו של רב חסדא (ראש ישיבת סורא בדור השלישי לאמוראים) מוקדם לו בהרבה – הוא מגיע מ'בית אבי אבא' של אמא שלום ורבן גמליאל דיבנה, הלא הוא רבן גמליאל הזקן, אחרון נשיאי ישראל בימי בית שני.
כשרבן גמליאל הזקן, שראה את החורבן בעיניו, דרש את הדרשה הזו היה זה אולי משום סופה של הנבואה - 'ומקדשי ישראל יחרבו'. אולי כמין הסבר לחורבן: ה' איננו מגיב אלינו אלא כאשר אנו מצערים איש את אחיו – אז הוא מחריב את ביתו בגללנו, כמו בסיפור על 'קמצא ובר קמצא' בגיטין. אמא שלום, נכדתו של רבן גמליאל, משתמשת במטבע הלשון שלמדה בבית סבה כדי להסביר את חששה לחיי אחיה. אמנם כוחו של רבי אליעזר ניטל על ידי החרם, אומרת אמא שלום, אך כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה – מכיוון שנגרם לו צער אישי ה' מעניש על פי בקשתו.
ואם כן מהי מטרת הסיפור בסוגייתנו? לא להעמיד את הקונפליקט בין בת הקול לבין רצון חכמים, אלא להיפך, להראות את עוצמתה הקטלנית של אונאת הדברים, שגם אחרי כניעתה של בת הקול לפני רבן גמליאל דיבנה, נשיא ישראל - עדיין יש בכוחה להרגו.
