ברירה
חולין יד ע"ב
"רבי יהודה אומר: אין אדם מתנה על שני דברים כאחד, אלא אם בא חכם למזרח - עירובו למזרח, למערב - עירובו למערב, ואילו לכאן ולכאן לא.
והוינן בה: מאי שנא לכאן ולכאן דלא? דאין ברירה, מזרח ומערב נמי אין ברירה!
ואמר רבי יוחנן: וכבר בא חכם".
כתב בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן קז, ד:
"קשה לי טובא בעיקר דין אין ברירה דנקטינן שאם יש לאדם חמשים תפוחים ואמר על אחד מהם שאני עתיד להפריש שיהא תרומה מעכשו דקיי"ל אין ברירה, והא תיפוק ליה שאם אמר על כל אחד מהם בפני עצמו בלשון תנאי הרי מסתבר לכאורה דשפיר חייל! ואם כן מה סברא הוא דמפני זה שכלל את כולם כאחד גרע טפי ולא הוי תרומה כלל?
וכן קשה לי טובא ברוב המקומות בש"ס דאמרינן אין ברירה דמה טעם לא חשיב כאילו אמר על כל אחד ואחד בפני עצמו בלשון תנאי דשפיר חל? [ועיין בחדושי רע"א בעירובין ל"ו ובאחרונים מ"ש בזה].
אולם לדברינו ניחא דכיון שכבר הפריש תחלה את הראשון על תנאי אם יפרישנו למחר נמצא דכשבא אח"כ להפריש תפוח שני הרי הוא כבר מוכרח להפרישו דוקא על תנאי שאם לא יפריש את הראשון ולכן כיון שהוא מוכרח להיות דוקא על תנאי שפיר תלוי בברירה, ויש להאריך טובא בביאור דבר זה".
הגרש"ז אוחז בשיטת הרמב"ן (במסכת גיטין דף כה ע"ב) שההבדל בין תנאי לברירה הוא שזה בדבר אחד וזה בשני דברים. (ודלא כרש"י ותוספות במסכת יומא דף נו ע"א המבחינים אם תולה בדבר התלוי בו). וכך גם משמעות דברי רבי יהודה "אין אדם מתנה על שני דברים כאחד", הוא נקט בלשון תנאי – 'מתנה', למרות שמדובר בברירה. והוא לא הזכיר הבדל נוסף.
הגרש"ז הקשה שלכאורה ניתן לתאר ברירה כסדרה של תנאים.
עוד קשה, גם לוּ לא היינו מתארים סתם ברירה כמספר תנאים, למה רבי יהודה רק פסל ברירה זו, ולא הציע פיתרון כמו שהציע רבי מאיר, הרי יכול הוא להתנות במפורש על העירוב הראשון, ואחר כך להציב בתנאי אחר עירוב נוסף בלא לשייך זאת כלל לעירוב הראשון!
תירוץ המנחת שלמה עונה גם לקושיה זו. חלות בתנאי תתכן רק אם ניתן להחיל את אותה חלות גם ללא התנאי. אולם אם מלכתחילה כל החלות תלויה בתנאי אחר שהוצב לפני כן, כבר באנו למחלוקת שבדין ברירה.
עוד יש לבאר על פי לשון השם עצמו של המושג "ברירה". הרי לשון זו שייכת גם למלאכת הבורר בשבת. ואכן גם ברירה בשבת היא שיוך כל פרט לאחת משתי קבוצות. ואילו נטילת פריט אחד בלבד עדיין אינה מהווה ברירה. וכך יש חילוק בין התנאת דבר אחד אם יחול, כתנאי בני גד ובני ראובן, לבין בחירה וברירה בין שתי אפשרויות.
במנחת שלמה ציין לדברי רבי עקיבא איגר במסכת עירובין דף לו ע"ב:
"מתנה אדם על עירובו [ואומר אם בא חכם מן המזרח עירובו למזרח כו']. הטעם דבדרבנן יש ברירה, אבל אלו היה דאורייתא לא היה יכול להתנות, ואינו דומה לכל תנאי שאדם מתנה, ולא אמרינן ביה אין ברירה, דהתם מתנה על דבר אחד כגון אם ימות יהא גט, ואם לא ימות לא יהא גט, וה"ה אלו התנה אם יבא החכם יהא עירוב ואם לא לא יהא עירוב לא היה תלוי בברירה, אבל המתנה על שני דברים כגון כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחילה, וכן אם יבא למזרח כו' ואם יבא למערב כו' זה תלוי בברירה, הר"ן בשם הרמב"ן פ' כל הגט. ואני עני בדעת איני מבין דברי קדשו, במה נקרא הך דהכא מתנה על ב' דברים. דהתינח אם עירוב אחד היה קונה או למזרח או למערב, אבל כיון דבאמת אין עירוב המזרח פועל כלל למערב וכן בהיפוך, וכל אחד הוי מלתא באנפי נפשי', ולגבי כל אחד הוי מתנה לדבר אחד, דכשמניח במזרח, ואומר אם בא ממזרח, יהא עירובי זה עירוב ובאם לא יהא עירוב זה בטל, זה מהני, וכשמניח אח"כ למערב ואומר אם בא למערב יהא עירובי למערב ואם לאו יהא בטל, זהו ג"כ מהני, וכיון דכל אחד בפני עצמו מהני, למה יגרע מה שמערב בב' מקומות ובכל חד מתנה תנאי בחד מלתא, וצע"ג".
את הקושיה ניתן לתרץ, שבאמת שני העירובים אינם כל אחד מלתא באנפי נפשיה. הרי משמעות העירוב היא שכאן מרכז שביתתו. ואם שביתתו היא כאן, היא אינה יכולה להיות באותה עת במקום אחר. לכן שני העירובים הם תרתי דסתרי. וכל עירוב יכול להתקיים רק על תנאי שהעירוב השני בטל.
מעתה מבוארים גם דברי גמרתינו "מזרח ומערב נמי אין ברירה!", כלומר, שגם אם עשה עירוב אחד בלבד, עדיין תלוי הדבר בדין ברירה.
וקשה, הרי לפי דברי הרמב"ן תנאי אחד בלבד תקף אליבא דכולי עלמא, ואינו ברירה!
אלא שגם בעירוב אחד קיימות שתי אפשרויות. אם העירוב תקף שביתתו תהיה במקום העירוב. ואם אין העירוב תקף נמצא שמקום שביתתו יהיה בביתו.
