מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
אחריות טעות סופר
לווה חייב לפרוע חוב, ואם ההלוואה היתה בשטר, המלווה רשאי לגבות מנכסי הקרקעות של הלווה, גם אם הם מכורים, או שנתנו במתנה, מאחר והם משועבדים לחוב זה, ובידי הקונים או מקבלי המתנה לבדוק זאת. ע"פ התורה, כך הדין גם בהלוואה שנעשתה בנוכחות עדים בעל פה, אבל חכמים תקנו שהמלווה לא יגבה מהנכסים המשועבדים שלא לגרום הפסד ללקוחות, שלא היו מודעים להלוואה זו. אם לא נכתב אחריות נכסים בשטר, לפי ר' מאיר המלווה יכול לגבות רק מנכסים בני חורין שלא מכרם הלוה לאחר, או שלדברי שמואל ור' אלעזר אף מנכסים בני חורין אינו גובה. לדברי לחכמים גובה אפילו מנכסים משועבדים שמכרם לאחר, מאחר שחסרון האחריות בשטר הוא טעות סופר, בשל ההנחה שנפסקה להלכה שאדם לא מלווה ללא בטחונות, אלא שסופר השטר טעה ולא כתב. גם כשידוע שלא התנו על אחריות, ההלכה היא "שאחריות טעות סופר" (שו"ע חושן משפט סי' לט, ובש"ך ס"ק יד) בהנחה שהם בודאי התכוונו שיהיה באחריות, וסופר השטר טעה.
באשר לשטרי מכר, יש הסוברים שלא נאמר אחריות טעות סופר, אך ההלכה היא שאף בשטרי מכר אחריות טעות סופר, מאחר כי אדם איננו נותן מעותיו לחנם. הרא"ם שך (אבי עזרי, הל' מלוה ולוה, יח, א), מסביר שגם אם לא כתוב בשטר שיש אחריות על המכר, הלכה היא שאנו רואים זאת כהשמטה בטעות, וזאת מפני שהעסקה בין הקונה למוכר היא על מנת שהחפץ הנקנה יהיה קנוי לקונה לחלוטין, ואם מכח המוכר בא בעל חוב וטרף את הקרקע, נמצא שלא מכר לו את השדה לחלוטין, ולכן צריך המוכר לשלם דמי האחריות ואפילו אם לא נכתב, מאחר שטעות סופר הוא ואין כאן מחילה.
הרב יצחק זאב סולוביצ'יק, (חידושי הגרי"ז, הל' שכנים יג, יא) מסביר שבעת שבא בעל חוב וטורף את הקרקע שנמכרה, המכירה בטלה, ואז המוכר משלם לקונה את הדמים ששילם הלוקח משעת המקח מעיקר הדין, מפני שכעת מתבטל המקח, וזה כמו שהקרקע נמצאה גזולה.
