אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"הכל שוחטין"
על אלדד הדני והלכות שחיטה שלו
חולין ב ע"א
היה זה בימי רב צמח גאון לפני יותר מאלף ומאה שנים, כאשר על במות ההיסטוריה היהודית אלדד הדני הופיע. אלדד זה היה תייר-נוסע שהגיע לקהילה הגדולה החדשה - קירואן שבצפון אפריקה ומשם המשיך לספרד. הוא סיפר שמוצאו משבט דן מה"חוילה הקדומה אשר שם הזהב" מעבר לנהרי כוש בדרומה ובמזרחה של כוש. לפי סיפורו הרי שבאותה ארץ שוכנים חלק מעשרת השבטים, הם: דן נפתלי גד ואשר. הוא הוסיף וסיפר כי שבטים אלה אינם יושבים ישיבת קבע בדירותיהם הקבועות אלא גרים באהלים ונודדים ממקום למקום. חלוקת עבודת השבטים היא מאורגנת "אלו לתורה ואלו למלחמה". (לפי סיפורו הם היו טרודים תדיר במלחמות עם שבטי הכושים שסביבותם שהיו אוכלי אדם...) ולכך כל שבט מארבעת השבטים ממלא את שירותו הצבאי שלושה חדשים בשנה. ובשבת הם אינם נלחמים אלא אם מתקיפים אותם. הגיבורים הגדולים ביותר הם צאצאי שמשון משבט דן. את שלל המלחמה מביאים למלך עדיאל המחלק אותם בין כולם שווה בשווה. והמלך עצמו הוא צדיק, ומחלקו הוא מפריש לחכמים לומדי תורה.
אלדד הוסיף וסיפר כי נהוג אצלם משפט התורה ויש להם שופטים כדין, כאשר אף ד' מיתות בית דין נהוגות אצלם. לדבריו שפתם של השבטים היתה לשון הקודש ואף הוא עצמו לא דיבר כי אם בלשון הקודש בלבד. עוד סיפר כי דרך הלימוד שלהם היא מהתורה ומהתלמוד - שאינו כתלמוד שלנו אלא סיכום הלכות ומסורות בלשון הקודש הפותחות כולן במלים "כך למדנו מפי יהושע מפי משה מפי הגבורה".
אלדד סיפר גם על השבטים האחרים בהם "בני משה" הנמצאים לא רחוק מהם - מעברו השני של הסמבטיון. שבט יששכר מתגורר בהרים שעל יד שפת הים הפרסי. והם אינם משועבדים לאף אחד אלא יושבים ולומדים, ואילו שטחה של ארצם הוא מהלך של עשרה ימים על עשרה ימים ופרנסתם על הצאן ועל הבקר אין להם כלי זין בכלל רק "מאכלת" לשחיטה.
בני זבולון שוכנים בהרי פארן ומגיעים עד לנהר פרת, ובני שבט ראובן יושבים מאחורי הרים אלה, ולשלשת השבטים הללו "מקרא משנה תלמוד ואגדה" ומדברים לשון הקודש ופרסית. שבט אפרים וחצי שבט מנשה נמצאים בהרי נגייד בסביבות מכה ואילו המחצית השניה של שבט מנשה וחלק משבט שמעון בארץ הכשדיים שם הם שולטים על עשרים וחמש ערים ומהם לוקחים מס.
סיפורים אלה של אלדד עשו רושם כביר על יהודי קירואן ועל כל יהודי צפון אפריקה וספרד כן השפיעו רבות על כל בני הדור ההוא והדורות הבאים.
יהודי קירואן שעמדו תחת השפעתו של רב צמח גאון היושב בבבל שלחו את כל הסיפור בצירוף דוגמאות של הלכות שהביא אתו אלדד בדיני שחיטה וטריפות, כשהם מבררים את דעת הגאון עד כמה עליהם לתת אימון בדבריו של אלדד.
רב צמח גאון בתשובתו, לא דחה את האפשרות של קיום השבטים כפי שמסופרים בפי אלדד אולם חשש לתורה ולהלכה שהביא משם. לפי דעתו, הרי שמרוב הצרות והחלאות שעברו עליו בדרך כפי שסיפר בעצמו, נשתכחו ממנו פרטים מספר וזה מטיל צל של ספק על נכונות ההלכה. בשל כך הורה רב צמח ליהודי קירואן שלא להיתפס אחרי הלכות ומנהגים אלה.
בדורות הבאים רבים היו הפרשנים והפוסקים שציטטו מההלכות שהביא אלדד שעיקרן בהלכות שחיטה וטריפה ואשר רוכזו בספר בשם "ספר אלדד". יש לציין שרובן של הלכות אלו נדחו.
אחת ההלכות שמביא אלדד היא לגבי שחיטת נשים וכלשונו (מובא במרדכי בראש הלכותיו למסכת): כתב רבינו ברוך ראיתי כתוב בהלכות שחיטה שהביא רבי אלדד בן מחלי הבא מעשרת השבטים, אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה כל הזובח לה' ואינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו וכו' והשחיטה אסורה מיד אשה מיד סריס מיד זקן לאחר שעברו עליו פ' שנה ומנער עד שימלא י"ח שנה, ע"כ. אך המרדכי מסיים, כי כל ההלכות הללו הינם חומרא בעלמא ואין נוהגים כמותו.
