כבוד רומאי / חנן חריף
מנחות קג ע"ב
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
הגמרא בדף קג ע"ב מביאה את דבריו של התנא רבי יהודה בר עילאי, "ראש המדברים בכל מקום". כינוי זה, החוזר כמה פעמים בתלמוד, מקורו בסיפור המפורסם על רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, שדנו במעשי הרומאים (שבת לג ע"ב). רבי יוסי ששתק הוגלה לציפורי; על רשב"י, שביקר בחריפות את מעשי השלטון, נגזרה מיתה, ו"רבי יהודה, שעילה – יתעלה". הכינוי "ראש המדברים בכל מקום", אם כן, הוא כינוי שיש בו רמיזה לעמדה פרו-רומאית, שהיא שהקנתה כבוד לבעליה. סביר להניח כי היה מי שראה את הכבוד שנחלק לרבי יהודה באור שלילי, לאור מקורו הרומאי.
בהמשך הסוגיה מכונה רבי יהודה "מוריינא דבי נשיאה" – ומכאן למדו בעלי התוספות כי ייתכן שהכבוד שזכה לו רבי יהודה מידי הרומאים התבטא למעשה במינויו על בית הנשיא. ייתכן כי זהו מקור המתינות המפורסמת של רבי יהודה הנשיא, בדור שלאחר מכן, ביחס לשלטון הרומאי. המסורת המצדדת ב'נורמליזציה' ביחסים עם הרומאים, שהחלה בהתבטאותו של רבי יהודה בר עילאי, מצאה ביטוי מובהק בקשרים הטובים של רבי יהודה הנשיא עם נציגי השלטון הרומי, ובראשם אנטונינוס (שלגבי זהותו הדעות חלוקות). מתינות זו, שהקלה על התפתחותה של ההנהגה הארצישראלית ואפשרה את פרויקט חתימת המשנה, לא הייתה חסינה מביקורת מצדדים שונים, בין היתר מצד אלו שלא ראו בעין יפה את הפאר והעושר של בית רבי, ואת קשריו עם השלטון הרומאי.
קללה בכלכלה
בימים שבהם מרבים לדבר על השתוללות מחירי הדיור (ומחירי הקוטג'!), ראוי להזכיר את דברי רבי חנין המוזכרים באותה הסוגיה בנוגע לפסוק "והיו חייך תלויים לך מנגד" – "זה הלוקח תבואה משנה לשנה" (רש"י: שאין לו קרקע לזרוע... שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה הבאה"); "ופחדת לילה ויומם" – "זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת"; "ולא תאמן בחייך" – "זה הסומך על הפלטר" (=הנחתום). המדובר הוא באנשים מחוסרי קרקע, שאינם יודעים אם יהיה להם מה לאכול בעתיד. הדרשה, המתבססת על הפסוק המופיע במסגרת הקללות בפרשת כי תבוא (דברים כח, סו), מציגה כקללה את המצב של חוסר ביטחון כלכלי בסיסי שבו אנשים אינם יודעים ממה יחיו בעתיד כקללה. דברים אלו רלוונטיים גם לימינו, אם כי נראה שלא מדובר בגזירת שמים דווקא, אלא במעשה ידי אדם.
