דרך שירות ועבודה
מנחות קט ע"א
"אמר רב יהודה: כהן ששחט לעבודת כוכבים, קרבנו ריח ניחוח.
אמר רב יצחק בר אבדימי: מאי קראה? (יחזקאל מד, יב) יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם וְהָיוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן עַל כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם נְאֻם אֲדֹנָי אלהים וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם.
וכתיב בתריה: (יג) וְלֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי. אי עבד שירות אין, שחיטה לאו שירות הוא".
ובעמוד ב' אמרו:
"וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא, בההיא קאמר רב ששת, משום דעבד ליה שירות, אבל שחיטה דלא עבד ליה שירות, אימא מודה ליה לרב נחמן; ואי אשמעינן שחיטה, משום דעבד ליה עבודה, אבל השתחוה דלא עבד ליה עבודה אימא לא, צריכא".
וצריך ביאור,
מה ההבדל בין דרך שירות לבין עבודה? כיון ששחיטה היא עבודה אף יותר מהשתחוויה, למה אינה דרך שירות?
ועוד, למה רב ששת סובר שאם הזיד בשחיטה נעשה משרת לעבודת כוכבים, והלא שחיטה כשרה בזר. וכי ייאסור רב ששת בשירות צדדי, כגון במי שנעשה חוטב עצים ושואב מים לצורך בית עבודת כוכבים?
אלא ששחיטת הקרבנות אכן אינה שירות וכשרה בזר.
אבל בעבודה זרה השחיטה היא עיקר עבודה. כמו שאמרו במסכת עבודה זרה דף נ ע"ב:
"אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה - חייב, זרק מקל בפניה - פטור. א"ל אביי לרבא: מאי שנא שבר? דהוה ליה כעין זביחה, זרק נמי הוה ליה כעין זריקה! אמר ליה: בעינא זריקה משתברת וליכא".
נצרכת דוקא עבודה הנדמית לשחיטה.
דומה לכך אמרו במסכת שבת דף קה ע"ב [ובתוספתא בבא קמא ליברמן ט, לא]:
"רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא[י] בר אגרא, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: [מתלש בשערו] המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה".
עוד על כך בקישור כאן, זבחים כו ע"א.
אי לכך ודאי שהשוחט לעבודה זרה עשה עבודה גמורה, ולכן "נעשה משרת לעבודת כוכבים" כדברי רב ששת.
אלא שדרשת רב יצחק בר אבדימי היא שמהפסוק יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם.
מי הם "אותם"? אותם דרכי שירות שבבית המקדש שהוזכרו בפסוק שלפני כן (יא) וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת וּמְשָׁרְתִים אֶת הַבָּיִת.
אלא שעושים את אותם העבודות לפני עבודה זרה.
