חטאו של בן דמה / יעקב מאיר

מנחות צט ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

'שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, כגון אני שלמדתי את כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמת יוונית?' קרא עליו המקרא הזה "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית' (מנחות צט:). אמנם למדנו לפני שבועות מספר את הברייתא הידועה המספרת שבימי מלחמת הורקנוס ואריסטובולוס גזרו 'ארור אדם שילמד את בנו חכמה יוונית', אך לא נמצא לנו בכל הש"ס איסור גורף על לימוד עצמי של השפה היוונית או 'חכמת יוונית', ובפרט למבוגרים, ובפרט לכאלו שכבר למדו את כל התורה כולה. האמנם דגל ר' ישמעאל בניתוק גמור שכזה מן היוונים, או שמא היתה תשובתו מכוונת היטב אל בן אחותו?

בתוך חטיבת החלומות ופתרונותיהן שבמסכת ברכות, מסתתר שבר שיחה נוסף בין ר' ישמעאל ובן אחותו - 'שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, ראיתי שני לחיי שנשרו. אמר, שני גדולי [כצ"ל] רומי יעצו עליך רעה' (נו:). מתשובתו של ר' ישמעאל אנו למדים פרט נוסף על חייו של בן דמה. בן דמה היה קשור אל אנשי השלטון הרומי. דודו, ר' ישמעאל לא היה מרוצה מכך ופירש את חלומו של אחיינו כביטוי לתוצאות האומללות שעלולות להיגרם כתוצאה מקשריו עם הגויים. ממילא מובן מדוע אסר עליו ר' ישמעאל בסוגייתנו לימוד חכמת יוונית. זהו פירוש מקסימליסטי מעט של לשונה הקצרה של הגמרא, אך הוא עשוי להתאשר ממקור נוסף, סיפור מותו של בן דמה המופיע בתוספתא חולין.

'מעשה בר' לעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא לרפאתו משום ישוע בן פניטרא [הוא ישו הנוצרי] ולא הניחו ר' ישמעאל. אמרו לו אי אתה רשאי בן דמה אמ' לו אני אביא לך ראיה שירפאני ולא הספיק להביא ראיה עד שמת אמ' ר' ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום ולא פרצת גדירן של חכמים, שכל הפורץ גדירן של חכמים לסוף פורענות באה עליו שנ' ופורץ גדר ישכנו נחש' (תוספתא חולין ב כ, ע"פ כת"י וינה, מתוקן ע"פ דפוס ראשון).

הירושלמי במסכת שבת מצטט את התוספתא הזו ושואל עליה שאלה פשוטה – 'ולא נחש נשכו?' הרי אם יצא בן דמה בשלום מן העולם נראה שלא פרץ גדר, ומדוע נשכו נחש? הרי הפסוק המסיים סותר את הסיפור כולו. ועונה הירושלמי תשובה מפתיעה 'אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבוא' (יר' שבת פי"ד ה"ד), מי שלא יפרוץ גדר ולא ישתמש ברפואה משמו של ישו לא ישכנו נחש לעתיד לבוא. גם תשובה זו, למרות שהיא רלוונטית כדברי מוסר עבורנו, לא תועיל לבן דמה המסכן שננשך ומת ולא יהיה אכפת לו כל נשיכות שינשוך אותו נחש מכאן והלאה.

נראה שפתרונה של התוספתא פשוט הרבה יותר. יש להבין את הפסוק לא כמסביר את דרך מותו של בן דמה, אלא כמסביר מדוע הוכש על ידי נחש. בן דמה הוכש משום שפרץ בעבר את גדירן של חכמים המתוחה בין היהודים לבין הגויים. לשון השבח של ר' ישמעאל מתייחסת למותו של בן דמה ומשמעותה, האירונית משהו - אשריך בן דמה שיצאת בשלום ולא פרצת גדירן של חכמים שנית, אך הפסוק מסביר מדוע הוכש מלכתחילה.

ממילא מובן פירושו של ר' ישמעאל לחלומו של בן דמה וממילא מובן האיסור שהטיל עליו בסוגייתנו.