הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
יין מבושל ויין מפוסטר
מנחות פו ע"ב
הסוגיה שלפנינו עוסקת בדיני נסכים, והמשנה אומרת שלא כל סוגי היין כשרים לנסכים:
1. משנה מנחות פרק ח משנה ו
אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ולא ממה שנזרע ביניהן, ואם הביא כשר. אין מביאין אליוסטן ואם הביא - כשר. אין מביאין ישן, דברי רבי. וחכמים מכשירין. אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל, ואם הביא – פסול. אין מביאין מן הדליות אלא מן הרוגליות ומן הכרמים העבודים.
המקור לכל דיני הנסכים מופיע בספר במדבר:
2. במדבר טו, א-טז
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם: וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן: וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַה' מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן: וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד: אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין: וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה': וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַה': וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין: וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה': כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים: כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם: כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה': וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה: הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה': תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם:
המושג של נסכים עם הקרבנות לא היה קיים רק אצל בני ישראל. גם אצל הגויים, להבדיל, היו מנסכים יינות על גבי המזבחות שלהם, ומכאן האיסור הידוע שנקרא יין נסך. מן התורה נאסרו כל היינות שנתנסכו לעבודה זרה, והם אסורים אפילו בהנאה, ואינם בטלים בתערובות. אבל חז"ל הוסיפו על האיסור גם סתם יינם של גויים. השולחן ערוך הקדיש לא פחות מששה עשר סימנים (יורה דעה קכג – קלח) לדינים אלו. כך פותח השולחן ערוך את הלכות יין נסך:
3. שולחן ערוך יורה דעה סימן קכג סעיפים א - ג
סתם יינם של עובדי כוכבים אסור בהנאה. וה"ה למגעם, ביין שלנו.
הגה: משום גזירת יין שנתנסך לאלילים. ובזמן הזה, שאינו שכיח שהאומות מנסכים לעבודת כוכבים, יש אומרים דמגע עובדי כוכבים ביין שלנו אינו אוסר בהנאה, רק בשתייה; וכן סתם יין שלהם, אינו אסור ליהנות ממנו...
יין מבושל שלנו שנגע בו העובד כוכבים, מותר. ומאימתי נקרא מבושל? משהרתיח על גבי האש.
וכותב על כך הש"ך:
4. ש"ך (הרב שבתי כהן, המאה ה-17, ליטא) יורה דעה סימן קכג ס"ק ו - ז
מותר כו' - ואפי' בשתיה ואפי' לכתחלה מותר לשתותו עם העובדי כוכבים.
משהרתיח על האש - דהיינו שיתמעט ממדתו על ידי רתיחה כ"כ הרשב"א והר"ן.
חז"ל התייחסו בחומרה רבה לשתיית יין נסך, ובניגוד לאיסורים אחרים, גם קבעו איך לכפר על חטא של שתיה של יין כזה בטעות:
5. שו"ת הרא"ש כלל יט סימן טז
וששאלת, על השותה יין נסך בשוגג, במה יתכפר? שמעתי אומר בשם החסיד, שיתענה ה' ימים, כנגד ה' פעמים גפן שבחומש (ר"ל לבד משנה תורה).
אגב: פעמים רבות שומעים על מסעדות או מוצרים שאין בהם שום בעיית כשרות כי הם צמחוניים לחלוטין וכו' - אבל שוכחים את העניין של יין, שלמרות שהוא צמחי לחלוטין, מתייחסים אליו בחומרה אף יותר מאשר שאר האיסורים. מדוע, באמת, מתייחסים בחומרה כזו ליין? והאם לא הגיע הזמן לצמצם את האיסור הזה בימינו, שבה העבודה הזרה היא דבר מאוד לא נפוץ? ה'בן איש חי' מדגיש שהאיסור על היין אינו רק משום עבודה זרה אלא גם משום חתנות, ומסביר גם מדוע היחס ליין זה חמור כל-כך:
6. בן איש חי (ר' יוסף חיים, המאה ה-19, בבל), שנה שניה, פרשת בלק אות א
התורה לא אסרה אלא יין נסך שנתנסך לעבודה זרה ואסרתו בשתיה ובהנאה, דאתקש לזבחי עבודה זרה. אך רבותינו ז"ל אסרו אפילו סתם יינם של גוים, וגם אסרו מגען ביין שלנו - הן בשתיה והן בהנאה - כדין יין נסך, ולא חילקו בו כלום. ואע"פ שאמרו שהטעם של הגזירה הזאת הוא בשביל בנותיהם, שלא יבואו להתייחד עמהם, ויבואו על ידי כך לידי זנות ולידי חיתון - אין זה הוא עיקר הטעם, אלא המה ראו ברוח קדשם טעם סוד נסתר ונעלם באיסור זה וגזרו עליו. ודרך החכמים שלא לגלות טעם הסודיי ורק אומרים טעם הפשטי. לכך אפילו אם מתבטל טעם הפשטי באיזה זמן - לא יתבטל טעם הסודיי עד עולם. על כן איסור זה אין לו היתר לעולם, בשום זמן ובשום מקום. ועונש העובר על זה גדול מאוד, כי עוקר נשמתו ממקום שנשרשה, ואין לו חלק לעולם הבא, וכמו שכתב בזוהר הקדוש פרשת שמיני. ונתחבר על איסור זה ספר מיוחד הנקרא 'יין המשומר' והקורא בו תסמר שערת בשרו מגודל העונש. ועיין בספר 'איומה כנדגלות' דף כד מעשה נורא מן המכשול שיצא משתיית סתם יינם לאחד עשר חכמים, יעויין שם. ומיהו, לא אסרו חז"ל סתם יינם ומגען ביין שלנו גם בהנאה, אלא רק בגויים עובדי עבודה זרה, אבל גויים שאין עובדים עבודה זרה, כגון ישמעאלים שאין להם פסילים ועבודה זרה, אין סתם יינם ומגען ביין שלנו אסור בהנאה, אלא רק אסור בשתיה בלבד.
אגב, את הספר 'יין המשומר' שאותו מציין הבן איש חי ניתן למצוא באינטרנט. גם הספר השני שעליו הוא כותב, 'איומה כנדגלות' נמצא באינטרנט, והבאתי את הסיפור שהוא מציין אליו. מעניין לציין שהספר כולו נכתב פחות או יותר בחרוזים, כפי שניתן לראות גם בסיפור הזה:
7. איומה כנדגלות (ר' יצחק אונקינירה, המאה ה-16, תורכיה), דף כד
ואדוני זקני ה"ה החסיד מוהר"ר יהודה עונקנירה זצ"ל סיפר לי שהיה מלך גדול ורע מעללים, פירנאנדיקו מושל בכל האקלים. נועץ לקרוא לכל חכמיו וזקיניו, גם קרא י"א חכמים רשומים מבני עמנו שיבואו לפניו. וכאשר באו אליו, קם על רגליו. וקבלם בכבוד הרחק כמטחוי קשת ממקומו, הוא והזקנים אשר עמו. ובני ישראל תמהו על הכבוד אשר עשה, כי לא נסה. ויאמר אליהם אהבתי אתכם כבבת עיני, ורצוני שתהיו מאוכלי שולחני. בחרו לכם הטוב בעיניכם, אחת שאלתי מכם. או לאכול בשר חזיר מבושל ומבושם, אשֹם אשם. או לבעול ארמית, במעל ובתרמית. או לשתות יין נסך ודם רסיסי, כבודי ומרים ראשי. אז אדע כי מצאתי חן בעיניכם, ואיטיבה איתכם.
קם על רגליו חכם רשום מבני עמנו, מבחר שלומנו. עיניו תרדנה מים, והשתחוה אפים. ואמר: אדוננו המלך האדיר תנה לנו זמן שלשה ימים, נעיין בספרי חכמים. ונראה איזה מהם יכשר, אם אבר מן החי או היין והבשר. ויען המלך נשאתי פניכם, עשה תעשו כטוב בעיניכם. והחכמים נועדו ויתנודדו בלב חמרמר, וקרא זה אל זה ואמר. הבו לכם עצה, אם נבחר החזיר היין או האשה, כי השעה נחוצה. והרחיקו מהם בשר החזיר והאשה, כי הוא עוון פלילי ויישאר לבושה. אך שתיית יין המלך בחרו להם, כי אינם יודעים בטיב עבודה זרה ומעשה אבותיהם בידיהם. ויבואו למלך, ויאמרו אליו: אדוננו המלך. מצאנו חן בעיניך, להחשיבנו ולהושיבנו עם אוכלי שולחנך. כל היום וכל הלילה נרווה דודים נשתה מיינך, כי טובים דודיך. והמלך הרשע והזקנים שמו מגמתם, להכשילם יחד בשלושתם. ויאמר המלך אך זה היום שקיויתי, לאכול מתבשילי מעדנכם איויתי. ויין מלכות עֵרַב, לחיך יערב. מתוק מתוק מיין וקונדיטון. והחכמים עשו לכבוד המלכות מאכלים, ותבשילים ומעדנים, מינים ממינים שונים. וישבו לפניו, גם המלך וזקניו. והמלך עשה בערמה, שולחן עגול מתנועע בחכמה. כפי חפצו מסובבנו, ולכל אשר יחפוץ יטֵנו. ויהי הם אוכלים ושותים כאשר טוב לבם, כי המלך אהבם. וגלה להם סודות המלכות וטעמו, ויאכלו וישכרו עמו. וכאשר ראם המלך שדעתם מטורפת סבב את השולחן, והביא מאכל החכמים לפני הזקנים ומטעמיהם, ומאכל שולחנו בשר החזיר סבב אליהם. ומילאו כריסם מבשר החזיר והטריפות, ויהיו לחרפות. ולמשמרת למחרת שם תבשיל היהודים להראות, ולעת ערב הציע להם מיטות זהב כלי מילת ושמלות. וכל אחד ואחד במטתו, ואשה זונה שוכבת לנידתו. וחוזק היין בהם, שנו וישלשו בחשבם שנשותיהן הן. וישכם המלך בבוקר ויאמר אהוביי קומו מתנומתכם, התפללו בעדכם, מה זה אשר עשיתם, הלא חטאה גדולה חטאתם. אכלתם החזיר בגאוה ובתגבורת, והנה התבשיל שהבאתם למשמרת. ובעלתם הנשים הנכריות, עמוניות צידוניות חיתיות והגְריות. וכאשר ראו חרפתם, בחרו מיתתם. ובתוך השנה, מתו כולם במיתה משונה. ליצלן רחמנא.
רואים אנו, אם כן, את ההתייחסות החמורה של חז"ל והפוסקים ליין נסך וגם לסתם יינם. הבעיה הזו, כידוע, נמצאת גם על שולחננו. ראשית: הגויים הרבים שנמצאים בינינו - העובדים הסיעודיים והאולפניסטים למיניהם, אבל הבעיה קיימת גם עם אורחים שהם מחללי שבת בפרהסיא, כפי שמיד נראה, שגם לגביהם ההתייחסות לעניין זה היא כמו אל גויים. אחד הפתרונות לעניין הזה הוא היין המבושל, שהרי ראינו בשולחן ערוך שיין מבושל שנגע בו גוי לא נאסר, והסברא לכך היא, כנראה, שהיין המבושל היה פסול לנסכים בבית המקדש, ומסתבר שגם אצל הגויים. ואולם, בהגדרת היין המבושל ראינו שהשולחן ערוך כתב שהכוונה שהרתיח על גבי האש, והש"ך הוסיף שהכוונה שיתמעט ממידתו.
חלק גדול מהיינות היום עובר תהליך של פיסטור. האם פיסטור נחשב בישול לעניין הזה? הדבר תלוי קודם כל במה שאמר הש"ך 'שיתמעט ממידתו', וגם בנימוק לכך שיין מבושל אין בו משום סתם יינם. הרב משה פיינשטיין כתב שפיסטור נחשב כבישול לעניין זה, והטמפרטורה הנדרשת לצורך הגדרת בישול היא בערך 80 מעלות צלזיוס:
8. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן נב
ומדת החום לענין להתחשב יין מבושל פשוט שהוא ביד סולדת אף שלא מעלה רתיחות, דיד סולדת הוא בחשיבות בשול לכל הדינים בדבר לחה. ומה שכתב הש"ך סימן קכ"ג סק"ז דהיינו שיתמעט ממדתו ע"י רתיחה פשוט שביד סולדת כבר נתמעט משהו, והוא בערך קע"ה מעלות (=79.44 מעלות צלזיוס) לחומרא.
מהי הסיבה שאמרו חז"ל שאחרי שיין מתבשל אין בו יותר איסור של יין נסך ואפילו לא סתם יינם? ה'בית יוסף' הביא הסבר לכך בשם הראשונים, והשאלה היא האם יין מפוסטר יענה על הקריטריונים האלו:
9. בית יוסף יורה דעה סימן קכג
"וכיון שמשום צד ניסוך אסרוהו לא אסרו אלא ביין הראוי לנסך לפיכך יין מבושל שלנו שנגע בו הגוי אין בו משום יין נסך". מימרא בפרק אין מעמידין וקאמר התם דשמואל הוה שתי ליה עם אבלט. וכתב הרא"ש: הדבר תמוה כיון שגזרו על יינן משום בנותיהם וכי משום שהרתיחו לא שייכא הך גזירה ואי משום דלאו בר ניסוך הוא והלא יין מזוג נמי לאו בר ניסוך הוא ואפשר שלפי שהמבושל אינו מצוי כל כך ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה.
הנימוק של ה'בית יוסף' בשם הרא"ש הוא שיין מבושל אינו מצוי כל-כך, ומכיון שהוא לא מצוי, ישנו כלל שלא גזרו חכמים בדבר שאינו מצוי. אבל מה נאמר היום, שיין מפוסטר הפך להיות מצוי מאוד, שהרי הפיסטור גורם להריגת החיידקים השונים? האם זה משנה את גדר האיסור של סתם יינם, ויגרום לאיסור היין המפוסטר כמו יין חי?
10. מנחת יצחק (ר' יצחק יעקב וייס, המאה ה-20, אנגליה וישראל) חלק ז סימן סא
אכן יש לי פקפוק בגוף הענין לסדר יין מבושל בסיטונים, כדי שלא יהיה נאסר במגע עכו"ם, דהנה להרא"ש (ע"ז ל'), לא פסיקא ליה להיתרא הא שלא הוי בר ניסוך לבד, אלא צריך גם כן שיהיה מילתא דלא שכיחא, והובא בב"י שם (סי' קכ"ג) ובב"ח וטו"ז שם. וא"כ כאשר המנהג לעשות כן, שוב הוי מילתא דשכיחא... א"כ לפי הנ"ל נופל לכאורה כל העצה זו לבשל יין לצורך רבים בבירא. אמנם כיון שכבר נהגו שם כן בהסכמת רבנים בעלי הוראה, שמע מינה דסבירא להו כיון דבשעת הגזירה לא גזרו על יין מבושל, לכן אף דנשתנה המנהג, אם נאסור הוי כגזירה חדשה דלא גזרינן, ובפרט דעושין להציל מאיסור שתיית סתם יינן ממש, ואם נאמר כן שוב אין חילוק בין יין בסתם בישול ובין המבושל בדרך הנ"ל כנלענ"ד.
אבל לא כולם הסכימו לקולא הזו של ה'מנחת יצחק'. הרב שלמה זלמן אויערבך, למשל, סובר שאין להתיר שתיית יין מפוסטר אם נכרי נגע בו - כי הפיסטור אינו דומה לבישול. וגם אם נאמר שחכמים לא גזרו על יין מבושל, ואנחנו לא יכולים להוסיף גזירה מדעתנו, הרי שחכמים גזרו על כל יין שריחו וטעמו נורמלי, ויין מפוסטר ריחו וטעמו נורמליים לחלוטין עד כדי כך שרק מומחים (אם בכלל) יכולים להבחין בהבדל בטעם, וממילא יין מפוסטר נחשב יין רגיל, וכל דיני יין חלים גם עליו:
11. מנחת שלמה (הרב שלמה זלמן אויערבך, המאה ה-20, ישראל) חלק א סימן כה
ברם נלענ"ד שיש לפקפק טובא בקולא זו מכמה טעמים, כי נלענ"ד דמבושל שנזכר בש"ס ובפוסקים מיירי דוקא בבישול רגיל, דכמו שהתבשיל מתבשל בקדירה שעל האש כך היו מבשלים גם את היין, וידוע שתיכף עם תחלת הבישול הכוהל מיד נודף ומתאדה [גם שמעתי שאם מדליקים שם גפרור נעשה שלהבת כמו בהבערה של ספירט] וכמובן שבגלל זה טעם היין משתנה. משא"כ בזמננו, הפיסטור נעשה כשהיין והמיץ הם בתוך צנורות סגורים, ולכן הן אמנם דלגבי זה שצריכים שתחסר מהמדה שפיר מסתבר דאף שבגלל זה שהוא סגור ומסוגר לא נחסר כלום מהיין, מ"מ מבושל מיהו הוה כיון דמה שלא נחסר הוא רק מפני שזה סתום ואי אפשר כלל להיות אידוי אבל חשיב שפיר מבושל, אבל מ"מ נראה כיון שאם נחסר מהמדה והכוהל יצא מהיין והתאדה הרי ידוע שטעם היין משתנה מאד ולכן אין דרך הנכרים לנסך יין כזה, משא"כ בפיסטור של זמננו אשר מלבד שהטעם לא משתנה בגלל זה שסגור ואין אידוי, גם עושים עוד תחבולות בחכמה שלא יהא שום שינוי בטעם היין, ושמעתי ממומחה שהמון העם אינו יכול כלל להרגיש ולהבחין שום הבדל בין מפוסטר ללא מפוסטר
...מכל האמור עד כה נראה שלענין ברכת בורא פרי הגפן או לענין בישול יין של שביעית מסתבר שלכו"ע יש לברך בפה"ג על יין מפוסטר אפילו להסוברים שמברכים שהכל על יין מבושל, וגם מותר לבשלו בשביעית. אולם לענין מגע נכרי נראה דאף שכח דהיתירא עדיף וגם כתב הש"ך בסי' קכ"ד ס"ק ל"ג על מגע נכרי כיון שהוא רק מדרבנן יש להקל בספק, וגם אע"ג שכלל גדול הוא דאין לנו אלא מה שגזרו חז"ל ולא להוסיף על גזירתם, מ"מ מכל הלין טעמי דאמרן אינני יודע איך אפשר להקל ולסמוך על פיסטור שרק ממית את החיידקים לחושבו כמבושל אע"ג שלא ניכר בו שום שינוי ולא נחסר כלל מהמדה וגם לא נשתנה כלל טעמו וריחו וכולם קורין אותו בשם יין סתם ולא יין מבושל, וגם יין כזה הרי שכיח ומצוי מאד, ולכן חושבני דיש להקפיד ולהזהר בזה ממגע נכרי, וגם מאלה שדינם כנכרי לענין זה, בין ביין ובין במיץ ענבים.
בסוף דבריו כבר רומז הרב אויערבך לבעיה נוספת, והיא לא רק עם גויים, אלא גם עם יהודים שאינם שומרי שבת שההתייחסות אליהם לעניין זה היא כמו אל גויים. שהרי כך כתב השולחן ערוך:
12. שולחן ערוך יורה דעה סימן ב
מומר להכעיס, אפי' לדבר אחד, או שהוא מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו, דינו כעובד כוכבים.
הרב עובדיה יוסף, בכל אופן, מיקל בעניין זה ומצרף כמה קולות כדי להגיע למסקנה שאפשר בדיעבד לשתות יין (גם אם אינו מבושל) שנגע בו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות. (אגב, מדובר בתשובה שכתב לפני למעלה מששים שנה!) ראשית, הוא דן בשאלה האם האיסור של יין שנגע בו יהודי מחלל שבת בפרהסיא אסור מן התורה או מדרבנן. הרי עיקר הסיבה של איסור היין הזה, כאמור, הוא בגלל החשש לחתנות - חשש שאינו קיים כשמדובר ביהודי שאינו שומר תורה ומצוות. אבל יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמקור לכל זה הוא גם איסורי עבודה זרה. אבל כאן עלינו לשאול: האם מי שאינו שומר שבת כבר חשוד בהיותו עובד עבודה זרה? -ניתן להעלות טיעונים לכאן ולכאן, אבל הגר"ע יוסף מביא פוסקים שמקילים ביין כזה, אך כותב שרוב הפוסקים - ראשונים כאחרונים - אסרו יין כזה, וממילא אילולא הסברא של 'תינוקות שנישבו' אין היתר לשתות את היין הזה כלל. אבל בסופו של דבר, בגלל שמדובר במציאות שבה אנשים נולדו וגדלו במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, הוא מצרף את הסברא של תינוקות שנישבו ובדיעבד מתיר לשתות את היין הזה:
13. יביע אומר (הרב עובדיה יוסף שליט"א) חלק א - יורה דעה סימן יא
ב"ה. ירושלים ת"ו תש"ו לפ"ק. נשאלתי בדין יין שנגע בו מומר לחלל שבת בפרהסיא, אם אפשר להתירו בשתיה, בכדי שלא לבייש את המומר, או יש לאסרו כדין יין נסך.
...כל קבל דנא ראיתי הלום להגאון החזון איש זצ"ל (בחיו"ד סי' ב אות כג) שהביא דברי הרשב"א בתשובה שבבית יוסף (סי' קיט) הנ"ל, שיינו של מומר כיין נסך, וכתב שלא נתגלה לנו מקורו, שהרי במומר לא שייך טעם של ניסוך לע"ז, וגם לא משום איסור בנותיהן. ע"ש. ובמחכ"ת אשתמטיתיה דברי בה"ג והאשכול והאו"ז ושאר ראשונים הנ"ל. וע"ע במש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ה (חיו"ד סי' י). וע' בשו"ת שואל ונשאל ח"ד (חיו"ד סי' עא) שג"כ עמד על מקור ד' הרשב"א והצ"ע. וי"ל ע"ד. ואכמ"ל.
אלא שאנו בעניותינו מצאנו סמך להקל כשהם שומרי תורה ומצות, ועכ"ז נכשלים בחלול שבת בפרהסיא, בשביל פרנסתם, עפ"ד הגאון בנין ציון, והגאון מהר"י אסאד, וסיעתם, משלומי אמוני ישראל. וכן ראיתי כעת בשו"ת חלקת יעקב (סי' עו) שהעלה להקל בדיעבד ע"פ האחרונים הנ"ל. ע"ש. ובהיות שעיקר דין סתם יינם מדרבנן, וגם לכמה פוסקים לא חשיב מומר אלא מדרבנן, (ולדעת החת"ס ודעימיה הוא רק משום קנס) הו"ל תרי דרבנן, ושפיר סמכינן להקל באלו. הנלע"ד כתבתי. וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.
הרב עובדיה יוסף גם מסביר מדוע יש לאסור יין כזה, אם אין חשש של איסור בנותיהם, וגם לא חשש של עבודה זרה. הוא אומר את הדברים בשם החתם סופר, שחכמים אסרו יין זה מסיבה אחרת - לא משום בנותיהם ולא משום חשש יין נסך, אלא משום קנס לאותם אנשים שמחללים שבת בפרהסיא. מקור הדברים בתשובת החתם סופר היא בשאלה שהוא נשאל על מי שדרך ענבים ביום ששי, קרוב מאוד לכניסת שבת:
14. חתם סופר (ר' יעקב משה סופר, המאה ה-19, הונגריה) חלק ב יו"ד סימן קכ
תמול הגיעני נועם מכתבו אודות ישראל שדרך יין והעידו עליו ב' עדים שדרכו בליל שבת קדש אחר צאת הכוכבים וב' מעידים שלא יצאו הכוכבים עדיין. הנה מדברי כולם נלמד שעכ"פ דרך בגת סמוך לשבת מאוד והוא איש רשע וראויים לגעור בו ושלא להאמינו על איסורים. אבל לומר שיהיה אותו היין יין נסך על שחילל שבת לא ידענא. כי לא הזכיר מעלתו שהיו שם עשרה מישראל דאל"ה לא מקרי מחלל שבת בפרהסי' ובשגם איכא תרי כתי עדים דסתרי ואוקי גברא אחזקתיה, ומכ"ש די"ל דלא מכחשי אלא הני ראו ג' כוכבים מפוזרים והני לא ראו ואז באותו מעמד סמך הוא אהני דלא ראו ועוד דלא הזכיר מעלתו שהיו הענבים שדרך מחוסרים שחיקה ודיכה ועיין ספ"ק דשבת בראשונים ובמומר לתיאבון באיסור דרבנן ועיין הוריות י"א ע"א והתם בלהכעיס מיירי. והכא מה שעושה יין נסך איננו משום חתנות, כי מותר להתחתן בבנותיו, ולא משום לתא דע"ז, אלא משום קנסא עשאוהו כגוי עובד ע"ז, וע"כ אין להחמיר כל-כך. ומכ"ש אם לא נודע שנגע בהיין רק מה שדרך והוציא היין ע"י כחו וא"כ היין שיצא מהענבים קודם שנעשה מומר היו מותר ומה שיצא אח"כ באותו הגת שבאותה הדריכה עצמה נתערבו זה בזה וקמא קמא בטיל. על כן אין להחמיר ולהפסיד ממונו של ישראל כשר בשביל זה.
