שיטת ר' יוסי / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המשנה בדף ל"ה אומרת 'השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה, ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר.'
השוכר איננו חייב בתשלום אם מתה הפרה כדרכה והוא יכול להישבע ולצאת. ההלכה שנועדה להגן על השוכר יוצרת מצב אבסורדי. תשלומי השואל אינם מגיעים אל הבעלים ונעצרים אצל השוכר, שכן זה נפטר בשבועה. השוכר מוגן על ידי החוק. החוק הוא שמאפשר לו להרוויח כסף שאיננו שלו. החוק הוא שמאפשר את אי-החוקיות.
ר' יוסי פורץ את האבסורד שיוצר החוק בעזרת הגיון פשוט - 'אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו? אלא תחזור פרה לבעלים'. ואכן, כך נפסק להלכה בישיבות בבל (שמואל בשם רב יהודה) וכן ברמב"ם ובשו"ע.
ר' יוסי איננו חושב בנוסחאות – הוא מרים את קול השכל הישר. כך גם בהמשך הפרק – 'שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים. זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים – נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.' (לז.)
ולא רק להגן על בעל הפרה יוצא ר' יוסי. מידתו מידת האמת ובמקום שנמצאת ההלכה מחטיאה את האמת קם ר' יוסי ומתריע – שור של חרש שוטה וקטן שנגח – בית דין מעמידין להן אפטרפוס... נתפקח החרש, נשתפה השוטה והגדיל הקטן – חזר לתמותו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. (ב"ק לט.) – השור מועד מפני שהוא נגח, ולא בגלל בעליו. ר' יוסי מתעקש - שינוי הסטטוס של הבעלים לא משנה את הסטטוס של השור.
ר' יוסי עומד על כך שהאחריות חלה גם כשהנזק רחוק ולכאורה איננו נוגע לאחראי. השוכר אינו רשאי להסיר אחריות מגורל הפרה כשהיתה אצל השואל (ולגרוף את הרווח לכיסו), המחזיק בפקדון אינו רשאי להסיר אחריות מן המנֶה הנותר ולומר שגורלו של המנה איננו עסקו ואף בעל השור אינו רשאי להסיר אחריות ממה שעולל שורו בטרם היה בעל דעה (וכן על אותו המשקל במקומות נוספים).
ר' יוסי בן חלפתא, מזקני תלמידיו של ר' עקיבא, רבו של רבי יהודה הנשיא, היה אמון על דרך מחשבה מנומקת ודבריו נשענים תמיד על אמות מידה הגיוניות ושקולות. כהשלמה לדרך מחשבה זו באה ההפרדה המוחלטת – לשיטתו - בין שמים וארץ: 'ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"' (סוכה ה.) – לולי דמסתפינא היינו אומרים – הרי לנו גירסה תנאית מוקדמת לרמב"ם.
'ר' יוסי נימוקו עמו' משבח בצדק איסי בן יהודה בברייתת שבחן של חכמים (גיטין סז.) ואולי לכן קבעו אמוראים כי 'הלכה כרבי יוסי מחבריו' (עירובין מו.).