חרישה לצורך העומר
מנחות פה ע"א
"שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות, והמנונרות לכך, שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת".
פירש רש"י (כת"י): "והמנונרות – כמו "נירו לכם ניר", שנחרש לשם עומר".
מלשונו "שנחרש לשם העומר", משמע שהמעלה היא בעצם הכוונה, שהיא לשם המצווה.
את המעלה שבכך ביאר המהרש"א בעניין טירחותיו של רבי חייא בלמדו תורה לתינוקות, בחידושי אגדות מסכת בבא מציעא דף פה ע"ב:
"ואמר מאי עבידנא אזלינא ושדינא כִּתנא כו'. שכל מעשה הזה לתורה הוא בתחלה לשם שמים ולא היה בו שום שִׁתּוּף דבר אחר וכוונה אחרת שלא לשם שמים. כי אִלּוּ קנה בהמה לעוֹרָהּ היה בו מצד המוֹכֵר שיתוף דבר אחר. אבל מתחלת גידול הכתנא היה לשם תורה ולמצוה, כדמסיים ומאכילנא לבשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא כו'".
אלא שקשה, זו ודאי מידת חסידות ליחידים, אך היכן מצינו בדין המשנה צורך בכוונה לשמה במכשירי מצווה?
ואפשר שמטעם זה פירש באופן אחר במיוחס לרש"י (שבדפוס הגמרא):
"המנונרות - חרושות הרבה לכך".
כלומר שהיחוד באותו ניר היה ריבויו המיוחד.
על כך קשה, למה אמרו "והמנונרות לכך" ולא באופן מפורש: 'והמנונרות הרבה'?
ונראה לפרש על פי דברי התוספות:
"מודרמות - פירש בקונטרס בדרומה של ירושלים ונראה לפרש דמיירי במשופעות לצד דרום שאז חמה זורחת בהן יותר ואין לחוש באיזו רוח של ירושלים".
ראיה לדברי התוספות מדברי הגמרא בעמוד ב': "תניא נמי הכי, אבא שאול אומר: עומר היה בא מבקעת בית מקלה, כבת ג' סאין היתה, ושדה מודרמת היתה". הלשון מורה שאותה שדה מיוחדת היתה מודרמת, ולא אמרו על כל אותו איזור: 'ובדרום היתה'.
לפי התוספות מבואר היטב ההמשך: "שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת". כי שדה הפונה לצפון אינה מקבלת די את אור השמש במיוחד בימות החורף בהם החמה נמוכה. שדה הפונה למזרח שטופה באור רב בזמן שחמה זורחת, אך לא בזמן שחמה שוקעת. שדה הפונה למערב מקבלת אור רב בזמן שחמה שוקעת, אך לא בזמן שחמה זורחת. ורק שדה מודרמת שופעת אור הן בזריחה והן בשקיעה.
כמו כן, חרישת השדה לעשותה ניר מותירה תלמים תלמים אשר מסתירים את אור החמה מלהבשיל את הזרעים הנובטים. אי לכך הקפידו בחרישה לצורך העומר שכיוון חרישת שורות התלמים יהיה ממזרח למערב, כדי שלא יטילו את צילם לא בשחר ולא בין הערביים. ואילו בשעות הצהריים, החמה שבדרום כבר נשאת ומורמת, ואין התלמים מסתירים את אורה וחומה.
מעתה הכל עניין אחד, גם "המודרמות" וגם "המנונרות לכך" הן עבור הצורך האמור בהמשך: "שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת".
