סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

 

בשיעורי מנחת חביתין

מנחות נב ע"א-ע"ב


א. ושלימה היתה קריבה וכו'. א"ר חייא בר אבא, בעי רבי יוחנן: שלימה שחרית ושלימה בין הערבים, או דילמא שלימה שחרית ובטילה בין הערבים? ... מאי הוי עלה? אמר ר"נ בר יצחק: ת"ש, דתניא: שלימה שחרית ושלימה בין הערבים.
ב. א"ר יוחנן: פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן, אבא יוסי בן דוסתאי אומר: מפריש לה שני קמצים של לבונה, קומץ שחרית וקומץ בין הערבים; ורבנן אמרי: מפריש לה קומץ אחד, חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים. במאי קמיפלגי? אבא יוסי בן דוסתאי סבר: לא אשכחן חצי קומץ דקריב, ורבנן סברי: לא אשכחן עשרון דבעי שני קמצים.
ג. בעי רבי יוחנן: כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו, לרבנן הוכפלה לבונתו או לא? מי אמרינן, מתוך שהוכפלה סלתו הוכפלה לבונתו, או דילמא מאי דגלי גלי, מאי דלא גלי לא גלי? ושמן בין לאבא יוסי בן דוסתאי ובין לרבנן, מהו?
ד. אמר רבא, ת"ש: ה' קמצין הן; ואם איתא, זימנין דמשכחת לה ז'! דאי לא קתני. יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא. אמר ליה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא: והא מעלה קומץ בחוץ, דאי הוה וקתני.
ה. מאי הוי עלה? אמר ר"נ בר יצחק: ת"ש, דתניא: כ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו, שלימה שחרית ושלימה בין הערבים, ומפריש לה ב' קמצין, קומץ שחרית וקומץ בין הערבים, ומפריש לה שלשת לוגין, לוג ומחצה שחרית לוג ומחצה בין הערבים; מני? אילימא רבנן, מאי שנא לבונתה דהוכפלה, ומאי שנא שמנה דלא הוכפלה? אלא אבא יוסי בן דוסתאי היא, דאמר: חביתי כ"ג בעלמא שני קמצין בעיא, ולבונה לא הוכפלה ושמן לא הוכפל, ומדשמן לאבא יוסי בן דוסתאי לא הוכפלה, לבונתה ושמנה לרבנן נמי לא הוכפלו
.  

 

רקע

שלושה רכיבים של מנחת החביתין נדונים בסוגיא: סולת, שמן ולבונה.
מוקד הסוגיא הוא השעור של כל אחד מהרכיבים. לכל אחד מהם יש שתי אפשרויות: שיעור שלם / חצי שיעור. נסביר: השעור השלם של מנחת חביתין כפי שנדרש מהפסוקים הוא עשרון לסולת, וג' לוגין שמן. ללבונה לא מצינו שיעור מפורש במנחת חביתין. אמנם מצינו בשאר מנחות שהשיעור הוא קומץ. כל זה לגבי המנחה כולה. אלא שחדשה התורה שמנחה זו באה לחצאין – חצי עשרון סולת בבקר וחצי בין הערבים. זו גם הנחת הסוגיא לגבי השמן: לוג וחצי בבקר ולוג וחצי בין הערבים. לגבי הלבונה נחלקו תנאים: או שגם היא באה לחצאין: חצי קומץ כל פעם (חכמים), או שכיוון שלא מצינו פחות מקומץ לבונה נקטרת בכל התורה כולה – הרי שהיא באה קומץ שלם בבקר וקומץ שלם בין הערבים (אבא יוסי בן דוסתאי).
משתנה נוסף המשפיע על השעורים הוא חיותו של הכה"ג: אם אין כה"ג דרשה הגמרא שמביא עשרון שלם בבקר, ועשרון שלם בין הערבים.

לסיכום, השעורים של מנחת החביתין תלויים בשני המשתנים הבאים:
    יש כה"ג או לא
    מחלוקת התנאים [חכמים / אבא יוסי בן דוסתאי]
 

מהלך הסוגיא

סעיף א, שיעור הסולת



המשתנה היחיד בו תלוי שיעור הסולת הוא האם יש כה"ג או לא. אין מחלוקת תנאים בנושא זה.

סעיף ב, שיעור הלבונה



מחלוקת התנאים היא על המקרה הרגיל שיש כה"ג. על המקרה שאין כה"ג מסתפקת הגמרא בשלב הבא.

סעיפים ג – ה, ספק בלבונה ובשמן
נקדים לספק הגמרא את השיעורים של שמן. לא מצינו שנחלקו בכך התנאים, ולכן הנחת הגמרא היא שבמצב הרגיל, שיש כה"ג, לכו"ע מביאים לוג וחצי כל פעם.



ספק הגמרא הוא האם גם הלבונה והשמן תלוים במשתנה הראשון, דהיינו האם העובדה שאין כה"ג תכפיל את השעורים של הלבונה והשמן כשם שהכפילה את שעורי הסולת.
לגבי הלבונה הספק הוא רק לשיטת רבנן, כיוון שלשיטת אבא יוסי אזלינן לעולם בתר מה שמצינו בכל הקטרות הלבונה, דהיינו קומץ אחד. לגבי השמן הספק הוא לשתי השיטות. נתאר את הספקות ע"י הטבלאות:



ההבדל בין שני הצדדים הוא במשבצת הימנית תחתונה.
לצד א של הספק המשתנה היחיד המשפיע הוא מחלוקת התנאים, וחיות הכה"ג לא משפיעה כלל. לצד ב גם חיות הכה"ג משפיעה (על שיטת חכמים).
וכעת לספק בשמן:



ההבדל בין שני הצדדים הוא בכל השורה התחתונה. גם כאן הספק הוא האם המשתנה של הכה"ג משפיעה (צד ב) או לא משפיעה (צד א). אמנם כאן אין משתנה נוסף (מחלוקת תנאים) שמשפיע.

מסקנת הסוגיא היא כצד א, הן בשיעור השמן והן בשיעור הלבונה. שתי הוכחות יש:
בסעיף ד ההוכחה מתבססת על כך, שברשימת הקמצים להלן לא מוזכר הקומץ השלם של מנחת חביתין. לפי צד ב גם חכמים מודים שאם אין כה"ג מקטירים קומץ שלם. לעומת זאת אם צד א נכון הרי שלחכמים לעולם לא מקטירים במנחת חביתין קומץ שלם, ולכן המשנה להלן לא מזכירה אותו.
בסעיף ה ההוכחה היא משיטה המופיעה בברייתא, שאם אין כה"ג מביאים קומץ שלם של לבונה, ולוג וחצי של שמן. לפי צד ב ברייתא זו לא תואמת לא את שיטת חכמים ולא את שיטת אבא יוסי, שמסכימים שהשמן בא ג' לוגין. לעומת זאת לפי צד א בריתא זו תואמת את שיטת אבא יוסי, שהלבונה לא הוכפלה, והשמן לא הוכפל, ומכאן שצד א הוא הנכון גם לדעת חכמים, דהיינו מיתת הכה"ג לא משפיעה על שיעורי השמן והלבונה.
מסקנת הסוגיא היא, ששיעור הלבונה נתון במחלוקת בין חכמים לאבא יוסי בו דוסתאי, אך אינו תלוי במיתת הכה"ג. כמו כן שיעור השמן לא תלוי במיתת הכה"ג. רק שיעור הסולת נותר תלוי במיתת הכה"ג.
 

סיכום

כל אחד משלושת הרכיבים של מנחת החביתין תלוי במשתנה אחר, או לא תלוי כלל:

סולת, תלוי אם יש כה"ג או לא:
יש כה"ג – חצי עשרון בבקר, וחצי עשרון בין הערבים
אין כה"ג – עשרון בבקר ועשרון בין הערבים



לבונה, תלוי במחלוקת התנאים:
לחכמים: חצי קומץ בבקר וחצי בין הערבים
לאבא יוסי בן דוסתאי: קומץ בבקר וקומץ בין הערבים



שמן – לא תלוי כלל:
לעולם לוג וחצי בבקר לוג וחצי בין הערבים
הספק בסוגיא היה האם הלבונה והשמן תלויים גם הם במשתנה הראשון (חיות הכה"ג), והמסקנה היא, שהם לא תלויים כלל במשתנה הראשון.



כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר