צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין חליפי תודה וולד תודה

מנחות עט ע"ב - פ ע"א

א. שלח רב חנינא משמיה דרבי יוחנן: לא שנו אלא לאחר כפרה, אבל לפני כפרה טעונין לחם.
ב. הוי בה רב עמרם, אהייא? אילימא אחליפי תודת חובה, אי לפני כפרה, תנינא! אי לאחר כפרה, תנינא!
ג. אלא אחליפי תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונות לחם, מרבה בתודות הוא!
ד. אלא אולד תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונין לחם, מותר דתודה היא!
ה. אלא אולד תודה חובה, לפני כפרה טעון לחם, לאחר כפרה אין טעון לחם. מאי קמ"ל? דקסבר ר' יוחנן: אדם מתכפר בשבח הקדש.
ו. הוי בה נמי אביי כי האי גוונא. איתמר נמי, אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: חילופי תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונה לחם, מרבה בתודות הוא; ולד תודה נדבה, בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעון לחם, מותר דתודה הוא; וולד תודה חובה, לפני כפרה טעונין לחם, לאחר כפרה אין טעונין לחם.
ז. אמר שמואל: כל שבחטאת מתה, בתודה אין טעונה לחם; כל שבחטאת רועה, בתודה טעונה לחם.
ח. מתיב רב עמרם: מהו אומר +ויקרא ז'+ התודה יקריב? מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות, מנין שאיזו מהן שירצה יקריב ולחמה עמה? ת"ל: התודה יקריב, יכול תהא שניה טעונה לחם? ת"ל: יקריבנו, אחד ולא שנים; ואילו גבי חטאת כי האי גונא רועה, דתנן: הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות - מתכפר באחת מהן ושניה תמות, דברי רבי; וחכמים אומרים: אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים, הא קודם שנתכפרו בעלים רועה!
ט. שמואל כרבי סבירא ליה, דאמר: אבודה בשעת הפרשה מתה. אלא רועה לרבי היכי משכחת לה? כדרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות, מתכפר באיזה מהן שירצה והשניה תרעה. והא גבי תודה כי האי גוונא אין טעונה לחם!
י. אלא, שמואל כרבי שמעון סבירא ליה, דאמר: חמש חטאות מתות. והא רועה לרבי שמעון לית ליה כלל! שמואל נמי חדא קאמר: כל שבחטאת מתה, בתודה אין טעונה לחם. מאי קמ"ל? לאפוקי מדרבי יוחנן, דאמר: אדם מתכפר בשבח הקדש, קמשמע לן דלא.  

חלק ראשון: שיטת רבי יוחנן (סעיפים א-ו)

הסוגיא דנה בשאלה על איזה קרבן דבר רבי יוחנן, כאשר קבע (בסעיף א) כי הבאת הלחם עם הקרבן תלוי אם הקרבן בא לפני כפרה (טעון) או לאחר כפרה (לא טעון).

מהלך הסוגיא
ארבעה מקרים מועלים על ידי רב עמרם, כאשר רק על הרביעי ניתן להחיל את המימרא של רבי יוחנן. ארבעה מקרים אלו נגזרים משני משתנים, כפי שמתואר בטבלה הבאה:



סעיף ב – ימנית עליונה
אמנם הדין בחליפי תודת חובה תואם לדין של רבי יוחנן, אלא שדין זה כבר מפורש בברייתא.

סעיף ג – שמאלית עליונה
כיוון שלנדבת תודה אין חליפין, הרי הוא כמרבה בתודות. ממילא כל אחת מהתודות טעונה לחם, ואין חילוק בין זו שקרבה ראשונה לזו שקרבה שניה.

סעיף ד – שמאלית תחתונה
ולד תודה הרי הוא כמותר (מפריש מעות ונתותרו), וכיוון שולד תודה נדבה אינו בא לכפר, הוא אינו טעון לחם. מטעם זה אין חילוק בין אם בא לפני כפרה או לאחר כפרה, ושתיהן אין טעונות לחם.

סעיף ה – ימנית תחתונה
בניגוד לסעיף הקודם – כאן הולד יכול לכפר, דקסבר ר"י אדם מתכפר בשבח הקדש, ולכן אם בא לפני כפרה הוא טעון לחם. על מקרה זה אם כן חדש רבי יוחנן את דינו, ועיקר החידוש הוא שאם בא לפני כפרה טעון לחם.

סעיף ו – סייעתא
לאחר שגם אביי העמיד את מימרת ר"י בולד תודת נדבה מובאת מימרא של ריב"י בשם רבי יוחנן עצמו המסכם את המקרים שבטבלה: שמאלית עליונה, שמאלית תחתונה, ובסוף המימרא - הטור הימני כולו (לפי אות ד בשיטמ"ק שם מוסיפים גם את הימנית עליונה).

סיכום
בטור הימני של הטבלה (חליפין וולד של תודת חובה) יש חילוק בין לפני כפרה ללאחר כפרה. בטור השמאלי (חליפין וולד של נדבה) אין חילוק, אלא בעוד שבעליונה תמיד טעון לחם הרי שבתחתונה תמיד אינו טעון לחם.

חלק שני: שיטת שמואל (סעיפים ז-י)

שמואל ערך השוואה בין דיני החטאת לדיני התודה:



הסוגיא מקשה על ההשוואה שבשורה התחתונה – לכאורה גם במקרה שבחטאת רועה בתודה אינה טעונה לחם. אמנם השוואה זו תלויה במחלוקת התנאים, ומכאן נסיונותיה של הגמרא להעמיד את המימרא של שמואל כאחת השיטות.
מחלוקת התנאים סובבת על הגדרת חטאת שנתכפרו בעליה באחרת. חטאת אחרונה זו מתה. אלא שנחלקו התנאים האם דרוש גם תנאי נוסף כדי שתמות, דהיינו שתאבד חטאת אחת, ובעליה יפרישו אחת במקומה, ורק אז החטאת הראשונה תמות. גם בניסוח תנאי זה יש שתי אפשרויות: דווקא אם החטאת הראשונה נמצאה לאחר שכפרו בעליה בשניה תמות הראשונה (אבודה בשעת הפרשה ובשעת כפרה), או שאפילו אם היא נמצאה לפני הכפרה תמות הראשונה (אבודה בשעת הפרשה בלבד). נסכם את שלוש האפשרויות:



מהלך הסוגיא
סעיף ח – קושיא על שמואל משיטת חכמים
לפי חכמים אפילו בשורה השניה רועה. והנה תודה כזו, שאבשה, והפרישו בעליה אחרת, ונמצאה קודם הקרבת השניה – מפורש במשנה ובברייתא, שאינה טעונה לחם, בניגוד להשוואתו של שמואל. מכאן שהמימרא של שמואל אינה לשיטת חכמים.

סעיף ט – קושיא על שמואל משיטת רבי
לשיטת רבי בשורה התחתונה – רועה. קושיית הגמרא מניחה שגם במקרה כזה התודה אינה טעונה לחם (לרש"י מיקריבנו, ולרש"י כת"י מהתודה), כך שגם לרבי לא מתיישבת המימרא של שמואל. [מכאן עולה כי בתודה שלושת סוגי הקרבנות שבטבלה – באים בלי לחם].

סעיף י – העמדת המימרא של שמואל כשיטת רבי שמעון
לר"ש כל החטאות שנתכפרו בעליהן באחרת – מתות. מכאן שההשוואה של שמואל נכונה, כי אכן בתודה שלושתן לא טעונות לחם. אלא שלר"ש לא מצינו חטאת שרועה, כך שההואה הראשונה של שמואל אין לה על מה שתחול. מכח זה מתקנת הגמ' את המימרא של שמואל, שאכן אין בה אלא את ההשוואה הראשונה: כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם.
ניסוח המימרא של שמואל מלמד כי אפילו ולד תודה (המקבילה לולד חטאת שמתה) אינה טעונה לחם, ואפילו ולד תודת חובה, בניגוד לשיטת רבי יוחנן לעיל, שולד חטאת חובה לפני כפרה טעון לחם.

כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.