הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מנא הני מילי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות עז ע"א

"גמ'. התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות. מנא הני מילי? אמר רב חסדא, דאמר קרא: +יחזקאל מ"ה+ האיפה והבת תוכן אחד יהיה (לכם), מה בת שלש סאין, אף איפה שלש סאין. ובת גופא מנלן? אילימא מדכתיב: +יחזקאל מ"ה+ לשאת (את) מעשר החומר הבת, איפה נמי הכתיב: +יחזקאל מ"ה+ ועשירית החומר האיפה! אלא חומר לא ידענא כמה, הכא נמי לא ידענא כמה! אלא מהכא: +יחזקאל מ"ה+ וחק השמן הבת השמן ומעשר הבת מן הכור עשרת הבתים חומר כי עשרת הבתים חומר."

הגמרא שואלת מנין לנו שהאיפה היא 3 סאים – כך מפרש רש"י. ואילו מפשט ההקשר הכוונה בביטוי "מנא הני מילי" היתה צריכה להיות: מנין שצריך בקרבן תודה 5 סאים. שאלת הגמרא מבוססת על ידע נוסף, שלחמי תודה הם שתי איפות. ראה על כך "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעו.
וראה ב"מתיבתא", הערה ג, שחכמים ידעו שהאיפה היא 3 סאים מקבלה מדור לדור, אלא שהגמרא מחפשת לזה מקור [אסמכתא בלבד?] מפסוק.

הביטוי "מנא הני מילי" משמעותו "רק" לציין את הפסוק שמהווה מקור לדין אפילו אם הפסוק הוא מפורש. ואילו הביטוי "מנלן" משמעותו למצוא את המקור מדרשה של פסוק ולא מפסוק מפורש.

ראה "מתיבתא" על מסכת מנחות, דף עב, הערה לו, ושם, ב"ילקוט ביאורים", עמוד קז.

לפי זה אפשר לומר – ולהרחיב – שהביטוי "מנא הני מילי" מדגיש, שהגמרא מחפשת מקור לדין ידוע [בקבלה מדור לדור], וכן – לפי ההסבר הראשון לעיל – הביטוי הזה לא מתייחס לדין המפורש במשנה, אלא לדין הבסיסי שעליו מבוססת המשנה.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תל:

מנלן וגם מנא הני מילי מצינו דקאמר על דבר שעיקרו אינו אפילו מדרבנן וזה בפרק אין עומדין [דף] ל"ב ב' דעלה דתנינן תמן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים קאמר עלה בגמ' מנה"מ
אמר ריב"ל אמר קרא אשרי יושבי ביתך וזו וודאי דאסמכתא בעלמא היא דהא מדת חסידות הוא דהוו עבדי וליכא בה שום חיובא אפילו מדרבנן ובפירושא איתמר בדברי רש"י ריש פ"ב דביצה [דף] ט"ו ב' וז"ל מנה"מ לאו דווקא מקרא יליף דעירובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן ע"כ

ה"יד מלאכי" מוכיח שלפעמים הביטוים "מנלן"; "מנא הני מילי"; "אמר קרא" מתייחסים להלכות שאינם מן התורה ואפילו אינם מדרבנן אלא מנימוק של "מדת חסידות".

ה"יד מלאכי" הנ"ל מרחיב מאד את משמעות הביטויים "מנלן" ו"מנא הני מילי". הוא לא מבדיל ביניהם בהקשר זה. לדעתו, הביטויים הללו אפשר שמתייחסים גם למקרים בהם הגמרא מחפשת "אסמתכא" לדין ולא מקור "סמכותי" לדין.

אולי גם בסוגייתנו מדובר על "אסמכתא" לדין שאולי הוא הועבר בקבלה מדור לדור ואולי מקורו הסמכותי הוא ב"הלכה למשה מסיני".

בקטע הנ"ל הגמרא ממשיכה לשאול "מנלן", ומשמע שם, שמדובר בדרשה ולא בפסוק מפורש, ראה 2 פרושים ב"מתיבתא", הערה ז.