הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
גשם של חיטים
סנהדרין נט ע"ב
במסגרת הדיון על מנחת העומר ושתי הלחם, שואל ר' זירא שאלה שנשמעת מוזרה מאוד: ידוע ששתי הלחם המוקרבים בחג השבועות צריכה לבוא מחיטים שגדלו בארץ ישראל דוקא, שהרי כתוב 'ממושבותיכם'. אבל השאלה היא מה דינם של חיטים שבאו ע"י עננים. האם ניתן לעשות מהם שתי הלחם לצורך חג השבועות?
1. תלמוד בבלי מנחות סט, ב
בעי ר' זירא: חיטין שירדו בעבים, מהו? למאי? אי למנחות, אמאי לא? אלא לשתי הלחם מאי? ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי, או דלמא ממושבותיכם דווקא, ואפילו דעבים נמי לא? ומי איכא כי האי גוונא? אין, כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי.
רש"י הבין שמדובר בסופת הוריקן ששאבה חיטים שהיו באוניה באוקיינוס, ואח"כ ירדו החיטים האלה עם הגשמים בארץ ישראל. ואולם, ה'שפת אמת' מעלה שאלה קשה על הסבר זה, שהרי הקרבן ב'שתי הלחם' צריך לבוא דוקא מהתבואה החדשה שצמחה באותה שנה, וחג השבועות הוא תחילת עונת הקציר, ולכן לא סביר להניח שהחיטים האלה הם מיבולה של השנה החדשה!
2. שפת אמת (ר' יהודה לייב אלתר מגור, המאה ה-19, פולין) מנחות דף סט עמוד ב
ולפי' רש"י שבלעו ספינה קצת קשה דבזמן שתי הלחם תחלת קציר חטים רחוק לתלות שבלעו מחטים חדשים. ואפשר דמיירי כגון שראו שנטבע ספינה עם חטים מן החדשים. או דסבירא ליה כמאן דאמר דדיעבד אם הביאם מישנים כשר.
ואולם, החת"ם סופר העלה שאלה נוספת: אם אנחנו מכירים את הספינה ויודעים שהחיטים שהיו בה הם מארץ ישראל, מהי שאלת הגמרא האם החיטים האלה כשרים למנחות? וכי מדוע שלא יהיו כשרים? האם העובדה שהם עלו וירדו מהשמים גורעת מעצם היותם חיטים שגדלו בארץ ישראל?
3. חתם סופר (ר' משה סופר, המאה ה-19, סלובקיה) חלק א אורח חיים סימן קכח
מ"ש מעלתו מש"ס מנחות סט, ב חטים שירדו בעבים, שהקשה דלמא קציר גוים הוא וכתיב קצירכם וספיקא דאורייתא לחומרא, במחילת כבודו נתחלף עומר בשתי לחם, בעומר כתיב "קצירכם" ולא מושבותיכם, ובשתי לחם כתיב "מושבותיכם" למעוטי חוץ לארץ ולא אימעוט קציר גוי בארץ ישראל, מ"מ הוי מצי למימר מהיא גופא דלמא מחוץ לארץ הוא ולא הוה צריך למימר מטעם ספיקא להחמיר אלא פשוט הא רובא דעלמא גוים נינהו ורובא חוץ לארץ הוא, ובזה נתבטל כל פלפולו בספיקא דאורייתא דהא רובא הוה ולא ספיקא. גם בגמרא יש לדקדק מאי טעמא נקט איבעייתו בשתי לחם ומשום חוץ לארץ ולא נקט בעומר ומשום קצירכם... ולפענ"ד הלא מצינו פלוגתא בפירות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ אי חייבים בחלה או לאו [חלה פ"ב מ"א] אעפ"י שתבואת ארץ ישראל היא מ"מ בארץ ישראל תליא, ה"נ י"ל דמיירי דידעי שהעבים בלעו תבואות ארץ ישראל בים שבארץ ישראל, שגם שם עבים שואבים כדכתיב באליהו בהר הכרמל "ככף איש עולה מן הים", ורק גזירת הכתוב ממושבותיכם תביאו ולא פירות ארץ ישראל שיצאו חוץ למושבותיכם אעפ"י שחזרו לארץ ישראל עכ"פ לא באו עתה ממושבותיכם, ומספקא לש"ס אי עבים בכלל מיעוט שאיננו ממושבותיכם או דוקא חוץ לארץ, ולק"מ קושי' תוס' ולא דקדוקו של מרכבת המשנה, דבעומר לא מצי למבעי כיון שידעינן שהוא קציר ישראל שוב לא איכפת לן אי בא ממושבותיכם או מחוץ לארץ רק שיהיה קציר ישראל מארץ ישראל.
ואולם, התוספות לא מוכנים לקבל את פירושו של רש"י כלל, והוא סובר שלא מדובר בסופת הוריקן אלא בחיטים שירדו בנס מהשמים:
4. תוספות מסכת מנחות דף סט עמוד ב ד"ה חיטין
חיטין שירדו בעבים - פירש בקונטרס ששתו באוקיינוס ובלעו ספינה מלאה חיטין. וקשה לר"ת דאי מחוצה לארץ וכי הותרו לשתי הלחם בשביל שהיו בעבים מ"מ ממושבותיכם בעינן וליכא!? ואי מארץ ישראל וכי נאסרין הן על ידי כך? אלא נראה לי דעל ידי נס ירדו בעבים כי הנהו אטמהתא דפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נט:).
האם חיטים באמת יכולים לרדת בנס מהשמים? - התוספות אומרים שיש לכך תקדים בסיפורו של ר' שמעון בן חלפתא שירדו לו שתי חתיכות בשר מן השמים, כפי שמובא בגמרא:
5. תלמוד בבלי סנהדרין נט, ב
מי איכא בשר היורד מן השמים? - אין, כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר: "הכפירים שאגים לטרף". נחיתו ליה תרתי אטמתא, חדא אכלוה וחדא שבקוה. איתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה: דבר טמא הוא זה או דבר טהור? - אמרו ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים. בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו: ירדה לו דמות חמור מהו? - אמר ליה יארוד נאלא! הא אמרי ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים.
ואולם, הסבר זה של התוספות מעלה שאלה נוספת: האם ניתן להשתמש בחיטים שבאו באורח נס לצורך קרבן? והרי ישנו כלל שעסקנו בו בעבר, ולפיו אסור להשתמש לקרבנות בדבר שאסור באכילה לאדם. והרי הגמרא אומרת שמה שבא במעשה נסים אסור בהנאה לאדם:
6. תלמוד בבלי תענית כד, א
אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהיב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה. אזל ורהט בתרייהו, אמר להו: אשבעתיכו, במאי עסקיתו? אמרו ליה: ביתום ויתומה. אמר להן: העבודה! שהן קודמין לבתי. שקל כל דהוה בהדיה ויהב להו. פש ליה חד זוזא, זבן ליה חיטי, ואסיק שדייה באכלבא. אתאי דביתהו, אמרה לה לברתיה: מאי אייתי אבוך? - אמרה לה: כל מה דאייתי - באכלבא שדיתיה. אתיא למיפתח בבא דאכלבא חזת אכלבא דמליא חיטי, וקא נפקא בצינורא דדשא, ולא מיפתח בבא מחיטי. אזלא ברתיה לבי מדרשא, אמרה ליה: בא וראה מה עשה לך אוהבך! - אמר לה: העבודה! הרי הן הקדש עליך. ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל...
אמר רב מרי ברה דבת שמואל: אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא, חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא. אתו כולי עלמא למיזבן. אמר להו: מהא לא תיזבנון, דמעשה נסים הוא. למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא.
מהי הסיבה שבגללה אמרו אלעזר איש ברתותא ורב מרי שלא ליהנות מהדברים שבאו באורח נס? – רש"י מסביר שהסיבה לכך היא דברי הגמרא שנסים מנכים מזכויותיו של האדם:
7. תלמוד בבלי תענית כ, ב
כי הא דאמר רבי ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו. אמר רב חנן: מאי קרא - דכתיב "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת".
ראינו כי חתיכות הבשר שירדו מהשמים ודאי נחשבות כשרות, שהרי אין דבר טמא יורד מן השמים. יחד עם זאת, החכמים אמרו שאין להשתמש בדברים האלו לצורך האדם, כי זה גורם לניכוי הזכויות. כיצד, אם כן, ניתן להשתמש בחיטים האלו לצורך קרבן? הרי מה שאסור באכילה לאדם אסור גם כקרבן!
שאלה זו נכונה גם ביחס לנר חנוכה: כיצד השתמשו בימי החשמונאים בשמן שהתרבה באופן נסי לצורך הדלקת המנורה? והרי שמן זה אסור בהנאה שהרי הוא בא כתוצאה ממעשה נסים! עונה על כך ר' יוסף הכהן שוורץ חמש תשובות שונות:
8. ויצבר יוסף (ר' יוסף הכהן שוורץ, המאה ה-19, רומניה) סימן נב
מ"ש בסוף סימן כח לחקור בנר חנוכה, איך הדליקו ממנו שמנה ימים, הלא מבואר בפ"ג דתענית (דף כ"ד) שאסור ליהנות ממעשה נסים? גם קושיה זו איננה חדשה אצלי וכבר הבאתיה בוילקט יוסף חלק ט"ו סי' ס', ונשנית בספרי גנזי יוסף סי' ע"א, (אות ב'), והמובחר שבתירוצים, דרק ביחיד אסור ליהנות ממעשה נסים משום דמנכין לו מזכיותיו אבל בצבור דאין מנכין שפיר דמי ליהנות...
ועוד, דזה שאסור ליהנית ממעשה נסים שייך רק במה שנעשה נס לצורך האדם, אבל בנר חנוכה נעשה הנס לצורך גבוה שלא לבטל עבודת המקדש בזה שפיר רשאין...
שלישית... דבאיסור דרבנן אמרינן שאני אומר ותלינן לקולא, וא"כ הא דמעשה נסים אסור בהנאה הוא רק מדרבנן...
ועוד דהא דאסור ליהנות ממעשה נסים היינו רק אם הכל הוא ע"י נס, כהאי דחלא דנעשה סמידא. (תענית כ"ד) וכן באכלבא דנתמלא חיטי, משא"כ שהי' לה כשורי שלא עפ"י נס רק שהיו קצרים ועפ"י נס נתארכו (שם), מאלו שפיר מותר ליהנות, והכא נמי בהשמן שבפך דהמקצת היה מהטבע, (וזה היה גם הטעם שאמר אלישע מה יש לך בבית, כדי שיהיה מותר ליהנות לה מן הנס)...
חמישית, עפימ"ש בשו"ת בית שערים חאו"ח סימן רל"ח לתרץ קושיית המנחת כהן האיך לקחו החטים שירדו בעבים למנחות ולשתי הלחם, לפי' התוס' שהיו עפ"י נס, ואסור ליהנות ממע"נ ולא הוי ממשקה ישראל - מן המותר לישראל? דהא דאסור ליהנות ממע"נ היינו כשהנס נעשה לנו ובשבילנו וע"י פעולת אדם, אבל בדבר שנעשה פלא בעולם דרך נסיי ולא לנו ולא ע"י תפילתנו מותר ליהנות ממע"נ.
הסבר נוסף מביא הרב מנשה קליין (מחבר השו"ת 'משנה הלכות') בספרו על חנוכה. הסבר זה דומה במקצת להסבר הרביעי של הרב שוורץ, אבל הרב קליין מדגיש שכאשר מדובר בנס של ריבוי של דבר טבעי – לא רק שאין איסור להביא זאת כקרבן, אלא זהו עיקר האופן שבו הקב"ה מברך את תבואתנו:
9. ימי שמונה (הרב מנשה קליין, המאה ה-20, ארה"ב) עמוד תיב
דלענין מעשה נסים הרי הם נתנו שמן טבעי במנורה ובזה הדליקו ומה שדלק כל הלילה זה כבר נעשה ממילא ואין זה בכלל אסור ליהנות ממעשה נסים, דמעשה נסים לא משמע אלא נס שלא בדרך הטבע לגמרי ומה שנתרבה השמן לא מקרי אלא ברכת ה' וע"ז אדרבה צריך להתפלל כמ"ש כשנכנס למוד את גורנו אומר יה"ר שתשלח ברכה בכרי הזה ובקרא יברכך ה' וישמרך ופירשו יברכך בממון שהממון יתברך ואמרו (תענית ח') אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין וא"כ כה"ג לאו מעשה נסים הוא אלא ברכה שמותר ליהנות ואדרבה טוביתא הוא
ניתן להוכיח כדבריהם של הרב שוורץ והרב קליין מסיפור שמובא בגמרא: המשנה במסכת תענית אומרת שלפעמים היורה יורד בניסן:
10. משנה תענית פרק א משנה ב
עד אימתי שואלין את הגשמים? רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח. רבי מאיר אומר עד שיצא ניסן, שנאמר (יואל ב) "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון".
ואומרת על כך הגמרא שהרקע לפסוק הזה הוא אירוע שהיה בימי יואל, אחרי המכה הקשה של הארבה, ובאמת באותה שנה ירד הגשם הראשון בראש חודש ניסן, ובכל זאת הקריבו את העומר בזמנו מהשעורה החדשה. ודאי שהשעורה הזו גדלה בדרך נס, שהרי בדרך הטבע שעורה אינה גדלה כל-כך מהר, ובטח שלא במימדים האלה, ובכל זאת מהשעורים האלה הקריבו את מנחת העומר של אותה שנה:
11. תלמוד בבלי תענית דף ה, א
אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: יורה בניסן? יורה במרחשון הוא! דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן! - אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה "יתר הגזם אכל הארבה" וגו'. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? - אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן, הקריבו עומר בששה עשר בניסן, נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים גדילה באחד עשר יום, נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר: "הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע" וגו'. מאי 'הלוך ילך ובכה נשא משך' וגו'? אמר רבי יהודה: שור כשהוא חורש - הולך ובוכה, ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם. וזהו בא יבא ברנה. מאי נשא אלמתיו? אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא: קנה - זרת, שיבולת - זרתים.
ראינו, אם כן, שאמנם ישנו איסור ליהנות ממעשה נסים, אבל האיסור הוא רק כשמדובר בנס שרחוק מדרך הטבע ולא ניתן להסבירו באופן טבעי. אם מדובר בנס שניתן להסבירו באופן טבעי, אין איסור ליהנות ממנו, ואדרבה, על כך אנחנו מתפללים.
מעניין לציין שכאשר נס נעשה שלא בדרך הטבע לגמרי, ה'בני יששכר' כתב שאין הדבר נחשב כמעשה האדם בכלל. הוא דן בעניין מצוות פריה ורביה, וטוען שאם אדם נשא אשה שאינה מסוגלת להוליד, וה' עשה לו נס ונולדו לו ילדים – אדם זה לא קיים מצוות פריה ורביה, מכיון שבדרך הטבע לא יכול היה להוליד, והילדים שנולדו לו הם מעשה של נס ואינם נחשבים מעשה שלו:
12. דרך פקודיך (ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב, המאה ה-19, גליציה), מצוה א חלק המעשה אות ח
החיוב היא דוקא לישא אשה בת בנים ולא יאמר האדם אני אעשה את שלי ואשא אשה והש"י יעשה את שלו רק מחוייב להשתדל לישא אשה הראויה להוליד בטבע ולא יסמוך על הנס. ונ"ל דאם נשא איילונית שאינה ראויה להוליד בטבע ונעשה לה נס שילדה, אפשר שלא קיים המצוה כיון שהוא לא השתדל במעשיו ע"פ התורה, דהתורה לא ציותה במצוה זו בלשון לישא אשה רק פרו ורבו ובאמת אין זה ביד האדם. ע"כ משמע דוקא שהוא יצטרך לעשות במעשיו באופן הנאות בטבע לפרות ולרבות. ואל תשיבני מאברהם עם שרה דעיקר מטרון לא היה לה, דגם אברהם עקר היה כמשארז"ל.
ואולם, הרב מנשה קליין חולק על הדברים האלה, והוא סובר שאם אשה איילונית ילדה, זה לא נקרא שינוי מדרך הטבע אלא נס בדרך הטבע, והאדם יוצא ידי חובת פריה ורביה:
13. שו"ת משנה הלכות (הרב מנשה קליין, המאה ה-20, ארה"ב) חלק יד סימן יב
ואכתוב לו בזה כלל. דמה שאמרו אין סומכין על הנס ואין מקיימין מצוה משמן נסי או חטים שירדו בעבים (מנחות ס"ט) בדרך נס או בהמה שנבראה מספר יצירה או אדם שנברא בספר יצירה אי מצטרף למנין, שנסתפקו בזה האחרונים, אינו אלא כשהדבר הזה נעשה בדרך נס גלוי בלי שום דרך הטבע בו. אבל כשהנס נעשה בדרך הטבע אין זה מקרי נס גלוי וקיים בזה כל המצות. ולמשל בימי ר"ש בן שטח חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדנרי זהב...
והנה הגם שהיה זה נס גדול שאין כמוהו, אפילו הכי הביאו העומר ולא שאלו אי מותר להביא עומר מחטים שבאו בנס. ופשוט דהאי נס נס טבעי הוא וזה לא מקרי חטים שבאו ע"י נס והכי נמי באילונית שילדה הגם שנעשה לה נס וילדה הרי זה נס טבעי שהשם ית' שמו נתן הריון וולד במטרון שלה ואילו היה במציאות שתלד בלי זרע מבעל או תינוק ע"י ספר יצירה שלא היה במעי אשה אז היה נולד בנס ולא יוצא בזה פריה ורביה אבל כל שנולד ע"י ביאת אדם על אשה ונעשה לה נס מן השמים אדרבה זה מעליותא הוא שרצה הקב"ה את אוהביו וע"ז אמרו למה התפלה נמשלה לעתר מה עתר מהפך התבואה כך התפלה מהפכת.
ואולם, מעניין לציין שעוד הרבה לפני החיטים הללו, כבר מצינו מקור בחז"ל שמדבר על משהו שירד בנס ע"י העננים ובכל זאת הגיע למשכן. לאחר שהביאו כל ישראל את נדבותיהם למשכן, נאמר בתורה כך:
14. שמות פרק לה פסוק כז
וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן
ואומרת על כך הגמרא שהנשיאים המדוברים כאן אינם נשיאי השבטים, אלא עננים, והעננים הם שהביאו את האבנים האלה:
15. תלמוד בבלי יומא עה, א
והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מאי בבקר בבקר? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן. "והנשאם הביאו את אבני השהם". תנא: נשיאים ממש, וכן הוא אומר "נשיאים ורוח וגשם אין".
וכותב על כך ה'תורה תמימה':
16. תורה תמימה (הרב ברוך הלוי עפשטיין, המאה ה-20 רוסיה הלבנה) שמות פרק לה הערה כ
ר"ל עבים ועננים, ומה שנראה לו להוציא פשטות הכתוב לדרשה רחוקה כזו, יתכן משום דבכל מקום שנזכרו נשיאים בתורה באו מצויינים בשם תואר, נשיאי ישראל, נשיאי העדה, נשיאי המטות, נשיאי האבות, וכאן בא השם נשיאים בסתם. וכלל דרשה זו רומזת להדרשה שבסמוך בדרשה הבאה בפסוק בבקר בבקר, שעם המן ירדו לישראל אבנים טובות ומרגליות, והמן ירד ממקום העננים, וזה והנשיאים הביאו - יחד עם המן - את אבני השהם וכו'. אך צ"ע האיך אפשר לומר דהפירוש נשיאים - עננים, הא כתיב שהם הביאו גם שמן למאור, ושמן למאור מפורש קיי"ל דצריך שמן זית, כמבואר ריש פ' תצוה ובמנחות פ"ט א', וזה אי אפשר בשמן שהביאו עננים. ואפשר לומר ע"פ מ"ש במנחות פ"ט ב' חטים שירדו בעבים, ועיי"ש ברש"י ותוס', ובכלל אין למדין ממעשה נסים ואין משיבין על הדרוש:
