הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אלא אמר..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות סח ע"א

"אמר רבה: שאני חדש, מתוך שלא היתרתה לו אלא על ידי קיטוף זכור הוא. אמר ליה אביי: תינח קצירה, טחינה והרקדה מאי איכא למימר? הא לא קשיא: טחינה בריחיא דידא, הרקדה על גבי נפה. בית השלחין דשריא קצירה, דתנן: קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין, מאי איכא למימר? אלא אמר אביי: חדש בדיל מיניה, חמץ לא בדיל מיניה. אמר רבא: דר' יהודה דאר' יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא? אלא אמר רבא: דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא - כדשנינן, דרבנן אדרבנן לא קשיא, הוא עצמו מחזר עליו לשורפו, מיכל אכיל מיניה? ."

1.
בדרך כלל הביטוי "אלא אמר רב..." מלמד שהחכם חוזר בו [בעקבות קושיה על דבריו] מדבריו שהוא אמר בשלב מוקדם יותר.

1.1
לפעמים משמעות הביטוי היא, שהחכם מתרץ קושיה, שהוא עצמו הקשה על אחרים.

1.2
לפעמים משמעות הביטוי היא כבסעיף הקודם אלא , שחכם א' הקשה על חכם ב', ואחר כך הוא עצמו - חכם א' - מסביר דין מסויים - אחר - באופן שונה מכפי שהסבירו חכם ב'.

2.
בסוגייתנו: בשלב ראשון הגמרא הקשתה סתירה בדברי רבי יהודה, ורבה יישב.

3.
בשלב שני: אביי הקשה על רבה והוא יישב את הסתירה באופן שונה מהסברו של רבה.

3.1
ולכן משמעות הביטוי "אלא אמר אביי" הוא לפי האמור לעיל בסעיף 1.2

4.
בשלב השלישי - "אמר רבא": רבא לכאורה מקשה על קושיית אביי, אבל למעשה זוהי גם פתיחה לקושיה נוספת שרבא מקשה על סתירה בדברי רבנן [תוספת לקושיה הראשונה של הגמרא לעיל בסעיף 2].

5.
בשלב הרביעי- "אלא אמר רבא" - רבא מיישב את הקושיות בסעיף 4

5.1
ולכן הביטוי "אלא אמר רבא" מלמד שרבא מתרץ את קושייתו על רבנן ומתאים לאמור לעיל בסעיף 1.

5.2
ורבא גם חוזר בו מקושייתו על אביי, ומתאים לאמור לעיל בסעיף 1.1 [וגם כבסעיף 1.2].