סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

והשיבולת שועל, והשיפון – שיבולת שועל 

 

"מתניתין: החיטין, והשעורין, והכוסמין, והשיבולת שועל, והשיפון, הרי אלו חייבין בחלה. ומצטרפין זה עם זה, ואסורים בחדש מלפני העומר, ומלקצור מלפני הפסח" (מנחות, ע ע"א). 


שם עברי: שיבולת שועל תרבותית   שם באנגלית:  Oat   שם מדעי: Avena sativa

שם  נרדף במקורות: שיבלי תעלא
 

נושא מרכזי לעיון:  לזיהוי שיבולת השועל


המשנה (מופיעה גם בחלה, פ"א מ"א) מונה מיני צמחים הנכללים בקבוצה שמנקודת מבט הלכתית נקראת "חמשת מיני דגן". ההלכות המיוחדות לחמשת מיני דגן הן: א. ברכת המוציא לפניה וברכת המזון לאחריה (באכילת לחם). ב. חיוב הפרשת חלה. ג. מצוות אכילת מצה מתקיימת רק בהם (1). ד. רק במינים אלו יש איסור חמץ. ה. איסור אכילה וקצירה לפני הקרבת העומר. ו. האוכל בסוכות לחם מחמשת מיני דגן חייב בסוכה. הלכות אלו חלות הן על כל מין בנפרד והן על תערובת מיני דגן שונים. מנקודת מבט חקלאית ניתן להגדיר כדגן כל תבואה שניתן לייצר ממנה קמח ולאפות ממנו לחם. לפי הגדרה זו גם אורז ותירס הם דגן. מונח זה מתייחס לקבוצה קטנה של מינים בעלי מאפיינים שאינם בהכרח בוטניים אלא קשורים להרכב הכימי ואולי הפיזיקלי של הקמח המופק מהם (2). קשר זה בין דגן ולחם קיים כבר במקרא כמו למשל בפסוק: "עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים וכו' (מלכים ב, יח ל"ב). מוצאים אנו בפסוק הקבלה בין דגן ללחם ובין תירוש לכרמים. מבין חמשת מיני הדגן רק החיטה והשעורה מוזכרים פעמים רבות במקרא ונראה שגידולם שלט בכיפה. השעורה מוזכרת 32 פעמים והחיטה 34 פעמים. ב – 10 מקרים שני מינים אלו מוזכרים יחד.

ההגדרה הבוטנית לדגן רחבה הרבה יותר והיא כוללת את כל משפחת הדגניים שהיא קבוצה בעלת מאפיינים ברורים בחלקי הצמח הוגטטיביים ומבנה התפרחת והפרי. משפחת הדגניים על כ - 700 הסוגים ו – 10,000 המינים שלה היא הרביעית בגודלה מבין משפחות הצמחים העילאיים.

בניגוד לשלושת מיני הדגן הראשונים מבין חמשת המינים: החיטין, והשעורין, והכוסמין שלגבי זיהויים קיימת בין החוקרים החדשים הסכמה מסוימת הרי ששיבולת השועל והשיפון נתונים למחלוקת חריפה בהרבה, עד ימינו (3),  אולי משום שהם כמעט ואינם מופיעים במקרא וספרות חז"ל ולכן הפרטים אודותם מעטים. אנו יודעים מעט על יחסי הקרבה בינם לבין מינים אחרים. בברייתא בסוגייתנו (מובאת גם בפסחים, לה ע"א) אנו מוצאים: "תנא: כוסמין מין חיטין, שיבולת שועל ושיפון מין שעורין, כוסמין - גולבא, שיפון - דישרא, שיבולת שועל - שיבולי תעלא". במשנה (כלאים, פ"א מ"א): "החיטים והזונים אינם כלאים זה בזה. השעורים ושיבולת שועל, הכוסמין והשיפון ... אינם כלאים זה בזה". בירושלמי (חלה, פ"א ה"א, נז ב): "רבי שמואל בר נחמן שמע כולהון מן אהן קרייא ושם חיטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו. ושם חיטה אלו החיטים שורה זו שבולת שועל ולמה נקרה שמה שורה שהיא עשויה כשורה. שעורה אלו השעורים. נסמן זה השיפון. וכוסמת זה הכוסמין. גבולתו לחם. עד כאן גבולו של לחם ולמידין מן הקבלה". על פי הירושלמי רבי שמואל בר נחמן למד את רשימת חמשת המינים מהפסוק בישעיה (כח כ"ה). שבולת השועל נקראת שורה (שעורה) משום שגרגיריה מסודרים בשורה (?).

לזיהוי "שיבולת שועל" יש משמעות הלכתית חשובה במיוחד משום שבזיהויה כמין הנקרא כך גם בימינו היתה בשורה ללוקים בפגם הגנטי הגורם למחלת הכרסת (או דגנת = ציליאק). המחלה נגרמת כתוצאה מהעדר באנזים המפרק את הגלוטן שהוא אחד מחלבוני התשמורת הנמצא בהרבה מהדגניים אך ריכוזו בשיבולת השועל נמוך. חולי כרסת שהיו מעוניינים לקיים את מצות אכילת מצה מצאו בקמח שיבולת השועל חלופה ראויה משום שהיא נכללת בין חמשת מיני הדגן. לדעת חלק מהחוקרים דווקא העובדה ששיבולת שועל איננה מכילה גלוטן, החיוני להחמצת הבצק, מהווה עדות לכך שזיהויה איננו נכון.

לאור חלוקי הדעות החריפים בקשר לזיהוי שיבולת השועל, ואי יכולתי ורצוני להכריע בין ענקי המחקר, נראה לי שהדרך הטובה ביותר שבה עלי לנקוט היא להציג את המועמדים ל"כתר" ובכך יצא הקורא נשכר "ממה נפשך". לפחות בחלק מהזיהויים הויכוח איננו האם המין הנדון הוא מין דגן או לא אלא על קביעת שמו ובמקרה זה יאלץ הקורא להסתפק, למשל, בהכרת המין Secale cereale מבלי לדעת באופן חד משמעי אם שמו הוא שיבולת שועל או שיפון. על מנת להבחין בין שמות מיני הדגן במשנה ובין שמם בימינו אציין את השמות המשנאיים במירכאות. בין המפרשים והחוקרים ניתן למצוא שלושה זיהויים עיקריים ל"שיבולת שועל". א. שיבולת שועל. ב. שיפון ג. שעורה דו-טורית. חלק מהמפרשים הסתפקו בתירגום מילולי של השם "שיבולת שועל" לשפתם מבלי לנסות לזהות את הצמח. קיימים זיהויים נוספים שאינם מקובלים ולכן לא נתייחס אליהם עתה.

לפני שאציג את שלושת הזיהויים אקדים כמה שאלות, שהציע פרופ' כסלו במאמרו, "לזיהוי שיבולת שועל", אותן יש לברר על מנת לזהות את שיבולת השועל ולמעשה גם את המינים האחרים. הכרת שאלות אלו עשוייה לסייע לקורא להעריך את משמעותם של פרטי המידע שבידינו לגבי אפשרות הזיהוי. השאלות אותן יש לברר הן:
1. האם קיימת בידינו מסורת שעל פי אנו יודעים ששיבולת שועל היא אחת מחמשת מיני הדגן?
2. האם קיימות עדויות לגידול שיבולת השועל בארץ, והשימוש בה להכנת לחם, בתקופת המקרא וחז"ל?
3. האם שיבולת השועל מתאימה לתאורים שלה בספרות חז"ל?
4. האם תכונות קמח שיבולת שועל והתופעות בזמן שמכינים ממנו עיסה ממנו מתאימות לקמח דגן המחמיץ בזמן הלישה?
 

שיבולת שועל

חלק מהמפרשים מתרגמים את "שיבולת שועל" לשבולת שועל (Avena). רבינו גרשום (מנחות, ע ע"ב) מתרגם "תעלא" ל"אבנה". רש"י (פסחים, לה ע"א): "שיבולת שועל - אביינ"א, שיבולת שלה עשוי כזנב שועל". הערוך (ערך "שבל") בפירושו השני כותב "וינ"ה העשויה כזנב שועל". המאירי (פסחים, שם): "שהמינים שעיסתם באה לידי חימוץ הם חמשת המינין, שהם: חטין ושעורים וכוסמין ושבולת שועל הנקראת בלשון לעז אבינ"א, ושיפון הנקרא בלשון לעז שיגי"ל וכו'". כך מזהה גם רע"ב (כלאיים א א): "שעורים מדבריים ובלע"ז אוינ"א". זיהוי זה מקובל בין המפרשים בפרובנס וספרד ובאשכנז (מקורות נוספים הביא חצ"י אלבוים בהערה 880). על פי פירוש הרב קאפח כך סובר גם הרמב"ם בפיהמ"ש (כלאים, פ"א מ"א): "ושבולת שועל, "סנבל אלת'עלב" והיא השעורה המדברית". לדעת הרב קאפח הדמיון לזנב השועל נובע מכך שאין הגרגירים צמודים לציר התפרחת כפי שהדבר קיים בחיטים ושעורים אלא מבודרים כשערות זנב השועל.

פרופ' כסלו מציע לזהות את "שיבולת שועל" עם כל מיני הסוג(4) שיבולת שועל ובעיקר עם המינים הנפוצים וגדולי הגרגירים, שיבולת שועל נפוצה ושיבולת שועל תרבותית. הוא מסתמך על ממצאים בוטניים ארכיאולוגיים ועל המקורות הקלאסיים מתקופת המשנה והתלמוד.

הסוג שיבולת שועל הוא סוג מוכר היטב בגלל המבנה יוצא הדופן שלו בהשוואה לדגניים אחרים שהאבחנה ביניהם קשה מאד (ראה למשל במאמר "בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי"). הסוג מונה כ – 12-70 מינים הנפוצים באיזורים הממוזגים של העולם ובעיקר באגן הים התיכון. רוב המינים הם מיני בר או עשבים רעים ורק בודדים מיני תרבות. מבין מיני הבר השייכים לסוג הנפוץ ביותר הוא שיבולת שועל נפוצה (Avena sterilis) שגרגיריה הם הגדולים ביותר. מין זה נפוץ באגן הים התיכון והמזרח הקרוב. שיבולת שועל תרבותית היא המין התרבותי הנפוץ ביותר ושאר המינים נדירים או שגרגיריהם קטנים ולכן קרוב לוודאי לא שימשו למאכל. היום תופס יבול שיבולת השועל את המקום הששי מבין הדגניים כאשר עיקר הגידול מיועד למרעה. חלק קטן יחסית של היבול משמש לאפיית לחם מיוחד ולהכנת דייסות (קוואקר).

מוצא שיבולת השועל התרבותית הוא בשיבולת השועל הנפוצה (Avena sterilis). שני המינים מגלים זהות כרומוזומלית (מנת כרומוזומים הקספלואידית) והפוריות שלהם בהכלאה מלאה. מין תרבות נוסף המכליא איתם הוא שיבולת שועל ביזנטית ולכן משערים שגם מוצאו בשיבולת שועל נפוצה. במקומות מפגש של המינים ניתן למצוא בני כלאיים טבעיים בין המינים. בדומה למיני תרבות נוספים כמו החיטה והשעורה גם שיבולת השועל התרבותית שונה ממין הבר בדרך הפצת הפירות. במין הבר ניתקת יחידת התפוצה, השיבולית, לאחר ההבשלה מהמכבד ומתחפרת בקרקע בעזרת תנועות בורג של המלענים (ראה בתמונה). במין התרבות השיבוליות הבשלות אינן ניתקות ונשארות צמודות לגלומות. ברוב המינים המבוייתים נעלמו או התנוונו המלענים. הבדל זה בין מין הבר ומין התרבות קשור כנראה לסלקציה שערך האדם באופן לא מודע, בעת הקציר, לטובת פרטים שאינם מתפרקים.
 

      
 שבולת שועל נפוצה   שיבולת שועל נפוצה –  איברי הפרח הנראים לאחר הסרת המוצים

 

 
חלקי שיבולית של שבולת שועל   סכימה של פרח ממשפחת הדגניים

 

שעורה דו-טורית

פרופ' פליקס ז"ל מזהה את "שיבולת השועל" עם השעורה הדו-טורית (Hordenum distichum). לדעתו הזיהוי עם שיבולת השועל מוטעה משום שתנאי האקלים בארץ אינם מתאימים לגידול שיבולת שועל תרבותית וכמות הממצאים הארכיאולוגיים זעומה בהשוואה לחיטה ולשעורה למשל. ראיות נוספות לדחיית זיהוי "שיבולת שועל" כשיבולת שועל הן מתוך תיאוריה בדברי חז"ל. המשנה בכלאים שהובאה לעיל קובעת ש"שעורים" ו"שיבולת שועל" הם מין אחד לעניין כלאים אך השוואה בין השעורה לשיבולת השועל מראה שהם שונים מאד זה מזה וקשה להתייחס אליהם כמין אחד. קושי נוסף עולה מדברי הירושלמי שצוטטו קודם: "שורה זו שבולת שועל, ולמה נקרה שמה שורה? שהיא עשויה כשורה". קשה להבין כיצד ניתן לתאר את שיבולת השועל כעשויה כשורה לעומת זאת סידור הגרגירים בשעורה הדו-טורית אכן נראה ישר כסרגל. זיהוי "שיבולת השועל" כשעורה הדו-טורית הובא בפירושו של רבי נתן אב הישיבה למשנה (כלאים, פ"א): "שעורים ושיבולת שועל – "אלשער" ו"סנבלה אלתעלב" מותר לזרען יחד שכולם שעורים, אלא שזה מחודד משני צדדים וזה מארבע צדדים". שרידי חיטה דו-טורית נמצאו בחפירות בסביבת עין גדי.
 

       
שעורה דו-טורית (משמאל)      צילם:  Xianmin Chang
 
  שיפון ההרים       צילמה: שרה גולד     "צמח השדה"



שיפון

הערוך (ערך "שבל") מתרגם (פירוש ראשון) "שיבולת שועל" לסיקאל"א. צמח זה נקרא היום שיפון Secale cereal. לזיהוי זה היתה לאחרונה עדנה והוא הוצע על ידי פרופ' כסלו בהרצאה שנשא בכנס "תורה ומדע ה – 18. בהרצאה שעסקה בכשרות מצה העשויה מקמח שיפון הסתמך פרופ' כסלו על השם היווני של שיבולת שועל – סיפוניון – ועל השם הערבי – שופאן.

השיפון התרבותי תופס את המקום החמישי בחשיבותו בין הדגניים. השיפון משמש לאפיית לחם שחור הנקרא לחם שיפון. לחם זה מקובל בעיקר בצפון אירופה משום שבאיזורים אלו לא ניתן לגדל חיטה בגלל הקור ועונת הגידול הקצרה ואילו השיפון מסוגל להניב גרגירים גם בתנאים אלו. יש המעדיפים את לחם השיפון בגלל טעמו אם כי הוא נחשב בדרך כלל כמזון עניים. השיפון משמש גם להכנת אלכוהול וכמספוא ושחת. בעבר השתמשו בו לסיכוך גגות בגלל המבנה החזק של הגבעולים. משערים שמוצא השיפון התרבותי הוא המין שיפון ההרים (Secale montanum). התפוצה העולמית של מין מין משתרעת על פני אסיה ואירופה. בארץ הוא גדל על קרקע טוף בראשי הרי געש בגולן וכן בחרמון בקרקעות טרה-רוסה בגובה 1200-1800 מ'.


 


(1) "אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחטים ובשעורים ובכוסמים ובשבולת שועל" (פסחים, פ"ב מ"ד).
(2) על הגדרת דגן ראה: זהר עמר, ברכת לחם האִנְגַ'רה העשוי מטֵף, תחומין כ"ה, תשס"ה.
(3) ראה את המקורות להלן.
(4) סוג (Genus) הוא שם של קבוצת מיון הכוללת מינים קרובים. כמה סוגים מרכיבים משפחה.
 

 

 

מקורות עיקריים:

חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 158-160). אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11, עמ' 266-269
אפרתי, י. תשמ"ט. לשאלת זיהוי שיבולת שועל. הליכות שדה 57, עמ' 11-16
מרדכי כסלו, "לזיהוי שיבולת שועל", בתוך: א' ורהפטיג (עורך). מנחה לאי"ש, בית כנסת בית יעקב רמות אשכול, ירושלים, עמ' 155-157
מרדכי כסלו, "עוד לזיהוי שיבולת שועל", בתוך: א' ורהפטיג (עורך). מנחה לאי"ש, תש"ן. בית כנסת בית יעקב רמות אשכול, ירושלים, עמ' 179-185
יהודה פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 155
יהודה פליקס, "לשאלת זיהויה של שיבולת שועל", בתוך: א' ורהפטיג (עורך). מנחה לאי"ש, תש"ן. בית כנסת בית יעקב רמות אשכול, ירושלים, עמ' 171-177
 

לעיון נוסף:

שיבולת שועל נפוצה באתר צמח השדה 
שיפון ההרים הלחם באתר צמח השדה


 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 


כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר