הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ממאי..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות סד ע"א

"... ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל הכא, אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם דאיכא בזיון קדשים,
אימא לך כרבנן סבירא ליה!
אי נמי, עד כאן לא קא"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא התם, אלא דאיתעביד ליה צורך גבוה ולא צריך אחולי שבת, אבל הכא דלא איתעביד ליה צורך גבוה וצריך לאחולי שבת, אימא כרבנן סבירא ליה!
אלא אמר רבה: ר' ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים אמרו דבר אחד; דתנן, רבי חנינא סגן הכהנים אומר: בשבת נקצר ביחיד, במגל אחד ובקופה אחת, ובחול - בשלשה, בשלש קופות ובשלש מגלות, וחכ"א: אחד שבת ואחד חול - בשלש קופות ובשלש מגלות; מי לא קא"ר חנינא סגן הכהנים התם: כיון דאפשר לא טרחינן? הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן.
ממאי? דלמא עד כאן לא קא"ר ישמעאל הכא, אלא דליכא פרסומי מילתא, אבל התם דאיכא פרסומי מילתא, אימא כרבנן סבירא ליה!
אי נמי, עד כאן לא קא"ר חנינא סגן הכהנים התם, דאי בחד אי בשלשה צורך גבוה מיתעביד כהלכתו, אבל הכא דלא איתעביד כהלכתו צורך גבוה, אימא כרבנן סבירא ליה!
אלא אמר רב אשי: רבי ישמעאל ורבי יוסי אמרו דבר אחד; דתנן: בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל - מחללין עליו את השבת, רבי יוסי אומר: אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת; מי לא א"ר יוסי התם: כיון דאפשר לא טרחינן? הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן.
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל הכא, אלא דליכא נמצאת אתה מכשילן לעתיד לבא, אבל התם דנמצאת אתה מכשילן לעתיד לבא, אימא כרבנן סבירא ליה!
אי נמי, עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם, אלא דליכא צורך גבוה ולא ניתנה שבת לדחות, אבל הכא דאיכא צורך גבוה וניתנה שבת לדחות, אימא כרבנן ס"ל. "

 

1.
הגמרא מנסה להשוות בין דינו של רבי ישמעאל במשנתנו, שממעטים בפעולות האסורות בשבת לדינם של תנאים אחרים. הגמרא דוחה את ההשוואה ואומרת, שיתכן שרבי ישמעאל מסכים בדינים המקבילים גם לדעת חכמים באותם מקרים.

2.
דחיית ההשוואה היא על ידי הביטוי "ממאי? דלמא... ". הגמרא לא דחתה את השוואה על ידי שימוש בביטוי אחר, כגון :"לא, עד כאן...".

ויש לומר, שכוונת הביטוי "ממאי?..." ללמדנו, שבמשנתנו, הסבר דינו של רבי ישמעאל נשאר בתוקפו, אלא שיש סברא נוספת להוסיף גם את דעת חכמים במקרה הדומה.

2.1
וכעין זה בספר "אורות חיים", חיים בן בנימין, סימן א, עמוד ד:

"וכן מצינו בש"ס דפריך כה"ג במס' יבמות דף כ' ע"א ואימא חייבי כריתות, ופירש"י דחייכי כריתות נמי לילף מהכא דליבעי חליצה ואמאי פטרינן לגמרי. ועיי"ש בתוס'. ועל כל פנים, חזינן לפרש"י בהא דפריך חייבי כריתות, פי' דגם חייבי כריתות דינם כחייבי לאוין עי"ש.
וכ"מ בסוכה דף ל"ב ע"ב א"ל רבינא לר"א ממאי דהאי כפות תמרים דלולבא הוא אימא חרותא הוא וכו' הרי מוכח דפרכת הש"ס הוא דאפשר פי' הפסוק כפות תמרים הוא חרותא דהוא ג"כ כמין הדקל של תמרים ולא לולב ולכן פריך בלשון ממאי אבל הכא דלא קאמר בקושיתו ממאי דהוא אתרוג אלא פריך ואימא משמע דרצ"ל פלפלין ג"כ כנ"ל. "

כלומר, הלשון "ממאי..." בא להוסיף דין, והלשון "ואימא..." [וכן, כנראה גם הביטוי: "לא, ..."] בא "להחליף" דין.

2.2
וכן מצאתי בספר "מנחת יהודה", יהודה אפשטיין, עמוד 485:

"כיון דאמר בלשון הזה: 'לא, דכולי עלמא וסתות דרבנן', ולא אמר בלשון: 'וממאי דילמא דכולי עלמא...', שמע מינה דס"ל לרבינא דכולי עלמא וסתות דרבנן"