הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "איכא דאמרי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות ס ע"א
"אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה - פסל; מאי טעמא? לא ישים - שימה כל דהו, עליה - עד דאיכא שיעורא.
ואמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: נתן כזית לבונה על גבי משהו מנחה - פסל; מאי טעמא? לא יתן כתיב, עד דאיכא נתינה, עליה - הוי רבוי אחר רבוי, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.
ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר יוסף, בעי רבי יוחנן: נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה, מהו? מי בעינן שימה כנתינה או לא? תיקו . "
1.
רב יצחק בר יוסף בשם רבי יוחנן מלמד שני דינים.
2.
בקטע האחרון הגמרא מביאה "גירסא" [="נוסחה"] אחרת [="ואיכא דאמרי"] לדין הראשון.
3.
בגירסא זו רבי יוחנן מסתפק בדין ולא מכריע, ועל זה אומרת הגמרא "תיקו" – נשאר ספק.
4.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יא הלכה יב:
נתן משהו שמן על גבי כזית מן המנחה פסלה מספק, אבל אם נתן השמן על פחות מכזית לא פסלה, ואינו פוסל הלבונה עד שיתן כזית לבונה.
הרמב"ם פסק כ"איכא דאמרי", כלומר, כדעה האחרונה שהובאה בגמרא, ולפי דעה זו רבי יוחנן התלבט לגבי הדין המסויים ונקבע שהדין הוא "תיקו" כלומר ספק, ולכן הרמב"ם הכריע "פסולה מספק".
5.
הרבה פוסקים סוברים ששיטת הרמב"ם היא לפסוק כ"איכא דאמרי" באופן שיטתי [וכךבכל "לשון אחרון"]. ראה ב"בית אהרן", כרך ה, ערך "איבעית אימא".
6.
ויש לשאול: כשהגמרא קובעת "תיקו" האם כוונתה לומר שהמצב הוא ספק מה בדיוק אמר רבי יוחנן, או שברור שרק לפי ה"איכא דאמרי" מכריעה הגמרא "תיקו".
7.
נראה לי לומר שהאפשרות השניה היא הנכונה, מפני שה"איכא דאמרי" – שהיא המימרא השלישית בסוגיה - מוסבת על המימרא הראשונה שהובאה בגמרא ולא על המימרא השניה הסמוכה לה - לשלישית.
8.
ויש שמביאים שלפי שיטת הגאונים ההלכה היא כמימרא הראשונה [כשיש "איכא דאמרי"] – ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמח:
8.1
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ג סימן נה:
ולפי מה שהגאונים פוסקים[ב] דבכל איכא דאמרי לישנא קמא עיקרק כי כך היה שגור בפי רוב העולם
8.2
תפארת שמואל מסכת בבא בתרא פרק ג סימן נה אות (ב
(ב) דבכל איכא דאמרי לישנא קמא עיקר וכו'. ותימה הלא הרא"ש כתב המסקנא בפ"ק דדרכו של הרי"ף לפסוק כל"ב [=כלישנא בתרא] וכן דרך הרמב"ם בפסקיו, ודרך הרא"ש עצמו וצ"ע:
8.3
לכאורה יש לומר שדבריהם מתייחסים לא רק לביטוי "איכא דאמרי" ולא רק לסוגייתנו, אלא, לכל לשון של "לישנא קמא" ו"לישנא בתרא".
ראה גם מה שכתבנו על דף הקודם - מנחות דף נט.
9.
ויש לברר מי כתב בסוגייתנו בגמרא את הביטוי "תיקו". האם המתדיינים בגמרא או "עורך הגמרא" [קשור לסעיף 6 לעיל]?
9.1
אם המתדיינים בגמרא קבעו "תיקו" הרי שזה נכלל ב"איכא דאמרי", ואז אם נכריע כ"איכא דאמרי"+ה"תיקו" שלו הרי שדינו של הרמב"ם ברור: "פסולה מספק".
9.2
אם נאמר שה"תיקו" נקבע על ידי עורך הגמרא על כל שתי השיטות [המימרא הראשונה והשלישית] הרי שהספק הוא אם המימרא הראשונה נכונה או השלישית [שבה יש ספק- בלי קביעה "תיקו"], ואז יש כאן כאילו "ספיק ספיקא" [שלא נקרא כלל "ספק"], ולכן אולי יש שפוסקים כמימרא הראשונה [הגאונים] שפסלה בוודאות ולא "מספק".
