טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללוקטה - לבונה
"משנה: וחייב על השמן בפני עצמו, וחייב על לבונה בפני עצמה. נתן עליה שמן פסלה לבונה ילקטנה וכו'. גמרא: ... ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה פוסל אני בשמן שאי אפשר ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללוקטה. בעא רבה בר רב הונא מרבי יוחנן: נתן עליה לבונה שחוקה מהו? משום דאפשר ללקטה והא לא אפשר ללקטה, או דילמא משום דלא מיבלעא והא נמי לא מיבלעא וכו'" (מנחות, נט ע"ב).
שם עברי: לבונה שם באנגלית: Frankincense (Olibanum) שם מדעי: Boswellia sacra
שם נרדף במקורות: לבונתא שמות בשפות אחרות: ערבית - לובאן
נושא מרכזי: מהו מירקם הלבונה ששימשה במנחות?
הלבונה היא שרף ריחני בצבע לבן עד צהוב בהיר המופק מעצים מהסוג לבונה (Boswellia) ממשפחת הבשמיים (Burseraceae). למשפחה זו שייך גם מור הגלעד הוא האפרסמון שבו עסקנו במאמר "כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא". את שרף הלבונה מפיקים בעיקר מ – 4 מינים השייכים לסוג לבונה וערכו נקבע על פי עונת ההפקה ואיכותו. האיכות משתנה אפילו בין עצים השייכים לאותו המין כתוצאה מהשפעות הקרקע והאקלים. עצי הלבונה גדלים באיזור סומליה, אתיופיה ודרום חצי האי ערב. את השרף מפיקים בעזרת חריצת קליפת העץ הגורמת לשרף לטפטף אל כלי איסוף. השרף הנוזלי מתקשה במשך הזמן ומתגבש לגרגירים ובאופן זה משתמשים בו.
במאמר "הכא נמי דאית בה קרטין" הבאתי ראיות עקיפות לכך שמירקם הלבונה במקדש היה גרגירי ולא אבקתי אולם מסוגייתנו ניתן להסיק את הדבר באופן חד משמעי. משאלתו של רבה בר רב הונא המבחין בין לבונה במצבה הרגיל ללבונה שחוקה עולה בבירור שהלבונה במצבה המקורי גרגירית ולכן ניתן לאוספה ללא קושי מעל סולת המנחה.
לעיון נוסף:
מ. בלס, "מור ולבונה" במקורותינו ובארומתרפיה, סיני קמג (תשס"ט), סח-עה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.