סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "כמאן אזלא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות נד ע"א


"כמאן אזלא הא דתנן: תפוח שריסקו ונתנו בתוך העיסה וחימצה - הרי זו אסורה, כמאן? לימא, רבי חנינא בן גמליאל היא ולא רבנן! אפי' תימא רבנן, נהי דחמץ גמור לא הוי, נוקשה מיהא הוי.. "

1.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שלד:

"כמאן אזלא הא דאמר ר"פ כמאן כר' פלוני תנא,
היכא דקאמר תלמודא הכי משמע דהלכה כאותו תנא מדסבר האמורא כוותיה, כ"מ פרק ה' מהלכות ק"פ הלכה ח' וריש פרק א' מהלכות ביאת המקדש
וכן נראה מדברי הרי"ף פרק המגרש שכתב כמאן אזלא הא דאמר ר' חנינא וכו' כמאן כרשב"א וכן הלכתא עד כאן... "

ה"יד מלאכי" מדבר על מקרה שהגמרא שואלת "כמאן אזלא" על דברי אמורא ואז הביטוי "כמאן אזלא..." מלמד שההלכה היא כאותו אמורא שהגמרא מחפשת לו מקור תנאי.

2.
בסוגייתנו הגמרא שואלת "כמאן אזלא..." על משנה במסכת תרומות [פרק י משנה ב] כאיזו שיטת תנאים בסוגייתנו היא מתאימה. כנראה בגלל ששם במסכת תרומות היא "סתם משנה" ואצלנו מדובר במחלוקת.

3.
בסוגייתנו ( נג עמוד ב – נד עמוד א) מדובר בברייתא ולא במשנה. בברייתא מדובר על מחלוקת בין "תנא קמא" ו"רבי חנינא בן גמליאל". הגמרא מכנה את "תנא קמא" בשם "רבנן".

4.
סדר תנאים ואמוראים חלק ב:

יא. כל סתם משנה הלכה, מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם, סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, מחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין הלכה כסתם
הלכך כל מקום שחולקין שני חכמים בתוספתא בספרא ובספרי וסתם במתניתין כחד מנייהו הלכה כמאן דסתם מתניתין כוותיה. וכל מילתא דפליגי בה במתניתין וסתמא בברייתא לית הלכתא כאותה ברייתא.

דבריו מבוססים על הגמרא ביבמות דף מב עמוד ב, ומוכח מדבריו שאין לברייתא מעמד של "סתם משנה".

5.
לפי כל הנ"ל נשאלת השאלה מדוע חשוב לגמרא להתאים את אחד מהתנאים בברייתא למשנה ה"סתומה"?

6.
אלא, יש להסביר: המשנה בתרומות מדברת על איסור תרומה, ואולי הוא שונה מדין "חמץ" לעניין שתי הלחם ולחמי תודה.

7.
הגמרא מגיעה למסקנה שהמשנה בתרומות מתאימה גם לדברי "תנא קמא" [="רבנן"] בברייתא.

8.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה ב:

חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אינם באין לידי חמוץ אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח הבצק הרי זה מותר באכילה, שאין א מי פירות מחמיצין אלא מסריחין, ומי פירות הן כגון יין וחלב ב ודבש וזית ומי תפוחים ומי רמונים וכל כיוצא בהן משאר יינות ושמנים ומשקין, והוא שלא יתערב בהן שום מים בעולם, ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. +/השגת הראב"ד/ אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפח כל הבצק הרי זה מותר באכילה. א"א אין דבר זה פשוט ולא הכל מודים בו דנהי דאין עושין חמץ גמור ואין חייבים על חמוצו כרת אבל נוקשא הוי מיהת ואסור.+

בפשטות הרמב"ם פוסק כדעת תנא קמא ["רבנן"] בברייתא.

9.
הסיבה לפסק הרמב"ם כנראה בגלל שהגמרא קובעת שמדובר ב"רבנן" – והלכה כרבים נגד יחיד.

10.
כמו כן ניתן לומר שהלכה כ"רבנן" מפני שהגמרא טרחה להסביר את המשנה בתרומות לפי "רבנן" בברייתא.


11.
וראה בהרחבה דיון על הרמב"ם [בלי קשר לדברינו לעיל], "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד פח.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר