סגולות
מנחות נב ע"א
"דאורייתא בה מועלין, באפרה אין מועלין, כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מיניה למכתן - גזרו ביה מעילה".
פירש רש"י בעמוד הקודם: "למכתן - אפר מרפא מכה".
וכן על הפסוק באיוב ב, ח וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר, פירש המלבי"ם: "ומחציו ולמטה היה שחין לח והיה צריך לישב בתוך האפר שמושך הליחות".
וקשה,
למה נצרכו דוקא לאותו אפר של פרה אדומה, שאינה מצוייה ודמיה מרובין. וכי לא נקל להם לשרוף דבר אחר ואפילו פרה אחרת לצרכי רפואה?
אלא ודאי שראו תועלת דוקא באותו אפר, שכיון שנעשה למצוה בסגולתו לרפא. וכמו שאמרו במסכתות סוכה דף לח ע"א ומנחות דף סב ע"א:
"שירי מצוה מעכבין את הפורענות. שהרי תנופה שירי מצוה היא, ועוצרת רוחות וטללים רעים. ואמר רבא: וכן בלולב".
וכן נוהגים להשתמש בשיירי האתרוג והערבה כסגולה לרפואות, כמו שכתב בספר כף החיים או"ח סי' תרסד ס"ק ס.
דומה לזה במסכת סנהדרין דף מז ע"ב:
"קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא (רש"י. ביום ראשון שלה, והן מתרפאין באותו עפר). אתו אמרו ליה לשמואל אמר להו: יאות עבדין, קרקע עולם הוא, וקרקע עולם אינה נאסרת".
והלא עפר מצוי כעפר הארץ, אלא שחפצו דוקא שזכותו של רב תגן עליהם.
