סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי שמעון ורבי יהודה [ורבי יוסי] - כמי הלכה

[תנאים; כללי פסיקה]

מנחות נא ע"ב


"מתני'. לא מינו כהן אחר תחתיו, משל מי היתה קריבה? רבי שמעון אומר: משל ציבור, רבי יהודה אומר: משל יורשין. ושלימה היתה קריבה.
גמ'. ת"ר: כ"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו, מנין שתהא מנחתו קריבה משל יורשין? ת"ל: +ויקרא ו'+ והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. יכול יקריבנה חצאין? ת"ל: אותה, כולה ולא חציה,
דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: +ויקרא ו'+ חק עולם - משל עולם, +ויקרא ו'+ כליל תקטר - שתהא כולה בהקטרה
."

 

1.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג:

מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו ועושין אותו חביתין ושלימה היתה קריבה, מת כהן גדול קודם שיקריבו בבקר ולא מינו כהן אחר מקריבין אותו עשרון שלם בבקר ועשרון שלם בין הערבים ואין כופלין שמנה ולבונתה אף על פי שנכפלה הסלת, אלא מפרישין להם שלשה לוגי שמן וקומץ לבונה, לוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בקר ולוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בין הערבים.

הרמב"ם פסק כרבי יהודה נגד רבי שמעון.

3.
לחם משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ג:
הערה: בקטעים הבאים יש כמה "חידושים":

מביאין היורשין עשרון שלם וכו'. תימה דבפ"ז ממסכת שקלים אמר ר"ש דתנאי ב"ד הוא דכ"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קרבה משל ציבור
ורבי יהודה אמר משל יורשין

הוא מציין מחלוקת דומה בין רבי יהודה ורבי שמעון במסכת שקלים.

4.
המשך:

ומשמע דהיינו פלוגתא דאיפליגו בפרק התכלת (מנחות דף נ"א)

משמע שמחלוקתם במסכת שקלים ומחלוקתם בסוגייתנו - מנחות דף נא - היא מחלוקת זהה.

5.
ולכן הוא מקשה:

וכיון דרבינו ז"ל פסק כאן כר' יהודה

איך פסק בהלכות שקלים פ"ד כר"ש
שכתב שם דכ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה.

בסוגייתנו הרמב"ם פסק כרבי יהודה ובמסכת שקלים הרמב"ם פסק כרבי שמעון.

6.
הוא מציין ל"כסף משנה", ודוחה אותו:

והרב בעל כסף משנה ז"ל נתעורר שם על זה ותירץ דאגב גררא דאינך נקטיה
ואצלי אינו כן.

7.
והוא מדגיש שהסתירה אף מפורשת בדברי הרמב"ם עצמו:

ועוד דרבינו ז"ל בפירוש המשנה בפרק התכלת כתב הלכה כר' יהודה
ובפרק שביעי מהל' שקלים פסק דאין הלכה כר"י
א"כ קשיא מדידיה אדידיה.

8.
והוא מיישב:

וי"ל דאית ליה לרבינו ז"ל דתרי מחלוקות הוו

שתי המחלוקות בשתי הסוגיות באמת אינן זהות!

9.
בסוגייתנו המחלוקת ביניהם היא לגבי הדין "דאורייתא":

בפרק התכלת איפליגו מן התורה אי מביא מן היורשין או משל צבור
דר' יהודה אית ליה מן היורשין מן התורה ור' שמעון סבר מן התורה משל ציבור

9.1
ובמסכת שקלים המחלוקת ביניהם היא לגבי הדין שנקבע בהתאם ל"תנאי בית דין":

ובפ"ז דשקלים איפליגו בתנאי בית דין
דר"ש סבר מתנאי בית דין הוי משל ציבור.

10.

וא"ת למה הוצרכו לתקנה כיון דמן התורה הוא כן
כבר הקשו זה בפרק התכלת
ותירצו שתי תקנות היו

מסוגייתנו מוכח שבין שתי הסוגיות נתקנו 2 תקנות, והתקנה האחרונה והסופית החזירה את הדין לדין "דאורייתא" - כבסעיף 9.

ור' יהודה סבר דאפילו מתנאי ב"ד אינו כן,

11.

ורבינו ז"ל בההיא דהתכלת פסק כר' יהודה משום דקי"ל הלכה כר' יהודה לגבי ר' שמעון כדאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו

בסוגייתנו הרמב"ם פסק כרבי יהודה על פי הכלל, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון.

12.

ובההיא דשקלים פסק כר"ש משום דר' יוסי משמע דאית ליה כוותיה מדפליג רבי יוסי בסיפא גבי קינין פסולות ולא פליג עליה ברישא
משמע דמודה ליה
וא"כ אע"ג דאיפליג עליה ר' יהודה לית לן בה דקי"ל הלכה כר' יוסי לגבי רבי יהודה

במסכת שקלים הרמב"ם פסק כרבי שמעון מפני שבאותה משנה רבי יוסי סובר כרבי שמעון, והכלל הוא שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה.

12.1
ואפשר היה לומר גם שהלכה כרבים - רבי שמעון ורבי יוסי נגד רבי יהודה.

12.2
משמע מדברי ה"לחם משנה" כלל חשוב: אם תנא מסויים [רבי יוסי] חולק על תנא אחר [רבי שמעון] בסיפא של המשנה, משמע מכך שהוא מודה לאותו תנא ברישא אם ברישא הוא לא מודגש שהוא חולק עליו.

13.
והוא מסכם:

וכיון שכן כאן כתב הדין שהוא מדין תורה שמביא משל יורשין
ושם כתב הדין שהוא מתנאי ב"ד שהתנו ב"ד על כך
דבההיא הלכתא כתב כר"ש דאמר תנאי ב"ד
כן הוא מדרבי יוסי מודה ליה כדפרישית

והשתא אתי שפיר דהוצרכו לחלוק ר' יהודה ורבי שמעון בתרי מחלוקות בפ' התכלת ובפ"ז דשקלים משום דהם שני ענינים חלוקים כדפרישית
דאל"כ תרי מחלוקות למה לי כיון דאיפליגו חדא זימנא לא היה צריך יותר:

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר