הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "הדבר שקול"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות מט ע"ב

"גמ'. בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב חסדא: ציבור שאין להן תמידין ומוספין, אי זה מהן קודם? היכי דמי? אילימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה, פשיטא, תמידין עדיפי, דהוו להו תדיר ומקודש! אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא, תמידין עדיפי שכן תדיר, או דלמא מוספין עדיפי דהוו להו מקודש? אמר ליה, תניתוה: התמידין אין מעכבין את המוספין, ולא המוספין מעכבין את התמידין, ולא (את) המוספין מעכבין זה את זה; היכי דמי? אילימא דאית ליה, ולקדם, והתניא: מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? ת"ל: +ויקרא ו'+ וערך עליה העולה, ואמר רבא: העולה - עולה ראשונה!"

1.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח הלכה כ:

התמידין אינם מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה ולא מנין העולות כולן מעכב, כיצד הרי שלא מצאו אלא ששה כבשים מקריבין ששה אפילו לא מצאו אלא אחד מקריבין אותו בין בראשי חדשים בין בימי המועדות והשבתות, ואינן חייבין להקריב השאר למחר או למועד אחר אלא כל קרבן צבור שעבר זמנו בטל קרבנו,
לא מצאו אלא שני כבשים אם יקריבו אותן למוסף היום אין להן תמידין למחר, הרי הדבר שקול אם הקריבום למוסף היום הקריבו ואם רצו להניחם למחר לתמידין יניחו.

בפשטות משמע מהרמב"ם שהוא קובע שהבעיה בגמרא לא נפשטה, ולכן הכהנים יעשו מה שירצו - או לקרבן מוסף היום או לקרבן תמיד של מחר!

2.
כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ח הלכה כ:

לא מצאו אלא שני כבשים וכו'. בפרק התכלת (מנחות דף מ"ט) בעיא דלא איפשיטא:

ה"כסף משנה" מסביר שיש בסוגיא "בעיא דלא איפשיטא" בגמרא, כלומר "בעיא" ללא הכרעה, ולכן הרמב"ם מכריע "הרי הדבר שקול" ויעשו מה שרוצים!

"הדבר שקול" - 2 מופעים ברמב"ם ב"יד החזקה", ובמשמעות שבהלכה שלפנינו כאן הרי זה - מופע יחידאי ברמב"ם!

3.
ואילו ב"ערוך השולחן" טוען שהגמרא עצמה הכריעה שהדבר שקול [לא בזה הלשון].

3.1
ואמנם הרמב"ם בכל בעיה בש"ס שהיא "בעיה דלא איפשיטא" הוא קובע "שהדבר ספק" ולא מנסח "שהדבר שקול" – "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מח.

3.2
ובכל פסק של ספק יש להכריע למעשה לפי שיקולים קבועים של חומרא/קולא וכד' ולא באופן של "הדבר שקול" שגורם לכך שיעשו מה שירצו!!! - ולכן פסק זה בסוגייתנו הוא חריג.