ייחוס בבית המדרש / חנן חריף
מנחות עג ע"א
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
התלמוד מכיר, על פי רוב, בחשיבותם של שושלות ושל ייחוס אבות; כך, למשל, בנוגע לשושלת נשיאי הסנהדרין וראשי הגולה. גם תנאים ואמוראים רבים מופיעים דרך קבע בצמוד לשם אבותיהם. עם זאת, לעתים עולה ביקורת על הדגשת-יתר של ייחוס האבות. כך, למשל, מסופר על רבי פרידא, שאמרו לו תלמידיו – "רבי עזרא, בר בריה דרבי אבטולס, דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה, דהוא עשירי לעזרא הסופר, קאי אבבא" (= רבי עזרא, נכדו של רבי אבטולס, שהוא צאצא מדור עשירי לר' אלעזר בן עזריה, שבעצמו היה עשירי לעזרא הסופר בכבודו ובעצמו, עומד בפתח) ומבקש להיכנס. הדגשת היתר של ייחוסו של ר' עזרא צרמה, כנראה, לר' פרידא, וזה הגיב בקוצר רוח: "מאי כולי האי?! אי בר אוריין – יאי; אי בר אוריין ובר אבהן – יאי; ואי בר אבהן ולא בר אוריין – אישא תיכליה!" (=מה כל זה?! אם בן תורה הוא – יאה; אם הוא בן תורה וגם מיוחס – יפה; אך אם הוא מיוחס אך איננו בן תורה – תאכלנו האש!). תגובה כזו מרבי פרידא, שנודע בסבלנותו הרבה כלפי תלמידיו (במסכת תענית מסופר שהיה שונה לתלמיד ארבע מאות פעמים, ולעתים כפליים, את תלמודו!), מלמדת על התנגדותו להדגשה המוגזמת של הייחוס. למעשה, גם ההפלגה בתיאור אבותיו של ר' עזרא – עשרים ושניים דורות לאחור, עד עזרא הסופר – מגחיכה מעט את העניין.
קוצר רוחו של ר' פרידא נעלם עם כניסתו של ר' עזרא, לאחר שהעידו עליו התלמידים כי הוא "בר אוריין". את מבוכתו של ר' עזרא, שנגרמה כנראה כתוצאה מדבריו הבוטים של ר' פרידא, ניסה (והצליח) זה האחרון לפוגג באמצעות דרשה שתכליתה קרובה לעניין, ולפיה אין לכנסת ישראל לצפות שהקב"ה "יחזיק לה טובה" על שהודיעה את שמו בעולם, שכן את הטובה יש להחזיק לראשונים – אברהם, יצחק ויעקב – ולא לצאצאיהם. דרשתו המפייסת והמסבירה של ר' פרידא העירה את ר' עזרא לשורה של דרשות משלו, וכך הסתבר כי אכן היה לו משלו, ולא רק מייחוס אבותיו.
נראה כי מגמתו של ר' פרידא היא להדגיש כי לימוד התורה והיחס ללומדיה איננו מושפע מ"זכות אבות". כמורה דגול, יש בדבריו ובמעשיו מסר חשוב: קבלת התלמידים והיחס אליהם אל להם להיות מושפעים ממוצאם ומייחוסם, אלא מרצונם הכן ללמוד. לקראת עונת הקיץ, שבה עולות בשנים האחרונות תדיר סוגיות של סגירת מוסדות חינוך המיועדים ל"בני טובים" בפני אלו שלא זכו לייחוס רם, מומלץ למנהלינו, ולציבור בכלל, להיזכר בדמותו של ר' פרידא, וללמוד מהמורה הדגול פרק בהלכות חינוך.
