הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי עקיבא; מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה
[חכמים; כללי פסיקה]
מנחות מה ע"ב
"מתני'. הפר והאילים והכבשים והשעיר אין מעכבין את הלחם, ולא הלחם מעכבן. הלחם מעכב את הכבשים, ואין הכבשים מעכבין את הלחם, דברי רבי עקיבא אמר רבי שמעון בן ננס: לא כי, אלא הכבשים מעכבין את הלחם, והלחם אינו מעכב הכבשים, שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם, אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם. אמר רבי שמעון: הלכה כדברי בן ננס, אבל אין הטעם כדבריו, שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר, וכל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר, משבאו לארץ קרבו אלו ואלו; מפני מה אני אומר: יקרבו כבשים בלא לחם? מפני שהכבשים מתירין את עצמן, ולא הלחם בלא כבשים? שאין לו מי יתירנו. . "
1.
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח:
שתי הלחם מעכבים את הכבשים, ושני הכבשים אינן מעכבים את הלחם, ואם הונפו עם הכבשים מעכבין זה את זה, ואם אבד הלחם יאבדו הכבשים ואם אבדו הכבשים יאבדו הלחם ויביאו לחם אחר וכבשים אחרים. +/
הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא במשנה
2.
השגת הראב"ד:
שתי הלחם וכו'. א"א הלכה זו בהפך. /
השגת הראב"ד:
ואם הונפו. א"א ספק הוא בגמרא.
3.
כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ח:
שתי הלחם מעכבין את הכבשים וכו'. במשנה פרק התכלת (מנחות דף מ"ה:) פלוגתא דתנאי הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבים את הלחם דברי ר"ע אמר ר"ש בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבים את הלחם והלחם אינו מעכב (את) הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם
אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו [שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר [וכל האמור בת"כ אין קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו
ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים [בלא לחם] שהכבשים מתירים את עצמם ולא הלחם בלא כבשים שאין לו מי יתירנו,
עד כאן הוא מצטט את הגמרא
4
והוא מקשה:
ולכאורה משמע דהלכה כרבי שמעון ורבי שמעון בן ננס דרבים נינהו ועוד דיהבי טעמא למילתייהו +עיין בתוי"ט דהביא ראיה לפסק הרמב"ם משום דהוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם+ ויש לתמוה על רבינו שפסק כר"ע וז"ש הראב"ד הלכה זו בהפך עכ"ל.
ה"כסף משנה" טוען שהלכה צריכה להיות כרבי שמעון ורבי שמעון בן ננס נגד רבי עקיבא מפני שהלכה כרבים.
ותמוה הרמב"ם שפסק כרבי עקיבא.
הערה: הביטוי "אמר רבי... הלכה כ..." - מופע יחידאי במשניות!!!
4.1
והוא מביא נימוק נוסף - "דיהבי טעמא למילתייהו".
5.
מדבריו נוכל ללמוד 2 עקרונות חשובים בדיני "הלכה כרבים":
5.1
גם אם כל חכם מה"רבים" מנמק את הדין באופן שונה הם מצטרפים זה לזה כדי ליצור "רבים".
5.2
דעה שמנמקת את דעתה [במפורש] יש לה משקל גדול יותר מדעה שאינה מנומקת.
6.
ממשיך ה"כסף משנה":
וי"ל לדעת רבינו שהוא סובר דמכל מקום הלכה כר"ע דהוא מאריה דגמרא טפי מהנך תנאי
ה"כסף משנה" מנמק את פסיקת הרמב"ם כרבי עקיבא. משמע מתוך דבריו שיש כמה נימוקים להכריע כרבי עקיבא נגד שני החכמים האחרים:
נימוק א:
רבי עקיבא הוא "מאריה דגמרא" – כלומר רבי עקיבא "נחשב" מוסמך יותר משני החכמים האחרים. [לגבי רבי שמעון שהיה תלמידו של רבי עקיבא ברור שרבי עקיבא "מוסמך" יותר.]
6.1
ויש לעיין האם משמע מדבריו שתמיד יש להכריע כרבי עקיבא גם נגד רבים ["חבריו"]?
6.2
נימוק ב:
וטעמא דבן ננס הא איפרך
על ההסבר והנימוק של בן ננס רבי שמעון עצמו לא מקבל.
6.2.1
כנראה שבזה ה"כסף משנה" חוזר בו מהכלל שהסקנו מדבריו - לעיל בסעיף 6.
6.3
נימוק ג:
וטעמא דרבי שמעון איכא למידחי דאע"ג דר"ש יהיב טעמא שלחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו איכא למימר דאע"ג דכשהלחם בא עם הכבשים הכבשים מתירין את הלחם כשהלחם בא לבדו הוא עצמו מתיר את עצמו.
ה"כסף משנה" מביא נימוק אישי מעצמו כדי לדחות את את נימוקו של רבי שמעון במשנה.
6.4
נימוק ד:
ועוד דבגמרא אמרינן מ"ט דרבי עקיבא גמר יהיו מתהיינה מה להלן לחם אף כאן לחם ובן ננס גמר יהיו יהיו מה להלן כבשים אף כאן כבשים ושקיל וטרי גמרא ובסוף קמה טענת ר"ע ולפיכך פסק כוותיה
לפי מהלך הגמרא יוצא ש"קמה טענת רבי עקיבא". כלומר הגמרא דנה בדרשת רבי עקיבא – מכאן שהלכה כרבי עקיבא. כלומר, על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" - סוגיה שדנה לפי דעה מסויימת סימן שעורכי הגמרא פוסקים כאותה דעה [תנאית].
6.5
נימוק ה:
ועוד דאיתא התם בגמרא (מנחות דף נ"ו) ת"ר שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו כו' עד אף שתי הלחם נמי לאכילה והאי ברייתא כר"ע אתיא ומדשקלי וטרו בה אמוראי משמע דסברי דהלכתא כוותיה.
במסכתנו - מנחות דף נו - מובאת ברייתא שמתאימה לדעת רבי עקיבא. ובאותה ברייתא דנים האמוראים – מכאן שהם פוסקים כרבי עקיבא. גם זה על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
7.
לאור כל הנימוקים לעיל ה"כסף משנה" מצדיק את פסק הרמב"ם. אמנם יש לבדוק האם כל תרוץ בפני עצמו חולק על שאר התירוצים או על חלקם.
