הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הלכה כרב באיסורים"
[כללי פסיקה]
מנחות מא ע"ב
איתמר, רב אמר: אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר: מדליקין.
רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד לבגד, ושמואל אמר: מתירין מבגד לבגד.
רב אמר: אין הלכה כרבי שמעון בגרירה, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בגרירה.
אמר אביי: כל מילי דמר עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד כשמואל: מדליקין מנר לנר, ומתירין מבגד לבגד, והלכה כרבי שמעון בגרירה. דתניא: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ
1.
הליכות עולם שער חמישי פרק ב
כל היכא דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני לבר מתלת דאינון איסורי והלכה כשמואל, דאמר אביי בפרק במה מדליקין כל מילי דמר עביד כרב לבד מתלתא דעביד כשמואל, מדליקין מנר לנר פירוש (מנר של מצוה), [בחנוכה] ומתירין ציצית מבגד לבגד פירוש וליכא ועשו ולא מן העשוי, והלכה כר' (שמואל) [שמעון] בגרירה. וראוי שתדע דכי אמרינן הלכה כפלוני בדיני וכפלוני באיסורי דוקא כנגד בר מחלוקתו כגון רב כנגד שמואל ורב נחמן כנגד רב הונא וזולתם, אבל אם נחלק עם אחר לא:
ה"הליכות עולם" קובע – על פי דברי אביי בסוגייתנו – שבכל מחלוקת בין רב ושמואל אם היא עוסקת "באיסורים" הלכה כרב. חוץ מ 3 המקרים – כמו שהגמרא מונה בסוגייתנו - הלכה כשמואל למרות שמדובר בעניני "איסורים" ולא "בדיני".
1.1
סוגייתנו מובאת ב 3 סוגיות מקבילות בש"ס: גם במסכת שבת דף כב, וגם במסכת פסחים דף קא.
2.
לגבי הסוגיה במסכת שבת - לגבי נר חנוכה:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט:
נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן י או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה, הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו, אחז הנר בידו ועמד לא עשה כלום שהרואה אומר לצרכו הוא עומד. * עששית שהיתה דולקת כל היום כולו למוצאי שבת מכבה ומברך ומדליקה שההדלקה היא המצוה ולא ההנחה, ומותר להדליק כ נר חנוכה מנר חנוכה אחר. +/השגת הראב"ד/ מותר להדליק מנר חנוכה לנר חנוכה אחר. א"א ועל ידי קינסא.+
הרמב"ם פוסק שמותר להדליק נר חנוכה אחד מחברו, והראב"ד חולק ואומר שמותר רק באמצעות קיסם של חולין.
2.1
וכנראה ששניהם מקבלים את פסק הגמרא שהלכה בנושא זה כשמואל ולא כרב. מכיוון שכך פסק אביי בהסתמכו על רבה - רבו.
2.2
בגמרא יש שתי דעות כיצד להבין [ולדעת את הסיטואציה המדוייקת] את המחלוקת בין רב לשמואל, ובזה חלוקים הרמב"ם והראב"ד כאיזה הסבר נפסק להלכה. והשאלה תלויה גם במשמעות הביטוי "קשיא" בגמרא שהופנה כלפי אחד ההסברים - אם זו דחיה מלאה או לא.
ראה בהרחבה ב"לחם משנה" על הרמב"ם, שם.
3.
ויש לשאול: הרי הכלל הוא שבכל המחלוקות בין רב לשמואל הלכה כרב באיסורים, ובכל זאת בכל שלושת הנושאים בסוגייתנו אביי [בשם רבה?] פסק את ההלכה כשמואל למרות, שמדובר בנושאים של איסורים!
4.
הפרשנים לא עוסקים בכך. הם עוסקים בהרחבה בבירור ההלכה הנקודתית בסופו של דבר בכל אחד מהנושאים, אבל לא בשאלה מדוע אביי [ורבה] עצמו כך פסק בניגוד לכלל שהלכה כרב באיסורים שהרי רבה עצמו פסק בכל שאר המחלוקות בין רב ושמואל כרב באיסורים [כך לפי דברי אביי]?
5.
ואולי יש לומר שרק באופן נקודתי רבה פסק בשלושת הנושאים יחד שהלכה כשמואל בגלל העיקרון והסברא, שאין בכל שלושת הנושאים – משום ביזוי מצוה. ראה בהרחבה: "מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמודים מ-מא; מב; מז-מח.
6.
מתי נולד הכלל שהלכה כרב באיסורים.
6.1
בפשטות משמע מסוגייתנו שמתקופת רבה. אמנם רבה לא מתייחס במפורש דווקא ל"איסורים", ואולי הוא בא ללמדנו כלל כללי יותר, שתמיד הלכה כ"רב" חוץ משלושת הדברים המנויים בסוגייתנו שהלכה כשמואל.
ולפי זה אולי המגבלה שהלכה כרב נגד שמואל רק באיסורים נוצרה מאוחר יותר. ואולי להיפך: הכלל המצומצם נולד מוקדם ורבה הרחיבו...
7.
לסיכום ראה: אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רצח:
רב ושמואל שנחלקו, הלכה כרב באיסורים [בכורות מט ב וש"נ.], בין לקולא ובין לחומרא [נדה כד ב], וכשמואל בדינים [בכורות שם], מלבד בשלשה דברים, שאף על פי שהם באיסורים [עי' הליכות עולם שער ה פ"ב ומבוא התלמוד לר"י עקנין ח"ז] הלכה כשמואל, והם: מדליקים מנר לנר [ע"ע בזוי מצוה כרך א עמוד נג], ומתירים ציצית מבגד לבגד [ע"ע הנ"ל, עמ' נד], וגוררים בשבת [ע"ע דבר שאינו מתכוין כרך ו עמ' תרלג. שבת כב א וש"נ].
7.1
בטעם הדבר כתבו ראשונים שידעו חכמים שרב היה רגיל לדקדק בהוראות איסור והיתר, ושמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינים, ולכך היה מדקדק בהם ויורד לעומקם ומשכיל על כל דבר אמת [רא"ש ב"ק פ"ד סי' ד], ויש שכתבו לפי שרב היה בקי ומלא ברכת ה' במשניות וברייתות ולפיכך הלכה כמותו באיסורים ושמואל היה מפלג בעיון ושיקול הדעת שהוא עדיף לדיני ממונות [שו"ת חות יאיר סי' צד].
7.2
אף כשנחלקו בירושלמי כתבו אחרונים שאומרים הלכה כרב באיסורים, מכיון שהטעם הוא שרב היה בקי באיסורים יותר [ראה שם הערה 819].
7.3
במקום שעיקר המחלוקת שלהם הוא באיסורים, אלא שמחלוקת זו נוגעת גם לדינים, הלכה כרב גם באיסור וגם בדין [ראה שם הערה 820], וכן להיפך, כשעיקר המחלוקת הוא בדינים, אלא שהדבר נוגע גם באיסורים, הלכה כשמואל בשניהם [ראה שם הערה 821]. כשתחילת המחלוקת נוגעת גם באיסורים וגם בדינים, אין כלל זה אמור, וצריכים לפסק הלכה מיוחד [ראה שם הערה 822], ויש שכתבו הלכה כרב...
