הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "והלכתא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות לד ע"א
"אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף, ורב אשי עביד כרב ושמואל לחומרא. והילכתא כרב ושמואל לחומרא."
מבנה הסוגיה:
1.
בסוגיה היתה מחלוקת בין רב ושמואל - מצד אחד, לרבה ורב יוסף – מצד שני.
הגמרא מגיעה למסקנה הלכתית: אביי ורבא פסקו כרבה ורב יוסף
ורב אשי מכריע כרב ושמואל לחומרא.
2.
רב אשי מסביר את מחלוקת חכמים ורבי יוסי לפי שיטת רב ושמואל שמחמירים יותר מההסבר של רבה ורב יוסף.
3.
ומסכמת הגמרא: "והלכתא כרב ושמואל לחומרא".
4.
כלומר הגמרא קובעת שההלכה היא כרב אשי.
5.
לפי רש"י משמע ש"החומרא" היא שההלכה היא כדעת רבי יוסי שמחמיר יותר מדעת חכמים.
6.
שואל הרא"ש [מובא ב"מתיבתא", הערה ג]: הרי הכלל הוא שהלכה כחכמים נגד רבי יוסי, ומדוע כאן נפסק כרבי יוסי [לפי הסבר רש"י].
7.
והוא מתרץ: היה מספיק שרב אשי יאמר שהלכה כרב ושמואל וברור שפרושם הוא "חומרא" לעומת פרושם של רבה ורב יוסף. ובתוספת של דברי רב אשי "לחומרא", משמע, שהוא פוסק כחומרא במחלוקת בין חכמים לרבי יוסי – והלכה כרבי יוסי.
8.
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו הלכה ח:
לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה.
8.1
כסף משנה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו הלכה ח:
אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף ורב אשי עביד כרב ושמואל לחומרא והלכתא כרב ושמואל לחומרא.
משמע כרש"י. גם משמע שגירסת הגמרא בסוגייתנו היא כגירסת הדפוס לפנינו.
9.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמא, שמביא שה"מרכבת המשנה" מסביר שהרמב"ם כן פוסק כחכמים נגד רבי יוסי ומתאים גם לדברי רב ושמואל.
10.
ויש להעיר כמה הערות:
10.1
אמנם הכלל הוא – לפי הרא"ש - שהלכה כרבי יוסי מחברו [כשהוא חולק על תנא יחיד] ולא מחבריו [כחכמים], אולם בזה שרב אשי פסק כרבי יוסי – הלכה כמותו. ואולי רב אשי מלמדנו עיקרון כללי שאם דברי רבי יוסי מהווים "חומרא" לעומת דעת חכמים, אזי, ההלכה כמותו - כיחיד - אף כנגד חכמים.
10.2
והגמרא מסכמת כדינו של רב אשי. מדוע הגמרא לא ניסחה את ההלכה - "והלכתא כרב אשי"?
10.2.1
אלא כפי שאמרנו, שיש אפשרות שהגמרא מדגישה שהלכתא כרב אשי במה שפסק כרבי יוסי לחומרא. כלומר, הביטוי "לחומרא" נועד לזיהוי "רבי יוסי". כאילו ניסחה הגמרא : והלכתא כרב אשי במה שפסק כרבי יוסי.
10.3
להסבר הנ"ל יש חשיבות. כנראה שאת הבטוי "והלכתא" כתב מי שערך את הגמרא [אחרי תקופת רב אשי, שמוזכר בסוגייתנו]. ואפשר היה לומר שהעורך מסביר מדוע פסק כרב אשי – מכיון שגם העורך מכריע כרב ושמואל - לחומרא. לפי זה יוצא שיתכן והביטוי "והלכתא" מלמד שדווקא לא מוסב על דין שהוא "מעיקר הדין" אלא יתכן שהוא מוסב על ההכרעה שהיא "לחומרא".
וראה "רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 166 שינויי גירסא.
10.4
במחלוקת הבסיסית בסוגייתנו בין רב ושמואל לרבה ורב יוסף, לכאורה יש לפסוק כרבה ורב יוסף מפני שהם נחשבים כ"בתראי" ביחס לרב ושמואל.
10.5
אולם לפ רוב השיטות הרי שעד תקופת אביי ורבא לא פוסקים כבתראי, ולכן בסוגייתנו ההלכה צריכה להיות כרב ושמואל כי הם היו "רבותיהם" של רבה ורב יוסף.
11.
ובמחלוקת בין אביי ורבא ורב אשי פשוט שיש לפסוק כרב אשי [שהוא "בתראי" ואף "עורך הגמרא"], ומה חידשה ה"והלכתא"?
12.
מלבד מה שנאמר בסעיפים הקודמים ניתן לומר, שאת ה"והלכתא" אמר רב אשי עצמו [ולא כאמור לעיל בסעיף 10.3], מפני שבתחילה נאמר "רק" "ורב אשי עביד כרב ושמואל", ואולי אין זה פסק הלכה לאחרים, ולכן נקבע "והלכתא" - שזוהי הלכה מחייבת.
