הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "כל מקום ששנה..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות לא ע"א-ע"ב

"שלח ליה רב יימר בר שלמיא לרב פפא, הא דאמר רבין בר חיננא אמר עולא א"ר חנינא: הלכה כר"ש שזורי, ולא עוד, אלא כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו, אף בנתערב ליה טבל בחולין? אמר ליה: אין. אמר רב אשי: אמר לי מר זוטרא, קשי בה ר' חנינא מסורא: פשיטא! מי קאמר, במשנתינו? כל מקום ששנה קאמר."

1.
מגמרא זו ניתן להסיק מסקנה, שהביטוי "כל מקום ששנה...." משמעותו שכל מקום שאותו תנא אמר את דבריו בין במשנה בין בברייתא הכלל הוא...

2.
אולם יש להעיר בזה שהביטוי "כל מקום ששנה..." - 14 מופעים בש"ס בלבד. במרבית הפעמים ביטוי זה מופיע ביחס לרבן שמעון בן גמליאל , פעמיים לגבי רבי יהודה ובהקשר של דיני עירובין, ו-4 פעמים מובא לגבי רבי שמעון שזורי, כששלושה מהם מופיעים בסוגייתנו.

3.
נראה לומר, שהגמרא ידעה שעיקר המשמעות של הביטוי לגבי רשב"ג הוא ביחס למשנה, לפי הניסוח "כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו", לכן הגמרא התלבטה בסוגייתנו האם גם לגבי רבי שמעון שזורי מדובר דווקא בדברים שאמר במשנה. מסיקה הגמרא שהביטוי "כל מקום ששנה" [ובלי התוספת של "במשנתנו"] משמעותו תקפה גם במשנה וגם בברייתא.

4.
ידועים לנו כללים נוספים שדנים בהם אם הם חלים דווקא במשנה ולא בברייתא, כגון "הלכה כסתם משנה" או "סתם ואחר כך מחלוקת".

5.
הערות נוספות:

5.1
הביטוי "כל מקום" [בלי ההמשך "ששנה"] מופיע בש"ס כ-200 פעמים. ברובם ככולם מדובר בתאורים פיזיים ["כל מקום שיש כהן"], אולם ביטוי זה מובא גם בהקשר של כללים שקשורים לפסיקה: "כל מקום שאסרו חכמים..." ; "כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירים – הלכה כדברי המחמירין".

6.
לסיכום נביא את דברי תוס' בסוגייתנו:
תוספות מסכת מנחות דף לא עמוד ב:

מי קאמר במשנתינו כו' - כי האי גוונא דייק בפ' בתרא דכתובות (כתובות דף קט.) גבי כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון ותימה דבפ' כירה (שבת דף לט:) גבי כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע חוץ מקולי מטלניות וקא פריך אימא ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא
ויש לומר כיון דאמר חוץ מקולי מטלניות שהיא משנה הוי כאילו פירש במשנתינו
ומיהו קשה בהני כללות דבפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) דקאמר רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר' יהודה ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי אמרי' סד"א הני מילי במתני' אבל בברייתא לא אע"ג דלא קאמר במשנתינו ושמא שאני התם דלא קאמר כל מקום, מ"ר.

ממסקנת תוס' יוצא שתמיד הביטוי "כל מקום" [בהקשר של משנה וברייתא ובלי תוספת של "במשנתנו"] כוונתו למשנה ולא לברייתא.
ממסקנת תוס' יוצא עיקרון נוסף, שישנם כללי הכרעה גם בברייתות עצמם ובלי הקשר למשנה. כך משמע מתוס' כפי שמסתמך על הגמרא במסכת עירובין.