הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

מעשה המנורה

 
מכל כלי המשכן, חז"ל אמרו דוקא על המנורה שמשה התקשה בה ולא ידע כיצד לעשותה. נחלקו המקורות התנאיים בשאלה מי באמת עשה את המנורה בסופו של דבר: רש"י (שמות כה,לא) אומר שמי שעשה את המנורה בסופו של דבר הוא בעצם הקב"ה:
 

1. רש"י, שמות כה, לא

תיעשה המנורה: מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, לכך לא נכתב תַעשה.

מקורו של רש"י הוא במדרש תנחומא בהעלותך ג שאומר את הדברים הבאים:
 

2. מדרש תנחומא, בהעלותך ג

דבר אחר, בהעלתך את הנרות. את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע... מקשה זהב, מהו מקשה? כלומר, מה קשה היא לעשות. שהרבה יגע משה עד שלא עשה המנורה שכן הוא אומר מקשה תיעשה המנורה. כיון שנתקשה אמר הקב"ה למשה טול ככר זהב והשליכהו לאש והוציאהו, והיא נעשית מעצמה... מה עשה משה, נטל את הככר והשליכו לאור, ואמר משה: רבונו של עולם הרי הככר נשלך בתוך האש. כשם שאתה רוצה תיעשה לפניך. מיד יצאת המנורה עשויה כתיקונה. לכך כתיב: "כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה". כן עשה משה אין אומר כאן אלא כן עשה סתם. מי עשה? הקדוש ברוך הוא.

אך לעומת זאת בגמרא שאנו לומדים בדף היומי משמע שלמרות שנתקשה משה בעשיית המנורה, הרי בסופו של דבר הוא זה שעשה אותה:
 

3. תלמוד בבלי, מסכת מנחות כט, א

תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר ארון של אש ושולחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם, שנאמר:"וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר".

דעה שלישית בעניין מי שעשה את המנורה בסופו של דבר מופיעה במדרש:
 

4. במדבר רבה טו, י

ר' לוי בר רבי אומר: מנורה טהורה ירדה מן השמים, שאמר לו הקב"ה למשה "ועשית מנורת זהב טהור". אמר לו כיצד נעשה אותה? אמר לו מקשה תיעשה המנורה. ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה. עלה ואמר רבוני כיצד נעשה אותה? אמר לו מקשה תיעשה המנורה. ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח. עלה ואמר רבוני שכחתי אותה. הראה לו למשה ועוד נתקשה בה. אמר לו "וראה ועשה" עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה ואף על פי כן נתקשה על משה. אמר לו הקב"ה: לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה. אמר לבצלאל ומיד עשאה. התחיל תמה ואמר: אני כמה פעמים הראה לי הקב"ה ונתקשיתי לעשותה, ואת שלא ראית עשית מדעתך! בצלאל, בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה.

מעניין לציין שאמנם רש"י בפרשתנו נוטה למדרש שהקב"ה הוא שעשה את המנורה, אך בפרשת בהעלותך כותב רש"י שאין הדברים פשוטים כל-כך:
 

5. רש"י, במדבר פרק ח פסוק ד

כן עשה את המנורה: מי שעשאה. ומדרש אגדה על ידי הקב"ה נעשית מאליה.

בדבריו הראשונים רומז רש"י לכך שיש כמה אפשרויות להסביר את פשט הדברים. אפשר להסביר שזה היה משה, בצלאל או הקב"ה.

המדרשים שכותבים על קשייו של משה בעשיית המנורה מתבססים על כמה מלים בולטות בעניין המנורה: (כל ארבע הלימודים הללו מופיעים במדרש תנחומא שמיני, ח.)
 

6. מדרש תנחומא פרשת שמיני סימן ח

שלשה דברים נתקשו למשה והראם לו הקב"ה באצבע, ואלו הן, מעשה המנורה, והירח, והשקצים, מעשה המנורה כיצד היה? שבשעה שעלה משה והיה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן כיון שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעשה המנורה נתקשה בה משה, א"ל הקב"ה: הרי אני עושה אותה לפניך. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הראה לו אש לבנה ואש אדומה ואש שחורה אש ירוקה ועשה מהן את המנורה גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים והוא אומר לו כך וכך עשה אותם, שנאמר "וזה מעשה המנורה" מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע את המנורה, ואעפ"כ נתקשה בה הרבה משה לעשותו. מה עשה הקב"ה? חקקה על כף ידו של משה. אמר לו "וראה ועשה בתבניתם" כשם שחקקתיה על כף ידך. ואעפ"כ נתקשה בה משה ואמר "מקשה תיעשה המנורה" כלומר מה קשה לעשות. א"ל הקב"ה: השלך את הזהב לאש והמנורה תיעשה מאליה שנאמר "מקשה תיעשה המנורה" כתיב 'תיעשה', מעצמה תיעשה. מלמד שנתקשה לו המנורה והראה לו הקב"ה באצבע שנאמר "זה".

ארבע מלים שונות בפרשה, אם כן, מהוים אסמכתא לכך שמשה התקשה בהבנת המנורה:
א. מקשה - מלשון "מה קשה"
ב. תֵעשה - ולא כתוב 'תַעשה'.
ג. וזה מעשה המנורה - שהראה לו באצבע. כמו שאנחנו אומרים בהגדה של פסח על המלים 'בעבור זה' - לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.
ד. וראה ועשה בתבניתם - שחקק הקב"ה על ידו של משה.

מה כל-כך קשה בעשיית המנורה שהתקשה בה משה יותר מכל שאר הכלים?

ניתן להסביר בכמה אפשרויות:
 

7. חזקוני, (ר' חזקיה בר מנוח, המאה ה-13, צרפת) שמות כה, לא:

מקשה תיעשה. פירש"י כתיב מלא, לפי שהיה משה מתקשה בה. ומה שנתקשה בה היינו למידת גובהה, שהרי לא ניתן מידה לשיעור גובהה כמו לשאר כלי המשכן.

ואולם קשה לומר שזה מה שהתכוון המדרש, מכיון שאחרי שהקב"ה אמר לו מה גובהה פעם אחת, לא ברור מה עוד יש לא להבין בזה.

הכלי יקר מפרש שהדבר שהיה קשה למשה היה העובדה שהיא צריכה להיעשות מקשה, ויש קושי לעצב את כל הפרטים הללו במקשה אחת. בין הדברים הוא גם מסביר כיצד סייע הקב"ה למשה לבנות את המנורה, והוא אומר שזה נעשה באופן נסתר ולא בנס גלוי:
 

8. כלי יקר, (ר' שלמה אפרים מלונטשיץ, המאה ה-16, פראג) שמות כה, לא

פירש רש"י שהיה משה מתקשה בה. אמר לו הקב"ה: השלך ככר זהב לתוך האור והיא נעשית מאליה, לכך נאמר תיעשה המנורה ולא כתיב תעשה. ולסוף נאמר ככר זהב יעשה אותה ולא פי' מי יעשה אותה אלא הכיכר עצמו יעשה אותה דהיינו מאליה. והיה ענין קישוי זה לפי שנעשית מחתיכה אחת, על כן היה צריך במלאכה זו עזר א-לוקי והיה דומה כאילו נעשית מאליה כי לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה.

אגב, פרט נוסף בעייתי שישנו בפרשת המנורה הוא הפסוק שבו עסקנו בשבוע שעבר כאחד מהמקראות שאין להם הכרע: "ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה". (שמות כה, לד). לא ברור מה צריך להיות משוקד: הגביעים או הכפתורים והפרחים? לכאורה ניתן להוכיח שדוקא הגביעים הם המשוקדים, שהרי כבר ראינו בפסוק הקודם "שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח" וכו'. ואם אמרנו שבכל אחד מהקנים יש גביעים משוקדים, סביר להניח שגם במנורה עצמה הגביעים היו משוקדים. (התורה קוראת 'מנורה' לקנה האמצעי, ואילו ששת הקנים היוצאים מן המנורה נקראים 'קנים'.) הגמרא ביומא נב, א אמרה שישנם חמשה מקראות בתורה שאין להם הכרע, וזה היה אחד מהמקורות. ואולם, מן הטעמים מוכח שבעל הטעמים הבין שהכפתורים והפרחים הם המשוקדים, ולא הגביעים. הסיבה שהוא העדיף להסביר כך היא, כנראה, מכיון שאם נפרש אחרת, המלים כפתוריה ופרחיה נראים מיותרים. (אם כי אפשר היה לומר שהכוונה היא שבמנורה ארבעה גביעים, כפתורים ופרחים אך א"כ מדוע נאמר 'כפתוריה ופרחיה'?)

הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"ג ה"ב) כותב כך:
 

9. משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה פרק ג הלכה ב

ובכל קנה וקנה מהן שלושה גביעים וכפתור ופרח, והכל משוקדים -כמו שקדים בעשייתן.

כלומר שהוא פסק להלכה שגם הגביעים וגם הכפתורים וגם הפרחים היו משוקדים, וממילא הוא הבין שהמלה 'משוקדים' נדרשת למעלה ולמטה.

לגבי צורת המנורה, נחלקו בדבר הראשונים. הדבר מתחיל מגרסאות שונות במקורות התנאיים:
בסוגיה שלמדנו השבוע נאמר כך:
 

10. תלמוד בבלי מנחות כח, ב

אמר שמואל משמיה דסבא: גובהה של מנורה שמנה עשר טפחים; הרגלים והפרח ג' טפחים,
וטפחיים חלק,
וטפח שבו גביע וכפתור ופרח,
וטפחיים חלק,
וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה,
וטפח חלק,
וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה,
וטפח חלק,
וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה,
וטפחיים חלק,
נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעין וכפתור ופרח.
וגביעין למה הן דומין? כמין כוסות אלכסנדריים, כפתורים למה הן דומין? כמין תפוחי הכרתיים, פרחים למה הן דומין? כמין פרחי העמודין. ונמצאו, גביעין עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה.



(מתוך הספר תבנית המשכן וכליו של שלום דובער שטיינברג)

לגבי הבסיס של המנורה, רש"י כתב שהרגל עשויה כמין תיבה ושלוש רגליים יוצאין ממנה:
 

11. רש"י שמות פרק כה פסוק לא

ירכה - הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה, ושלשה רגלים יוצאין הימנה ולמטה.

כלומר שלפי רש"י הבסיס נראה בערך כך:



ואולם, ר' אברהם בן הרמב"ם כתב (כה,לא) שהתושבת שעליה המנורה היתה עגולה:
 

12. פירוש ר' אברהם בן הרמב"ם, שמות כה, לא

ירכה - עגולת התושבת שלה, אשר בה רגליה... הקנים כמו ענפים נמשכים מגופה של מנורה לצד ראשה ביושר כמו שצייר אותה אבא מרי ז"ל לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו.

הרמב"ם צייר אותו (בפירוש המשניות מנחות פ"ג מ"ז, ובהלכות בית הבחירה פ"ג הלכה י) כבסיס בעל שלוש רגליים ומעליו חצי עיגול.

כך צריכה היתה המנורה להיראות לפי הציורים של הרמב"ם:



(הציורים לקוחים מתוך מאמר של הרב עופר קאפח בספר 'מעלי עשור', הוצאת ישיבת מעלה אדומים תשמ"ח)

לגבי הכפתורים והפרחים, נראה שהוא הבין שהם מסודרים על הקנים כאילו הם מושחלים אחד על-גבי השני. אך רש"י הבין כנראה אחרת. שהרי רש"י במנחות כח,ב כותב:

מצד אחד של מנורה גביע ומצד שני כפתור ומצד שלישי פרח.

המעשה חושב הבין ברש"י שאין הכפתור והפרח מעל הגביע, כפי שהבין הרמב"ם, אלא שהם שלושתם מקיפים את הקנה. זה גם מיישב בעיה אחרת בתיאור המנורה:

אמרנו שמעל הבסיס ישנם גביע כפתור ופרח, ושלושתם ביחד ארכם טפח אחד בלבד, ואילו בקצהו העליון של הקנה, יש שלושה גביעים כפתור ופרח, וארכם ביחד הוא שלושה טפחים בלבד, כלומר שלא כל הגביעים היו באותו גודל. לשיטת רש"י אין צריך לומר שלא היו כולם באותו גודל, כי בקצהו העליון של הקנה ישנם שלושה גביעים שארכם שלושה טפחים, אך במקביל לגביע העליון, ובאותו קו גובה, יש גם כפתור ופרח.

לעומתו, ספר הזכרון הבין ברש"י שרק הגביעים לא היו 'מושחלים' סביב הקנה, אלא בולטים מהצדדים. ואילו הכפתור והפרח היו מעל שלושת הגביעים, כך:




לשתי השיטות שהזכרנו הקנים לא היו מעוגלים, כפי שנהוג לצייר את המנורה, אלא שהם היו ישרים ועולים באלכסון מגוף המנורה. יש לציין שאין זה רק מנהגנו לצייר כך את המנורה, אלא שכך היא צוירה בכל המקורות העתיקים! וכנראה שהיה גם בין הפרשנים מי שצייר את המנורה כפי שאנחנו מציירים, שהרי ר' אברהם בן הרמב"ם שראינו לפני כן הדגיש שהקנים היו ישרים, והוא אינו מסכים עם מי שפירש שקני המנורה יצאו בחצי עיגול!

ובאמת הראב"ע (בפירוש הקצר שמות כה,לז) כתב בפירוש שהקנים היו נערכים זה כנגד זה בחצי עיגול:
 

13. אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כה פסוק לז

נרותיה - והקדמונים אמרו כי נר אחד באמצע, והששה נערכים זה אחר זה בחצי עגול, ואחר שהכתוב אמר והאיר אל עבר פניה.

אגב, גם בגמ' במנחות צח,ב ישנה מימרא שהיו הנרות מצדדין כלפי נר אמצעי, ובציור שמופיע שם ברש"י -שכנראה צייר המדפיס- מופיעים הנרות בצורה של חצי עיגול. אך ודאי שאין זו דעת רש"י, כאמור.
ואולם, בכל המקורות העתיקים, החל במטבע של מתתיהו אנטיגונוס (שהמנורה שבו נחקקה אח"כ במטבע של הלירה הישראלית ואח"כ של עשר אגורות חדשות) דרך חריטות על קירות וכלה בשער טיטוס שברומא, המנורה היא בצורה של קנים עגולים.

ואולם נראה שהפתרון לכך הוא פשוט (ועסקנו בו בשיעורנו על הוריות יא - היכן הם כלי המקדש):
המנורה שעשה משה שימשה את ישראל כל ימי הבית הראשון. מה היה בסופה, נחלקו בזה המקורות: במדרש מובא שהמנורה גנוזה עם הארון, וכך כתוב שם:
 

14. במדבר רבה טו, י

ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה וזה אחד מחמשה דברים שנגנז: הארון והמנורה והאש ורוח הקדש והכרובים. וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן לשמח את ירושלים שנאמר יששום מדבר וציה ותגל ערבה פרוח תפרח ותגל.

ואולם בגמרא ביומא נב אין המנורה מנויה עם הדברים שנגנזו:
 

15. תלמוד בבלי מסכת יומא דף נב, ב

משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרון ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלקי ישראל.

ע"פ האמור במדרש רבה, הרי המנורה שהיתה במשכן נגנזה עם הארון בחורבן בית ראשון, וממילא כלל לא היתה בבית שני. רש"י והרמב"ם ושאר מקורותינו עסקו במנורה שהיתה במשכן ובביהמ"ק הראשון, בעוד בביהמ"ק השני היתה מנורה אחרת שאין עליה עדות אחרת, וייתכן שהיו קניה עגולים. אך גם לפי האמור בגמ' ששם לא מופיעה המנורה כאחד מהכלים שנגנזו, עדיין ברור שהמנורה שהיתה בסוף ימי בית שני לא היתה המנורה שהיתה במשכן, שהרי החשמונאים עשו מנורה חדשה לאחר המרד, וכפי שלמדנו בסוגייתנו במסגרת האיסור לבנות דברים שכמותם היו במקדש לצורך חולין:
 

16. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כח, ב

ר' יוסי בר' יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. אמרו לו: משם ראיה? שפודים של ברזל היו וחיפום בבַעַץ (בדיל. רש"י). העשירו עשאום של כסף חזרו והעשירו עשאום של זהב.

כלומר שבסוף ימי בית שני ודאי לא היתה המנורה שהיתה במשכן, וזה מסביר את הציורים -שכולם מסוף ימי בית שני- שבהם הקנים עולים במעוגל ולא כפי שמופיע במקורות התנאיים שבידינו, שמקורם בצורת המנורה שהיתה במשכן ובבית ראשון ואולי אף בתחילת ימי הבית השני.