מספר הערות על עמוד א'
מנחות כט ע"א
"איתיביה רב שימי בר חייא לרב: אבן היתה לפני מנורה ובה שלש מעלות, שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות!".
וכתב התוספות:
"אבן היתה לפני המנורה - משנה היא במסכת תמיד (פ"ג מ"ט), מ"ר {=מפי רבי}".
וקשה, וכי כותב התוספות היה זקוק לרבו שילמדו שזו משנה מפורשת?
אלא שאת התוספות למסכת מנחות כתב רבינו שמשון בן אברהם משאנץ – הר"ש. ודיבורים רבים הוא פשוט העתיק מרבו - ר"י הזקן, שהיה הראשון שכתב 'תוספות' – תוספות על פירוש רש"י.
וגם ר"י עצמו לא כתב זאת דוקא עבור כאלו שאינם בקיאים במשנה.
אלא, שלא תטעה לומר שבלשון "איתביה" אין מקשים אלא מהברייתא, ושלא תטעה לומר שנוסח הגמרא משובש ושהובאה פה ברייתא שיש בה תוספת מילים חידוש על המשנה, קמ"ל.
"כתיב: (דברי הימים ב' ד') והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב, מאי מיכלות זהב?
אמר רב אמי: שכילתו לכל זהב סגור של שלמה, דא"ר יהודה אמר רב: עשר מנורות עשה שלמה, וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב, והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר.
איני? והכתיב: (מלכים א' י') וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה!
זהב סגור קא אמרינן.
ומי חסר כולי האי? והתניא, ר' יוסי בר' יהודה אומר: מעשה והיתה [מנורת] בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני, והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר!
כיון דקאי קאי".
במציאות גם זהב באיכות ירודה רובו זהב טהור.
לכן יש לפרש שתשע מאות תשעים ותשע הכיכרות לא נשרפו בכור ההיתוך, אלא שהיו מפרידים את הזהב הטהור יותר מיתר הזהב. ולאחר אלף פעמים הצליחו להפיק כיכר אחד של זהב סגור מזוקק במיוחד.
אלא שלאחר שהגיע לזכות כה גבוהה, ניתן רק להסיר ממנו רק כעובי מטבע בלבד של זהב פחות.
"ואפילו כתב אחד מעכבן. פשיטא!
אמר רב יהודה אמר רב: לא נצרכה אלא לקוצה של יוד.
והא נמי פשיטא!
אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה – פסולה".
כתב התוספות:
"קוצו של יו"ד - פירש בקונטרס רגל ימיני. וקשה דהא פשיטא דאין זה אות. ומפרש ר"ת דהוא ראשו כפוף כדאמרינן בסמוך מפני מה כפוף ראשו".
ורש"י יענה לר"ת: מה שהקשת 'פשיטא דאין זה אות', זו אכן קושיית הגמרא 'והא נמי פשיטא!'. ואדרבה, לדידך קשיא, הכיצד הקשתה הגמרא על קוצו של ר"ת 'והא נמי פשיטא!' עד שנצרכה להעמיד במוקף גויל, והלא אינו פשיטא כלל. תדע, שעד היום הזה רבים הפוסקים המתירים בחסרונו של קוץ זה.
