הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "איני"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות כט ע"א
"אמר רב אמי: שכילתו לכל זהב סגור של שלמה, דא"ר יהודה אמר רב: עשר מנורות עשה שלמה, וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב, והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר. איני? והכתיב: +מלכים א' י'+ וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה! זהב סגור קא אמרינן. ומי חסר כולי האי? והתניא, ר' יוסי בר' יהודה אומר: מעשה והיתה [מנורת] בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני, והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר! כיון דקאי קאי."
1.
רב אמי אמר שעשיית המנורה כילתה את זהבו של שלמה המלך. והגמרא מקשה "איני" [=האמנם כך?] והרי כתוב בפסוק שכלי המלך שלמה היו עשויים זהב, סימן שעושרו היה גדול.
עונה הגמרא שהמנורה כילתה את הזהב היקר [="זהב סגור"] של שלמה המלך.
2.
משמעות הביטוי "איני, והא..."
הליכות עולם, שער שני, יף
כל היכא דאיכא איני והא וכו' קושיא היא ובתמיה קרינן ליה, והכי קאמר איני וכי כך הוא והא אמר פלוני וכו'. ואיני לשון אין שהוא ענין כן בלשון הגמרא. ויש מפרשים זה הלשון בענין אחר ולא סליק לן.
המשמעות של "איני" – וכי כך הוא? והרי חכם אמר.... כלומר, את המילה "איני" צריך לקרוא עם סימן שאלה.
2.1
ושם, בכללי הגמרא לרבי יוסף קארו:
"כל היכא דאיכא איני וכו' וי"מ בענין אחר.
שמעתי שהענין אחר שמפרשים האל"ף בציר"י כלומר איני מסכים משום דהא אר"פ וכו'.
בעל "הליכות עולם" רמז שיש הסבר אחר לביטוי "איני", ור' יוסף קארו מסביר, שההסבר השני לביטוי "איני" אים פירושו "אינני מסכים, שהרי חכם אחר אמר ...". ולפי זה הניקוד של "איני" הוא "א" בצירי, מלשון אין, איננו, לא.
2.2
וה"יבין שמועה" מרחיב:
" י. מוהרי"ק ז"ל כל היכא דאיכא איני וכו' ויש מפרשים בע"א שמעתי שהע"א שמפרשים האל"ף בציר"י כלומר איני מסכים בכך משום דהא אמר פלוני וכו'. פירוש, משום זה כתב הליכות עולם וזה לשונו ולא סליק לן, משום דכיון דהם מפרשים האל"ף בציר"י, ורוצה לומר איני מסכים בכך, אם כן, כשמביא אחר כך והא אמר רבי פלוני הוא טעם לאיני מסכים בכך, ולפי זה לא סליק שפיר לשון והאמר רבי פלוני דהיה לו לומר דהא אמר רבי פלוני או דאמר רבי פלוני בדל"ת כיון שהוא הכרע לאיני מסכים בכך.
בקטע הנ"ל הוא מנמק מדוע ההסבר השני קשה, שהרי אם הכוונה "איני" – בצירי – איני מסכים, היה צריך להיות בהמשך "דהא אמר, ולא "והא אמר".
2.3
ועוד מטעם אחר לא סליק שפיר האי פירושא דאם אנו מפרשים איני בציר"י ורוצה לומר איני מסכים בכך אם כן
הוא דוחק כיון שמלת איני הוא מסתמא דגמרא, אם כן אין דרך מסדרי הגמרא לדבר בלשון יחיד איני מסכים בזה, דהם לעולם מצינו אותם בלשון רבים לימא כתנאי לימא מסייע ליה .
הוא מביא נימוק נוסף כנגד הפירוש השני: מפני שלפי הפירוש השני "אינני מסכים..." מדובר בלשון יחיד, והביטוי "איני" נכתב לא על ידי אמורא מסויים אלא על ידי "מסדרי הגמרא" והם תמיד כותבים את ביטוייהם בלשון רבים [כמו ביטויים אחרים: "לימא כתנאי"; "לימא מסייע ליה"].
3.
המשך דבריו:
ודע שמצינו דבר מתמיה שיאמר איני והא"ר פלוני על הברייתא שאמר דין אחר, ומקשה עלה מהאמורא בלשון איני והא אמר רבא, והשתא תיקשי, או יהיה כפירוש הליכות עולם או יהיה כפירוש י"מ שרוצה לומר איני מסכים בכך, היכי מותבינן בלשון איני על הברייתא מהאמורא...
ואין לפרש איני והאמר רבא וכו' ותיקשי לרבא, דלשון איני משמע איני מסכים במה שאמרת, או איני וכי מה שאמרת אמת, ואם כן הקושיא היא אל מה שקדם,
ואם לא היה מקשה בלשון איני אלא היה אומר והאמר רבא היינו יכולים ליישב...
הוא מקשה קושיה - לפי שני ההסברים לביטוי "איני" – כיצד הגמרא מקשה מאמורא על ברייתא, שהרי לפי שני ההסברים ל"איני" המשותף הוא שהגמרא מקשה, שאין היא מקבלת את הדברים הקודמים – את הברייתא – מפני שרבא הרי אמר...
3.1
והוא מוסיף: אם הגמרא לא היתה משתמשת בביטוי "איני", אלא היתה אומרת – אחרי ציטוט הברייתא –"והאמר רבא..." ניתן היה ליישב. כנראה כוונתו שאפשר היה להסביר שהקושיה היא על רבא מהברייתא, ולא על הברייתא מרבא.
3.2
ודברים דומים גם בספר "כללי שמואל" סימן כח
ובהרחבה ב"בית אהרן", כרך ט, עמוד קלה
3.3
כל הדברים לעיל אמורים במקרים שבהם הגמרא מביאה אחרי הביטוי "איני" דברי אמורא.
4.
בסוגייתנו הגמרא אומרת: "איני והכתיב...", כלומר היא מקשה מפסוק. ניתן לומר ששני הפירושים לעיל של הביטוי "איני" מתאימים גם כאן.
לפי הפרוש הראשון: וכי כך הדבר והרי בפסוק משמע...
ולפי הפרוש השני: אינני מסכים עם פרושך כיון שבפסוק כתוב...
4.1
אולם עדיין יש מקום לשאול מדוע הגמרא לא הסתפקה בביטוי "והכתיב...", ומדוע היה צריך להוסיף את הפתיחה של "איני"?
4.2
אולי אפשר לומר, שעורכי הגמרא הוסיפו את הביטוי "איני" [ראה "יבין שמועה" לעיל שביטוי זה נכתב על ידי "סתמא דגמרא"] כדי ללמדנו שהלכה כדברים המצוטטים אחרי הביטוי "איני".
4.3
אמנם סוגייתנו איננה הלכתית ממש אלא היסטורית, אולם נראה, שעורכי הש"ס השתמשו בדברי "אגדה" בלשונות זהים כבדברי "הלכה".
