מהו קוץ? / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

במסגרת הדיון התלמודי על ה'כתב אחד' המעכב את המזוזה מביאה הגמרא את האגדה הידועה על ר' עקיבא שעלה למרום ומצא את הקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות, שאל אותו משה רבינו 'רבש"ע, מי מעכב על ידך?' אמר לו 'אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות'. אז מבקש ממנו משה לראות את אותו אדם, הקב"ה שולח אותו לבית מדרשו של ר' עקיבא ומשה יושב שם ואיננו מבין דבר מן הנאמר עד שר' עקיבא אומר על הלכה מסויימת 'הלכה למשה מסיני' ואז מתיישבת דעתו. המשכו של הסיפור ידוע, אך אותנו מעניינת דווקא תחילתו.

מהם אותם 'קוץ וקוץ' עליהם עתיד ר' עקיבא לדרוש תילי תילין של הלכות? פירושה המקובל של האגדה הנובע הן מהקשרה בתוך סוגיית ה'זיונין' וה'תיוגין' והן מהשוואה בין ה'כתרים' שקשר הקב"ה לאותיות לבין ה'קוצין' עליהם דרש ר' עקיבא הוא שה'קוצין' הם התגים שעל האותיות. ר' עקיבא בכח דרשנותו המופלא דרש תילי תילים של הלכות על כל תג ותג שכזה.

אך פירוש זה איננו מתיישב יפה עם מפעלו הפרשני האדיר של ר' עקיבא. בכל ספרות חז"ל לא מצינו אף לא דרשה תנאית אחת שנדרשה על התגין שעל האותיות. ישנן כמה דרשות אמוראיות על צורת האותיות ואף על תגיהן, כפי שנמצא גם בהמשך סוגייתנו, אך הן מתייחסות לכל אות כישות בפני עצמה בלי קשר למילותיה של התורה ולכן הן אינן בסיס לדרשה. אפשר לומר שהביטוי 'על כך קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות' איננו בדווקא, אלא משמש מעין לשון גוזמא לתאר בעזרתה את כחו של ר' עקיבא. אלא שמבנהו הפנימי של הסיפור מעיד שאין כאן לשון הפלגה אלא עדות מהימנה על כחו הדרשני של ר' עקיבא, הרי הקב"ה בכבודו ובעצמו קשר את הכתרים כדי שיבוא ר' עקיבא וידרוש, הוא לא היה טורח עד כדי כך עבור תיאור מוגזם שלא היה ולא נברא.

פירושו הנכון של הביטוי מתפרש מתוך מקבילה במסכת עירובין (כא:, כאן ע"פ כת"י ותיקן 127) – 'קווצותיו תלתלים – אמר רב חסדא אמ' מר עוקבא: מלמד שהיה דורש על כל קוצה וקוצה של תורה תילי תילים של הלכות'. גיבורה של דרשה זו הוא שלמה המלך ש'קווצותיו תלתלים' ומתוכה מתברר לנו שהביטוי 'על כל קוץ וקוץ תילי תילין' הוא השאלה מדרשה על פסוק זה. 'קוצה' איננו 'קוץ' אלא צורת היחיד של 'קווצות' כלומר – חתיכה או קטע ובהקשר של התורה – פרשיה או פסוק.

אם כן הקב"ה קשר כתרים אחרונים לא כדי שר' עקיבא ידרוש עליהם אלא כביטוי לכך שאלו היו הרגעים האחרונים של הכתיבה, רגע לפני מסירת התורה למשה רבינו. כתרים אלו לא לדרשה נוצרו אלא לנוי, להעיד על התורה שיצירה שלמה וגמורה היא. ר' עקיבא עתיד לדרוש על כל פרשיה ופרשיה או על כל פסוק ופסוק תילי תילין של הלכות, וזהו תיאור מתאים הרבה יותר למפעלו הפרשני האדיר של ר' עקיבא ושל תלמידיו.

(באגדה זו עסק בפירוט רב פרופ' שלמה נאה במאמרו 'כתב התורה ב'' שבכתב העת 'לשוננו'. דברי כאן מבוססים על דבריו).