הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מתקיף"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
מנחות כה ע"א
"גמ'. תנו רבנן: +שמות כ"ח+ ונשא אהרן את עון הקדשים - וכי איזה עון הוא נושא? אם תאמר: עון פיגול, הרי כבר נאמר לא יחשב! א"ת: עון נותר, הרי כבר נאמר לא ירצה! הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור.
מתקיף לה רבי זירא, אימא: עון יוצא, שהותר מכללו בבמה! אמר ליה אביי, אמר קרא: +שמות כ"ח+ לרצון להם לפני ה', עון דלפני ה' אין, עון דיוצא לא. מתקיף לה רבי אילעא, אימא: עון שמאל, שהותר מכללו ביום הכפורים! אמר ליה אביי, אמר קרא: עון, עון שהיה בו ודחיתיו, לאפוקי יוה"כ דהכשירו בשמאל הוא.
רב אשי אמר: עון הקדשים - ולא עון המקדישין.
אמר ליה רב סימא בריה דרב אידי לרב אשי, ואמרי לה רב סימא בריה דרב אשי לרב אשי, ואימא: עון בעל מום, שהותר מכללו בעופות, דאמר מר: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות!
אמר ליה, עליך אמר קרא: לא ירצה, +ויקרא כ"ב+ כי לא לרצון יהיה לכם."
1.
בסוגיה מוזכר הביטוי "מתקיף" פעמיים [הביטוי "מתקיף לה רב..." מופיע בש"ס כמעט 500 פעמים].
2.
ה"מתקיף" פותח קושיה על דרשת הפסוקים בברייתא.
3.
בדרך כלל משמעות הביטוי "מתקיף" היא: קושיה מסברא של אמורא על דברי אמורא אחר.
4.
ב"יד מלאכי" כלל תעו דן בהרחבה, ומציין מחלוקת ראשונים אם לשון "מתקיף" מתאים גם בקושיות על משניות וברייתות. והוא טוען שאמנם כן, ומביא ראיה מכמה מקורות. את סוגייתנו הוא לא מציין.
5.
בסוגייתנו יש להוסיף כמה הערות בנידון זה.
תחילה רבי זירא "מתקיף" את הדרשה בברייתא, ואביי מיישב.
5.1
אחר כך רבי אילעא "מתקיף" את הלימוד בברייתא, ואביי מיישב.
5.2
רב אשי מיישב באופן נוסף, ועל זה מקשה רב סימא ורב אשי מיישב.
5.3
קושיית רב סימא מתחילה בביטוי "ואימא...".
5.4
גם בשתי הקושיות הקודמות שנפתחו ב"מתקיף" מופיע הביטוי "מתקיף" בצירוף "אימא", ולכן יש כאן קושי כפול. מדוע אצל רב סימא לא מופיע הביטוי "מתקיף", אלא: "אמר... ואימא...", ומצד שני, מדוע בשתי הקושיות הראשונות לא הסתפקה הגמרא בביטוי "אימא" והוסיפה את ה"מתקיף".
5.5
לגבי רב סימא ניתן אולי ליישב שלפי הלשון בגמרא שמדובר ברב סימא שהיה בנו של רב אשי הרי שניתן לומר, שהגמרא לא פתחה ב"מתקיף" כי לא ראוי שבן ישתמש ב"מתקיף" לדברי אביו!
6.
לכן נראה לי להסביר כך: יש אמנם "מתקיף" על ברייתא, כבסוגייתנו, אבל רק כאשר דרשת הברייתא עצמה היא מסברא של תנאים ולא מכח מסורת עתיקה.
והביטוי "אימא" מרמז על כך שמדובר על סברא נגדית.
6.1
כלומר, אמנם הקושיה היא על הברייתא, אבל מכיון שהיא מכח סברא לכן פותחת ב"מתקיף".
6.2
ויש להוסיף: אמנם הקושיה היא מסברא אבל לפי שיטת הריטב"א בריש פרק "המפקיד" קושיית "מתקיף" היא רק על אמורא. ויש לחדש ולומר, שעיקר המשמעות של "מתקיף" היא שזו קושיה מכל סברא ולא מכח מקור תנאי או אמוראי אחר.
ובדרך כלל הקושיה באמת היא על דברי אמוראים דווקא, מפני שאמורא לא יקשה מסברתו על סברת תנא בלשון "מתקיף", אבל – וזהו החידוש – דווקא כאשר התנא דורש מסברא את הפסוקים - ולא מדובר בסברא עצמית שמחדשת דין, שהרי לולא הפסוק לא היה אומר את סברתו - שייך להקשות גם עליו מכח "מתקיף".
7.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 11, שמציין לשיטת רבי יוסף קארו ב"כללי הגמרא", שלפעמים הביטוי "מתקיף" איננו קושיה ממש אלא תמיהה: מה הסבר הדין. כנראה שכוונתו היא, שכאשר מחפשים "רק" הסבר, הרי שהדין עומד במקומו והקושיה – גם אם לא תתורץ - לא תבטלו.
8.
בעמוד ב מופיע הביטוי "מתקיף לה..." פעם נוספת, ושם מדובר על קושיית רב ששת על תרוץ הגמרא "איפוך". וקושיית רב ששת איננה מסברא אלא מברייתא!
8.1
ויש לומר שקושיית רב ששת היא מכח סברא עקרונית, שלא ניתן לבצע "איפוך" בשיטת תנאים, שהרי יש ברייתא... , כלומר הקושיה עצמה היא מכח סברא וכנגד סברת ה"איפוך", וההוכחה מהברייתא היא, שאמנם אי אפשר להפוך את שיטת רבי אליעזר.
