סקר
מסכת שבת






 

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

מי הוא יוסף הבבלי?

 
סיפור קטן על אחד התנאים פותח לנו פתח בהכרת אותו תנא והשמות הרבים שבהם הוא נקרא. כך מספרת הגמרא:
 

1. תלמוד בבלי מנחות יח, א

אמר רבי: כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע, ואמרי לה: למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע, מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו, והיה חביב לו ביותר עד לאחת, אמר לו: רבי, השוחט את הזבח להניח מדמו למחר, מהו? אמר לו: כשר; ערבית, אמר לו: כשר; שחרית, אמר לו: כשר; צהרים, אמר לו: כשר; מנחה, אמר לו: כשר, אלא שר' אליעזר פוסל. צהבו פניו של יוסף הבבלי. אמר לו: יוסף, כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה, אמר לו: רבי, הן, אלא שר' יהודה 'פסול' שנה לי, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי, עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי; זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע, אמר: אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר, קרא עליו המקרא הזה: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" וגו', הא מפני שר' יהודה בנו של ר' אלעאי ורבי אלעאי תלמידו של ר' אליעזר, לפיכך שנה לך משנת רבי אליעזר.

מי הוא אותו יוסף הבבלי, שהיה חביב כל-כך על ר' אלעזר ואף גרם לו לבכות ולשבח אותו כל-כך? ובכן, במסכת פסחים מתברר שלאותו יוסף הבבלי יש עוד כמה כינויים:
 

2. תלמוד בבלי פסחים קיג, ב

תנא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל, ומה שמו? - איסי בן עקביה שמו.

לא פחות מששה כינויים שונים יש לאדם הזה, ושמו הוא בכלל איסי בן עקביה. לשם מה צריך כל-כך הרבה כינויים, ומה מסתתר מאחורי הכינויים הללו?

ובכן, בתלמוד הירושלמי מוכח שישנו כינוי נוסף לאותו אדם - השביעי במספר - וכאן יש גם נימוק לשמו:
 

3. תלמוד ירושלמי מסכת בבא קמא פרק ג הלכה ז

אמרי הוא יוסי הבבלי הוא יוסי בן יהודה הוא יוסי קטנתה ולמה נקרא שמו קטונתה שהיה קטן חסידים.

דברים אלו נאמרו אף במשנה, וכפי שמסביר הרמב"ם אין הכוונה שהוא היה קטן, אלא להיפך: הוא השורש והיסוד של כל החסידים:
 

4. משנה מסכת סוטה פרק ט משנה טז

משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי ורבו צרות משמת רבי אליעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים. ולמה נקרא שמו קטנותא? שהיה קטנותן של חסידים (=רמב"ם: כללותם ושרשם לפי ששורש כל דבר וראשיתו קטן).

שבעה כינויים שונים, אם כן, היו לאותו אדם. הדבר מזכיר לנו את יתרו, שגם לגביו אנחנו יודעים שהיו לו ששה כינויים, אבל מה מטרת הכינויים של האיש הזה? כך שואל המהרש"א:
 

5. מהרש"א (ר' שמואל איידלס, המאה ה-16, פולין) חידושי אגדות פסחים קיג, ב

ולא ידענא למה היה לו ולאביו כל השמות הללו, דכיוצא בזה במשה ויתרו אתו כולהו לדרשה.

ראינו, אם כן, שהתנא הזה, שהיה תלמידו של ר' אלעזר, נקרא בשבעה שמות שונים, אך שמו האמיתי היה איסי בן עקביה. ואולם, בסיפור אחר שנמצא במסכת נדה, מוכח שאותו איסי היה בכלל בדור שאחרי רב, שהיה תלמידו של ר' יהודה הנשיא, שהיה דור אחד אחרי ר' אלעזר:
 

6. תלמוד בבלי נדה לו, ב

שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב, כי קא נח נפשיה דרב א"ל לרב אסי: זיל צנעיה, ואי לא ציית - גרייה. הוא סבר גדייה א"ל. בתר דנח נפשיה דרב א"ל: הדר בך! דהדר ביה רב. א"ל: אם איתא דהדר ביה - לדידי הוה אמר לי. לא ציית - גדייה. א"ל: ולא מסתפי מר מדליקתא? א"ל: אנא איסי בן יהודה, דהוא איסי בן גור אריה, דהוא איסי בן גמליאל, דהוא איסי בן מהללאל - אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא. א"ל: ואנא שילא בר אבינא - בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא. חלש רב אסי, עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי, עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי, נח נפשיה דרב אסי.

האם אותו רב אסי הוא באמת איסי בן יהודה שהוא יוסף הבבלי שבו אנו עוסקים? ואם כן, מדוע הוא לא אמר לרב שילא את שאר הכינויים שלו? מדברי התוספות ניתן להבין שאכן מדובר באותו אדם, ושהוא אמר לרב שילא רק את השמות המצלצלים באופן דומה לכלי הנחושת אסיא:
 

7. תוספות מסכת נדה דף לו עמוד ב

איסי בן מהללאל - בערבי פסחים (פסחים דף קיג:) יש תנא דיש לו כל השמות הללו ועוד קרי ליה התם הוא יוסף הבבלי הוא יוסף איש הוצל ולא תנא אחר הוא כמו שיש מפרשין שם דהא בפרק הוציאו לו (יומא דף נב:) פריך מאיסי בן יהודה ליוסף איש הוצל והכא לא מייתי אלא שמות דאיסי דדמי לרב אסי.

התוספות מוכיחים שזהו אותו אדם, שהרי הגמרא אף מקשה סתירה בדבריו: מקור הספק הוא הסבר הפסוק המתאר את בניין בית המקדש:
 

8. מלכים א פרק ו פסוק יט

וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'

הספק שהגמרא התלבטה בו הוא האם האמה שנמצאת בין הקודש לבין קודש הקדשים (בלשון חז"ל זה נקרא 'אמה טרקסין', כלומר האמה שבחוץ) היא בקדושת ההיכל או בקדושת הדביר. וכך מובא בגמרא:
 

9. מסכת יומא דף נב, א

אמר רבי נתן: אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ... והיינו דאמר רבי יוחנן, בעי יוסף איש הוצל: "ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית ה'". איבעיא להו: היכי קאמר קרא? ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם או דילמא הכי קאמר ודביר בתוך הבית מפנימה. ומי מספקא ליה? והתניא, איסי בן יהודה אומר: חמש מקראות בתורה אין להן הכרע: שאת, משוקדים, מחר, ארור, וקם. והתניא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל. ומה שמו - איסי בן עקיבא שמו! - בדאורייתא ליכא, בדנביאי איכא.

אלו הם הפסוקים שלגביהם התלבט איסי בן יהודה: טעמי המקרא הכריעו בכל הפסוקים באופן מסוים, אבל אילולא טעמי המקרא ניתן היה להבין זאת גם באופן אחר:
 

10. בראשית פרק ד פסוק ז

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:

כאן הספק אינו ברור כל-כך, ורש"י מסביר שהשאלה היא האם המלה 'שאת' מתייחסת להטבה, והכוונה שהחטא ייסלח, או להיפך - אם לא תיטיב תצטרך לישא את העוון. הספק השני אכן נמצא בפסוק דו-משמעי, וכאן אפילו נראה שטעמי המקרא מפסקים באופן שונה מההבנה הפשוטה של הפסוק: אנחנו רגילים לכנות את המנורה 'מנורת שבעת הקנים', אבל האמת היא שבלשון התורה המנורה הוא הכינוי של הקנה האמצעי, ואילו ששת הקנים יוצאים מצדי המנורה. בכל אחד מהקנים הללו יש שלושה גביעים משוקדים - כלומר שיש עיטורים על הגביעים. במנורה - כלומר בקנה האמצעי - יש ארבעה גביעים:
 

11. שמות פרק כה פסוק לד

וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:

למה מתייחסת המלה 'משוקדים'? - לגביעים - כמו אצל כל הקנים, או לכפתורים ולפרחים? - ובכן, ע"פ טעמי המקרא דוקא הכפתורים והפרחים הם המשוקדים ולא הגביעים, בניגוד לששת הקנים האחרים שבהם הכפתורים והפרחים אינם משוקדים אלא דוקא הגביעים.

הספק הבא (ובעצם הוא מופיע לפני הפסוק הקודם) הוא במלחמת עמלק:
 

12. שמות פרק יז פסוק ט

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱ-לֹקִים בְּיָדִי

גם כאן ניתן היה להבין שמשה אומר ליהושע להילחם למחרת, וניתן להבין שיש לצאת למלחמה מחר.
הספק הבא הוא בברכתו של יעקב לבניו, וכאן הספק קיים רק אם מתעלמים מסוף פסוק:
 

13. בראשית פרק מט פסוקים ו - ז

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל

האם הם עיקרו שור ארור, או שארור אפם כי עז?

בכל אופן, ראינו מהגמרא הזו שהיה ברור לגמרא שאיסי בן יהודה הוא יוסף איש הוצל עד כדי כך שהגמרא הקשתה על סתירה בין שני המקורות. לכן אמרו התוספות שודאי מדובר באותו אדם, אלא שבויכוח עם רב שילא הוא לא הזכיר את כל שמותיו, אלא רק את השמות שמועילים לאותו ויכוח. המהרש"א הסביר באופן מעניין את הויכוח שהיה בין איסי לבין רב שילא:
 

14. מהרש"א (ר' שמואל איידלס, המאה ה-16, פולין) חידושי אגדות נדה לו, ב

אנא איסי בן יהודה כו'. כל השמות הללו היו לאביו למעלתו, וע"כ זכר לו זה שזכות אביו יעמוד לו שיהיה ע"ש שמו אסיא אסיתא דנחשא כו' ור"ל קשה כנחושא ולא מסתפינא מדליקתא דקאמרת וא"ל אנא כו' בוכנא דפרזלא דמתבר כו' הוא עלי שכותשין בו ובריש פרק המוציא יין מאי בוכנא בא ואכנה. ואמר שחלש רב אסי עיילוה בחמימי כו'. אפשר שנענש משום דשלא כדין גדייה ושמתיה לפי טעותו בדברי רב והיינו דעיילוהו בחמימי כו' כמ"ש לא מסתפית מר מדליקתא.

דוקא בגלל שרב שילא איים על איסי באש, דרש איסי את השמות שלו בשמות המזכירים נחושת, שאינה נפגמת באש. החת"ם סופר הבין אחרת את הויכוח ביניהם:
 

15. חתם סופר (ר' משה סופר, המאה ה-19, סלובקיה) מסכת נדה דף לו עמוד ב

אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רוקבא כלפי שא"ל לא מסתפי מר מדליקתא משום שלחישתן לחישת שרף ע"כ א"ל שהוא כנחש נחשת שהוא רפואה לנשיכת שרף ואמר דלא שליט ביה רוקבא. לומר שאין בו מסטרא דנחש הטמאה שהוא מדת קנאה ע"ד ורקב עצמות קנאה שאז היה שליט בו לחישת שרף אבל הוא לא שליט ביה רוקבא:

ר' יעקב עטלינגר שואל האם באמת יכול להיות שאותו איסי בן יהודה הוא זה שמתווכח עם תלמידו של רב. הרי רב הוא בדור הראשון של האמוראים, ואילו יוסף הבבלי היה תלמידו של ר' אלעזר - שני דורות לפני רב! לכן מסביר הערוך לנר שאולי רב אסי האמורא ידע שהוא גלגול נשמתו של איסי בן יהודה התנא:
 

16. ערוך לנר (ר' יעקב עטלינגר, המאה ה-19, גרמניה) מסכת נדה דף לו עמוד ב

בגמרא ולא מסתפי מר מדליקתא. הא דהזכיר לו עונש דליקתא י"ל שרמז לו ששמו שלא שהם אותיות לאש ויהיה לו לאש מבעיר אם יקניטו, ולכן השיב לו רב אסי ג"כ משמו ששמו איסי והוא אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא... ואולי י"ל דהך רב אסי דהכא באמת היה תלמידו דרב אבל היה יודע גלגול נשמתו שהיא של אותו תנא:

ר' יעקב חאגיז מסביר מדוע היו לאותו אדם כל-כך הרבה שמות, מכיון שהוא כנראה היה נרדף ע"י השלטון הרומאי, ולכן נאלץ לשנות את שמו שוב ושוב:
 

17. שו"ת הלכות קטנות (ר' יעקב חאגיז, המאה ה-17, ירושלים) ח"ב סימן שח

אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל. מה ענין לכל אלו השמות? תשובה בפרק ערבי פסחים (קי"ג:) איכא תנא שהיו לו כל אלו השמות מוסף עליהם יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי ומה שמו איסי בן עקביא שמו ואותו דפרק בנות כותים היה אמורא תלמיד של רב כמו שמוכיח שם וקשה על דברי התוס' דכתב והכא לא מייתי אלא שמות דאיסי דדמו לרב אסי ע"כ. כי אפשר שזה האמורא לא נקרא אלא אלו. ולענין בעיין אפשר מפני השמד היו משנים שם אביהם כשהיו בורחין ממקום למקום שלא יכירום.

אבל למרות מה שאמרו חז"ל, שכל השמות הללו שייכים לאותו אדם, ולמרות שאפילו הקשו סתירה בין דבריו של איסי בן יהודה ליוסף איש הוצל, הרי ר' יחיאל הלפרין (חי ברוסיה הלבנה במאה ה-18) בספרו 'סדר הדורות' טוען שאולי אין מדובר באותו אדם, מכיון שישנן מימרות שונות שנאמרו - אחד ע"י איסי בן גוריא ואחד ע"י איסי בן יהודה. מקור הדברים הוא במכילתא:
 

18. מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דכספא פרשה כ

"ואנשי קודש תהיון לי". רבי ישמעאל אומר, כשאתם קדושים, הרי אתם שלי. איסי בן יהודה אומר, כשהמקום מחדש מצוה על ישראל, הוא מוסיף להם קדושה. איסי בן גוריה אומר, נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה, מה להלן אסורין באכילה, אף כאן תהא אסורה באכילה....
איסי אומר "לא תאכל הנפש עם הבשר", להביא בשר בחלב שאסור באכילה. איסי בן גוריא אומר, נאמר כאן קדושה, ונאמר להלן קדושה, מה להלן אסור באכילה, אף כאן אסור באכילה.


ואכן, גם ר' אייזיק הירש (שחי במאה ה-19 במוראביה ובוינה), מחבר הספר 'דור דור ודורשיו', שגם הדפיס את המכילתא, כותב בהקדמה למכילתא שנראה לו שמדובר בשני אנשים שונים:
 

19. הקדמה למכילתא (ר' אייזיק הירש וייס, המאה ה-19, וינה) עמ' 29

איסי בן גוריא נזכר שתי פעמים: משפטים פרק כ על הפסוק 'ואנשי קדש תהיון לי', ושם בפסוק 'לא תבשל גדי'. בפעם הראשונה חולק עם איסי בן יהודה ובפעם השניה עם איסי סתם.
הערה: מזה נראה שמה שאמרו ביומא (נב:) הוא איסי בן יהודה הוא איסי בן גור אריה לא יתכן כלל וברייתא בכל עניין צריכה יישוב. וראיתי בסדר הדורות שכתב מפני השמד היו משנים שם אביהם. והנה בפרשת בא פט, ו גרס איסי בן עקיבה ואם כן, אולי איסי זה או יוסי היה בנו של ר' עקיבא ומכונה על שם אביו של ר' עקיבא ושינה את שמו מפני הפחד מן המלכות. ובאמת, בבל והוצל אחד הוא, וכן גמליאל ומהללאל ויהודה וגור אריה. והנה אינו מדבר מאיש אחד אלא משלושה: האחד נקרא איש הוצל או בבלי, השני - יהודה או גור אריה, שהכל אחד, אבל השלישי - לא בן גמליאל ולא בן מהללאל שמו העצמי, אלא שניהם כינויים, ועל זה שאל מה שמו העצמי ואמר איסי בן עקיבה והסתיר את שמו מפני היראה. ובזה אפשר לקיים הדעה שר' יהושע בן קרחה זה ר' יהושע בנו של ר' עקיבה שהסתיר גם כן את שם אביו, ועתה זה היה מקובל אצלם שיש שנקראים איסי היו נקראים ביותר משם אחד. ובראותם שאיסי בן יהודה ואיסי בן גוריא גם כן שם האבות דומים בעניינם, חשבו גם כן שאחד הן ואינו כן כמו שנראה מהמכילתא.


הרב אהרון היימאן, בספרו 'תולדות תנאים ואמוראים' אינו מוכן לקבל את הדברים:
 

20. תולדות תנאים ואמוראים (הרב אהרון היימאן, המאה ה-18, לונדון) ערך איסי בן יהודה

והחכם ראה"ו בהקדמתו למכילתא יאמר שאין זה איש אחד אלא של שלושה אנשים וראייתו ממכילתא משפטים ריש פרק כ שנזכר שם איסי בן יהודה ואח"כ איסי בן גוריא דרשה אחרת, וכן שם סוף פרק כ סתם איסי ואח"כ דרשה אחרת עם איסי בן יהודה. ולא צדק בזה, כי לא דחינן גמרות מפורשות מפני מקום אחד ממכילתא... ובזה אנו רואים מפורש שמקשה הגמרא מיוסף איש הוצל על איסי בן יהודה יען שכן ידעו בבירור שהוא שם של תנא אחד.

ואכן, אפשר בהחלט להסביר את השמות הרבים שהוא נקרא בהם ע"פ מה שראינו: מדובר באדם ששמו הפרטי יוסף, והכינוי שלו הוא איסי. לאביו קראו יהודה, ולכן לפעמים הוא נקרא איסי בן יהודה ולפעמים איסי בן גור אריה או איסי בן גוריא. הוא גר בבבל במקום שנקרא הוצל, ולכן לפעמים הוא נקרא יוסף הבבלי ולפעמים יוסף איש הוצל. הוא היה קטנם של חסידים ולכן נקרא יוסף הקטן. ואולם, למה הוא נקרא יוסף בן גמליאל או יוסף בן מהללאל? (שני שמות דומים, כאמור)?

התשובה היא, אולי, מפני שהוא היה יודע להלל ולגמול טובה לכל הרבנים שמהם הוא ספג את תורתו, ולמצוא את התכונות המיוחדות שבהם:
 

21. גיטין סז, א

איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים:
ר' מאיר - חכם וסופר,
ר' יהודה - חכם לכשירצה,
ר' טרפון - גל של אגוזין,
ר' ישמעאל - חנות מיוזנת,
ר"ע - אוצר בלום,
ר' יוחנן בן נורי - קופת הרוכלים,
רבי אלעזר בן עזריה - קופה של בשמים,
משנת ר' אליעזר בן יעקב - קב ונקי,
ר' יוסי - נמוקו עמו,
רבי שמעון - טוחן הרבה ומוציא קימעא.


ואמנם הדברים שהוא אמר על ר' שמעון יכולים להישמע כביקורת, אבל הוא הבהיר את דבריו כשהוא פגש את ר' שמעון פנים אל פנים:
 

22. אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יח

איסי בן יהודה היה קורא לחכמים שמות. לר"מ חכם וסופר. לרבי יהודה חכם לכשירצה. לרבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. לרבי יוסי נמוקו עמו. לרבי יוחנן בן נורי קופה של הלכות. לרבי יוסי הגלילי מלקט יפה יפה בלא גסות הרוח. לרבי שמעון בן גמליאל חנות מלא ארגוון טב. לרבי שמעון שונה הרבה ומשכח קימעא. ואחר כך מצאו רבי שמעון לאיסי בן יהודה א"ל מפני מה אתה מפטפט דברי בפני תלמידי חכמים? א"ל וכי אמרתי עליך אלא שאתה שונה הרבה ומשכח קימעא ומה שאתה משכח סובין של משנתך:

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר