הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "קשיא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות כב ע"א-ע"ב

"א"ר יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, +ויקרא ט"ז+ ולקח מדם הפר ומדם השעיר - הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר, רבנן סברי: מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה, ורבי יהודה סבר: מכאן למין במינו שאינו בטל. רבנן סברי: מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה. ודלמא משום דמין במינו הוא! אי אשמעינן מין במינו ולא אשמעינן עולין - כדקא אמרת, השתא דאשמעינן עולין, משום דעולין. ודלמא עד דאיכא מין במינו ועולין! קשיא. ור' יהודה סבר: מכאן למין במינו שאינו בטל. ודלמא משום דעולין הוא! אי אשמעינן עולין מין בשאינו מינו - כדקאמרת, השתא דאשמעינן מין במינו, משום דמין במינו הוא. ודילמא עד דאיכא מין במינו ועולין! קשיא."

1.
רבי יוחנן מביא פסוק שבהסברו חלוקים רבנן ורבי יהודה. והגמרא טוענת שאין להביא משם הוכחה ונשארת ב"קשיא" על דברי רבי יוחנן גם בהסברו לרבנן וגם בהסברו לדברי רבי יהודה.

2.
הרמב"ם בפשטות פוסק כחכמים במשנה ממסכת זבחים שמובאת בסוגיה
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ב:

דם שנפל לתוך המים או לתוך דמי חולין לא יזה ממנו ואם הזה פסול, נפל מים לתוך הדם שבמזרק, אם יש בו מראה דם כשר, נפל לתוכו יין או דם חולין, אומדין אותו אילו היו מים, אם ראויין לבטל דם שבמזרק עד שלא יהיו מראיו מראה דם הרי זה לא יזה ממנו, ואם אינם ראויין לבטל מראיו יזה ממנו.

לפי הרמב"ם הכל תלוי במראה דם [בין אם דם ממש ובין אם מראה דם], ולפי דברי רבי יוחנן בסוגייתנו צריך דם ממש.

3.
מסביר ב"קשות מיושב", ששיטת הרמב"ם היא שבכל הש"ס הביטוי "קשיא" בסוף סוגיה מלמד שהשיטה שעליה יש "קשיא" דחויה מההלכה. ולכן הסברו של רבי יוחנן נדחה.

4.
ראה ב"מתיבתא", הערה י, שמביא את שתי השיטות בראשונים לגבי ביאור המושג "קשיא".

4.1
שיטת רבנו חננאל, שהביטוי "תיובתא" הוא דחיה מוחלטת. והביטוי "קשיא" מלמד שהדחיה איננה מוחלטת וניתן ליישבה [ואפילו לפסוק כמותה].

4.2
שיטת הרשב"ם היא שמבחינת "חוזק" הקושיה אין הבדל בין שני הביטויים "תיובתא" ו"קשיא". וההבדל ביניהם הוא, ש"תיובתא" הוא קושיה ממשנה או מברייתא ו"קשיא" הוא קושיה מדברי אמורא.

4.3
בסוגייתנו נראה שהקושיה היא מאמוראים ["סתמא דגמרא"] שמקשה על רבי יוחנן מסברא בהסבר הפסוק. ולכן ניתן לומר שהרמב"ם סובר כרשב"ם שגם "קשיא" הוא דחיה סופית אלא שהדחיה היא מכח אמוראים ולא מכח משנה או ברייתא.