הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חכמים: רבי יהודה ורבי אליעזר; רב ותלמיד; רבי אלעזר בן שמוע

[אמוראים]

מנחות יח ע"א

... והתניא, אמר רבי: כשהלכתי למצות מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע,
ואמרי לה: למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע,
מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו,
והיה חביב לו ביותר עד לאחת,
אמר לו: רבי, השוחט את הזבח להניח מדמו למחר, מהו?
אמר לו: כשר;
ערבית, אמר לו: כשר;
שחרית, אמר לו: כשר;
צהרים, אמר לו: כשר;
מנחה, אמר לו: כשר, אלא שר' אליעזר פוסל,
צהבו פניו של יוסף הבבלי;
אמר לו: יוסף, כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה,
אמר לו: רבי, הן,
אלא שר' יהודה פסול שנה לי,
וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי,
עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי;
זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע,
אמר: אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר,
קרא עליו המקרא הזה: +תהלים קי"ט+ מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו',
הא מפני שר' יהודה בנו של ר' אלעאי ורבי אלעאי תלמידו של ר' אליעזר לפיכך שנה לך משנת רבי אליעזר;
ואי סלקא דעתך דברי הכל פסול אתנייה, מאי החזרת לי אבידתי?
איהו פלוגתא קאמר ליה!
אלא מאי?
כשר, ור' אליעזר פסול פוסל אתנייה,
אי הכי, מאי הא מפני (פלוגתא)? +מסורת הש"ס: הא+ אנן נמי פלוגתא קא מתנינן!
אלא, לעולם דברי הכל פסול אתנייה,
ומאי החזרת לי אבידתי?
דהדר ליה מיהא שום פסלות בעולם.
 

1.
תוספות מסכת מנחות דף יח עמוד א:

"... והשתא משמע הכא שרבי למד הרבה מרבי אלעזר בן שמוע וקשה דבסוף הערל (יבמות ד' פד.) אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולין של בית בוקיא ולא הניחו לי ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו
ושמא מעשה זה היה אח"כ תדע דהתם קאמר ללמוד תורה והכא קאמר למצות מדותיו."

מסוגייתנו משמע שרבי יהודה הנשיא למד הרבה תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, ובמסכת יבמות משמע שהוא לא למד הרבה מרבי אלעזר.

2.
עונה תוס', שבשתי הסוגיות מדובר בשתי תקופות שונות. הגמרא ביבמות מדברת בתקופה קדומה, ואילו סוגייתנו מדברת בתקופה יותר מאוחרת כשרבי יהודה הנשיא כן למד הרבה תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע.

3.
הגמרא קובעת שרבי יהודה [תלמידו של רבי עקיבא וחברו של רבי אלעזר בן שמוע, דור שלפני רבי יהודה הנשיא] היה בנו של רבי אילעי [כלומר שרבי אילעי חי בתקופת רבי עקיבא], והוא היה תלמידו של רבי אליעזר.

4.
בכל אופן מסוגייתנו משמע שתלמיד [רבי יהודה] היה אומר את דברי רבו [רבי אליעזר – רבו של אביו] מכיון שהיו חביבים עליו למרות שלא קיבל את פסיקתו להלכה.