גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון עת"ר, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא מציעא
דף מד עמוד א
ביאור השוואת "מי שאינו עומד בדיבורו" - לחטאי דור המבול
שנינו (דף מד ע"א): "
נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". קללה זו מובאת בברייתא בגמרא (דף מח ע"א) בתוספת: "
אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו", ואכן כיוצא בה אוררין אותו בבית דין, כנפסק בשו"ע (חו"מ סי' רד ס"א וס"ד). והמפרשים ביארו כל אחד לפי דרכו את הענין שמזכירים בקללה זו את עונש אנשי דור המבול ודור הפלגה, סדום ועמורה ומצרים. והרי אחדים מהם:
התוספות הרא"ש (מח. ד"ה מי) כתב: "'מי שפרע מדור המבול' - שהיו מלאים חמס ולא היו עומדים בדיבורם, ודור הפלגה נקט אגב דור המבול, ומצרים לא היו עומדים בדבוריהם שבכל שעה היו אומרים לשלח את ישראל וחזרו בהם" (וכעי"ז במהרש"א בחידושי אגדות מט.).
ואילו
הסמ"ע (חו"מ שם סק"ח וע"ע שם פרישה סק"ב) כתב שההשוואה בזה היא לענין מהות העונש: "... נקט הני - משום דבהני נתפרסם השגחת השי"ת על מעשים הרעים דבני אדם, ופרע להן בפומבי לפי מעשיהן, ומשום הכי נמי אמרו 'וממצרים שטבעו בים', מפני שטביעה בים סוף היה גדול שבניסים, ובדרך השגחיית שבדבר שזדו להשליך בני ישראל לים בא עליהן".
העיון יעקב ביאר הענין בדרך דרוש: "על דרך דאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח:): "אמר רב, בשעה שבקש הקב"ה לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם, רצונכם נעשה אדם בצלמנו. אמרו לפניו, רבש"ע מה מעשיו. א"ל, כך וכך מעשיו. אמרו לפניו, רבוש"ע, 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו'. הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו, רבש"ע, ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו, כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה, כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו, רבש"ע, לא יפה אמרו ראשונים לפניך, אמר להן 'ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול'", ואיתא בבראשית רבה (ח, ה): "בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא... חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים". נמצא שזה שדיבר שקר היה ראוי לעכב בבריאת האדם כמו אנשי דור המבול ואינך, לכך ראוי להיות עונשם שוה, לפי שרצה לסתור כוונת הקב"ה שאמר 'נעשה אדם'".
האבני נזר בתשובותיו (חו"מ סי' לב) הביא בשם
החידושי הרי"ם ביאור הדברים בדרך מוסר: "שמעתי מפה מרן כ"ק הרי"ם זצללה"ה מגור פירוש המשנה 'מי שפרע מדור המבול כו'', כי המה לא היה להם תורה, ואעפ"כ נענשו, יען עשו דבר שהשכל מחייב שהם מעשים מתועבים, על כן אף שמן הדין יכול לחזור - הדבר מובן מעצמו שהוא עוולה".
יסוד דבריו בנוים על דברי
החזקוני בפשר עונש דור המבול (בראשית ז, כא): "ואם תאמר, איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצות. ויש לומר, יש כמה מצות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אעפ"י שלא נצטוו, ולפיכך נענשו כמו קין שנענש על שפיכות דמים אע"פ שלא נצטוה על כך, או שמא על הגזל עצמו נצטוו". הרי שיש שני ביאורים בפשר עונש דור המבול, כי החטאים שחטאו היו בדברים כאלו "שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת - אע"פ שלא נצטוו", ועוד, כי כבר נצטוו על גזל עצמו - ולכן נענשו על שמלאה הארץ חמס.
מהביאור הראשון למדנו, שעל דברים כאלו "שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת" נענשים גם ללא ציווי מפורש עליהם, וכך אמנם האריך גם
רב נסים גאון בהקדמתו על הש"ס, בפשר עונש האומות: "כי כל המצות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים..." (עעו"ש).
וכן הוא במי שנתן מעות על המקח ועדיין לא משכו, שמעיקר הדין יכול לחזור בו - ואין בו איסור מפורש, אכן דבר זה הוא מן הדברים "שהן תלויין בסברא ובאובנתא דלבא", ו"חייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אע"פ שלא נצטוו", לכן כשחוזר האדם ממקח כזה - אומרים לו: "מי שפרע מאנשי דור המבול... הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו", כי גם הם נענשו על דברים כאלו.
על פי דברי החידושי הרי"ם זי"ע מובנים דברי נכדו ה'
שפת אמת' בספרו על התורה (פר' נח, תרמ ד"ה חטא), וז"ל: "חטא דור המבול היה בבחינת 'דרך ארץ שקדמה לתורה' (תנדב"א רבה א), כי יש שני אלפים תוהו עד האבות שהתחיל שני אלפים תורה, לכן גם צדקת נח היה בבחינת 'דרך ארץ'... כי בחינת 'דרך ארץ' הוא תיקון הגוף והמידות... ולכן אמרו 'מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו', שעיקר חטאם היה בבחינת 'דרך ארץ'...", כי ענין דרך ארץ - "הוא תיקון הגוף והמדות", כלומר, שיהא האדם שלם גם במה שהשכל מחייב להזהר בהם, והזהירות בזה "קדמה לתורה", כי גם ללא ציווי התורה עלינו להיות שלם בהם - מצד הדעת והשכל, ובחטאים כאלו נכשלו דור המבול, ובשביל כן נענשו, וכמו כן מי שאינו עומד בדיבורו - הגם שאין בזה איסור מפורש בתורה, הרי הוא מהדברים הנכללים בכלל דרך ארץ שקדמה לתורה, ופגמו הוא כפגם דור המבול, והבן.
