סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ועמדה על קורט אחד של לבונה - לבונה

 

"חיסר לבונתה פסול: תנו רבנן, חסרה ועמדה על קורט אחד פסולה, על שני קרטין כשרה, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: על קורט אחד כשרה, פחות מכאן פסולה" (מנחות, יא ע"א).



שם עברי: לבונה   שם באנגלית:  (Frankincense (Olibanum    שם מדעי: Boswellia sacra

שם נרדף במקורות: לבונתא   שמות בשפות אחרות: ערבית - לובאן


נושא מרכזי לעיון: להגדרת הביטוי "קורט" וזיהוי הלבונה.


הלבונה היא שרף ריחני בצבע לבן עד צהוב בהיר המופק מעצים מהסוג לבונה (Boswellia) ממשפחת הבשמיים (Burseraceae). למשפחה זו שייך גם מור הגלעד הוא האפרסמון שבו עסקנו במאמר "כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא". את שרף הלבונה מפיקים בעיקר מ – 4 מינים השייכים לסוג לבונה וערכו נקבע על פי עונת ההפקה ואיכותו. האיכות משתנה אפילו בין עצים השייכים לאותו המין כתוצאה מהשפעות הקרקע והאקלים. עצי הלבונה גדלים באיזור סומליה, אתיופיה ודרום חצי האי ערב. את השרף מפיקים בעזרת חריצת קליפת העץ הגורמת לשרף לטפטף אל כלי איסוף. השרף הנוזלי מתקשה במשך הזמן ומתגבש לגרגירים ובאופן זה משתמשים בו.

מצב הצבירה הגרגירי של הלבונה מאפשר להבין את המונח "קורט". במילונים  ניתן למצוא פירושים שונים למילה זו כמו למשל "קומץ", "קמצוץ" "כמות קטנה", ו"גרגיר". בדרך כלל המשמעות היא דבר קטן מאד או כלשהו. כך אנו מוצאים ברש"י (חולין, עז ע"א): "דאישתקיל קורטיתא - לשון קורט כלומר מעט מן העצם נעכל ונפל לארץ". בברייתא שבה אנו עוסקים לא ניתן לפרש כך משום שאם "קורט" משמעותו כלשהו מדוע פוסל רבי שמעון בפחות מקורט הרי עדיין יש בו כ"משהו"? את שאלה זו שואל הגרי"ז בחידושיו:

"בגמ' ת"ר חסרה ועמדה וכו' על שני קרטין כשרה דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר על קורט אחד כשרה פחות מכאן פסולה, צריך בירור דמהו השיעור של קורט? דליכא למימר דהיינו דאפילו במשהו כשר, ואם כן מאי האי דקאמר פחות מכאן פסולה, הלא אפילו משהו כשר. אלא נראה שהשיעור של קורט הוא שיהא שלם וכו'".

את דבריו ניתן להבין רק אם נניח שקיימות יחידות בגודל סטנדרטי שבהם משווקת הלבונה הנקראות "קורט". ייתכן וזה גרגיר או אולי פתית לבונה אחד כנראה בתמונה להלן. גרגירים אלו או פתיתים מתקבלים בסיומה של התגבשות שרף הלבונה. גרגירים אלו עשויים להיות שלמים או שבורים ומכאן עולה האפשרות של "קורט" או פחות ממנו. על אופיה הגרגירי (הכוונה לאוסף יחידות בעלות מבנה וגודל מוגדר) של הלבונה ניתן ללמוד גם מדבריו של בעל ה"מגדל עוז" (הלכות שבת פ"ו), המתייחס לשקלא וטריא בגמרא לגבי טילטול מחתה ואפרה בשבת (שבת, מז ע"א): "... ופרקה דאית בה קרטין, כלומר שיש באותה מחתה שיורי לבונה קטנים כעין קרטין שיש בהן צורה וכו'". 

במדור ה"לשון" בתלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ מועלת השערה שהמילה קורט קרובה למילה היוונית "קראטיון" וכנראה גם למשקל הקראט המקביל לגרעין חרוב. לאור כך שנראה שמקור המילים הוא שמי מובאת השערה ש"קרט" הוא כשינוי קל של "קרץ" כלומר חתך והכוונה לחתיכה קטנה. 
 
הלבונה היא סממן קטורת שאין כמעט מחלוקת לגבי זיהויו. כאמור, צבעו של השרף לבן ומכאן, אולי, שמה הערבי של הלבונה, אל-לובאן כלומר החלב. השם הערבי הוא מקור שמה השני של הלבונה באנגלית Olibanum. לאור כך שקיימות דרגות איכות שונות של הלבונה המונח "לבונה זכה" המופיע בכתובים נועד להגדיר את טיב הלבונה הנלקחת לקטורת. מעניין לציין שמקור השם "Frankincense" באנגלית הוא בצרפתית עתיקה שבה פירוש המילה "franc" הוא קטורת ו - "encens" הוא טהורה. ללבונה ריח עדין ונעים, וכאשר מקטירים אותו על גבי גחלים ריחו מתחזק מאד. הלבונה היתה נפוצה מאוד, ועדיין נפוצה, כצמח בושם וקטורת ומשמשת לצורכי רפואה הן על ידי שימוש בשרף עצמו והן על ידי לעיסת פיסות עץ.

הלבונה מילאה תפקיד חשוב בבית המקדש בכמה תחומים.
א. הלבונה היתה אחד מסממני הקטורת כפי שנאמר בפסוק בספר שמות (ל ל"ד): "קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה וכו'". כמות הלבונה שבה השתמשו בקטורת במשך שנה היתה 70 מנה (כריתות ו ע"א).
ב. ללבונה תפקיד נוסף הקשור לסוגייתנו והוא נתינה על רוב המנחות והקטרה על המזבח החיצון.
ג. הלבונה הובאה בתוך שני בזיכים והונחה על השולחן עם מערכות לחם הפנים. הלבונה שבבזיכים הוקטרה על המזבח לאחר הסרת מערכות הלחם ובכך הותר הלחם לכהנים.
ד. ניתן היה להביא נדבת לבונה לבית המקדש שהיתה עולה ונשרפת על המזבח.

הכמות שיש לתת על המנחות ובבזיכים היא קומץ שגודלו נקבע על פי גודל ידו של הכהן הקומץ. אומרת המשנה (מנחות, קו ע"ב): "... לבונה, לא יפחות מקומץ. חמשה קמצים הם: האומר עלי לבונה לא יפחות מקומץ, המנדב מנחה יביא עמה קומץ לבונה ... שני בזיכין טעונים שני קמצים וכו'". הצורך בקומץ נלמד בגמרא, שם, בגז"ש ממנחה. לא נאריך כאן ביישוב הסתירות העולות, לכאורה, בין המקורות השונים העוסקים בקביעת הכמות המינימלית של הלבונה ועל כך ראה בסוגיות הגמרא ומפרשיהן.

לריח הקטורת הנעים הייתה חשיבות מצד עצמו כחלק מ"זה אלי ואנוהו" של המקדש במובן החיובי אך גם כאמצעי לסילוק ריחות רעים כדברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק מ"ה):

"... וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו הבשר ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר, מפני זה צוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו, כבר ידעת אמרם מיריחו היו מריחים ריח הקטרת, וזה ג"כ ממה שמעמיד יראת המקדש, אבל אם לא היה לו ריח טוב כל שכן אם היה לו שכנגדו, היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה, כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב, ותטה אליו ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו וכו'".


עצי לבונה בעומן          צילם:  Eckhard Pecher


פריחת הלבונה          צילם: Scott Zona

 

             
שרף לבונה          צילמה: Nina Aldin Thune   שרף לבונה  בגוון צהוב          צילם: Peter Presslein

 
 הרחבה

הלבונה במקרא ובמשנה

הלבונה מוזכרת פעמים רבות במקרא וספרות חז"ל. הלבונה היתה אחד ממרכיבי הקטורת במשכן. "ויאמר ה' אל משה: קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה" (שמות, ל ל"ד). הלבונה הוקטרה על המנחה: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה" (ויקרא, ב א'). הלבונה הובאה בבזיכים יחד עם לחם הפנים: "ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'" (ויקרא, כ"ד ז'). מעמדה היוקרתי של הלבונה הגביל את הבאתה עם המנחות המהודרות בלבד ולא עם מנחת חוטא ומנחת קנאות (סוטה). המביא לבונה עם מנחות אלו עובר על מצוות לא תעשה. לגבי מנחת חוטא נאמר: "ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה ... לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת היא" (ויקרא, ה י"א). לגבי מנחת קנאות למדנו: "והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאות הוא וכו'" (במדבר, ה ט"ו). על תפקידה המהודר של הלבונה אנו לומדים מדברי רבי שמעון: "... בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה? שלא יהא קרבנו מהודר (מנחות, ו ע"א). במנחת הסוטה רעיון זה מודגש אף יותר משום שמנחתה עשוייה מקמח שעורים: "... כל המנחות טעונות שמן ולבונה וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה, כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין ... רבן גמליאל אומר: כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה" (סוטה, פ"ב מ"א). יוצאת מן הכלל היא מנחת נסכים שאין בה לבונה, כנראה, משום שאין היא עצמאית אלא טפלה לזבחים.

על מעמדה היוקרתי של הלבונה ניתן ללמוד גם מתוכחות הנביאים המתריעים על כך שאין לקב"ה חפץ בה, למרות ערכה הגבוה, אם הבאתה מלווה בעוונות. בישעיהו (סו ג'): "שוחט השור מכה איש ... מזכיר לבנה מברך און". בפרק מג (כ"ג): "... לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה". בירמיהו (ו כ'): "למה זה לי לבונה משבא תבוא ... עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי". שבא הוא חבל ארץ המזוהה על ידי החוקרים כממלכה שהשתרעה בדרום ערב וקרן אפריקה איזור שגם היום מהווה תחום התפוצה העיקרי של הלבונה. הנביא ירמיהו מנבא (יז כד-כו) ששכר שמירת השבת יהיה החזרת עבודת בית המקדש: "והיה אם שמע תשמעון אלי נאם ה' ... ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלים ... מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה וכו'".

הלבונה נמנתה בין אוצרות המקדש כפי שאנו מוצאים בכמה פסוקים: "ויעש לו לשכה גדולה ושם היו נתנים לפנים את המנחה הלבונה והכלים וכו'" (נחמיה, יג ה'). בפסוק ט': "ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלוהים את המנחה והלבונה". בדברי הימים א' (ט כ"ט): "ומהם ממנים על הכלים ועל כל כלי הקדש ועל הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים".

בושם הלבונה הוא אחד מהדמויים של הרעיה בשיר השירים: "מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן, מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל" (ג ו'). "... אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה" (ד ו'). "גן נעול אחתי כלה ... נרד וכרכם, קנה וקנמון עם כל עצי לבונה" (ד י"ד).

עיקר האיזכורים של הלבונה בספרות חז"ל הם ביחס לתפקידה בבית המקדש במנחות ובלחם הפנים (כ – 25 פעמים). להבדיל, הלבונה שימשה כחלק מעבודה זרה ולכן נאסר למוכרה לגוי: "אלו דברים אסורים למכור לגוי: אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן וכו'" (עבודה זרה, פ"א מ"ה).
 

הביולוגיה של הלבונה

עצי הלבונה גדלים בבתי גידול קשים ביותר ולעיתים ניתן לראותם מבצבצים מסלע קשה. עדיין לא ברור כיצד מתבצעת ההאחזות הראשונית של העץ בסלע אך בהמשכה ניתן לראות שבסיס הגזע בעל מבנה רחב ועגול דמוי דיסקית. מבנה רחב זה מצמיד את העץ לסלע באופן הדוק ומונע את קריסתו במהלך הסערות השכיחות באיזור גידולו. מבנה זה כמעט ואינו מופיע בעצים הגדלים על גבי קרקע או חצץ. השרף המופק מעצים בבתי גידול סלעיים נחשב לאיכותי יותר בניחוחו. העצים מתחילים לייצר שרף בגיל 8-10 והסחיטה מתבצעת 2-3 בשנה כאשר הסחיטה האחרונה נחשבת למשובחת ביותר בגלל תכולה רבה יותר של המרכיבים הריחניים.(1)

בדרך כלל ככל שהשרף אטום יותר (פחות שקוף) איכותו גבוהה יותר. הלבונה מדופר (דרום עומן) נחשבת למשובחת ביותר אם כי ייצור נרחב יותר מתבצע בתימן ולאורך החוף הצפוני של סומליה. מחקרים שנעשו לאחרונה מצביעים על כך שאוכלוסיית עצי הלבונה מצטמצמת בגלל ניצול יתר. מתברר שאחוזי הנביטה של זרעי עצים שנסחטו באופן אינטנסיבי נובטים באחוזים נמוכים מאד בהשוואה לעצים שלא נסחטו.
 

הלבונה והאדם

הלבונה נסחרה בחצי האי ערב ובצפון אפריקה יותר מ – 5,000 שנה. ציורי קיר המתארים שקי לבונה שהובאו מארץ הפונטים(2) מקשטים את קירות קברה של המלכה Hatshepsut ממצרים העתיקה שמתה בשנת 1458 לפנה"ס. הלבונה הועברה יחד עם המור מאזורי הגידול העיקריים על גבי שיירות שיירות גמלים בדרך הנקראת היום "דרך הבשמים" לחופי הים התיכון ובייחוד לעזה. משם הועברה הסחורה היקרה (בדומה לזהב) ליוון ולרומא ולצפון אפריקה. כשכבש אלכסנדר הגדול את עזה הוא מצא מחסנים של לבונה שמהם שלח ספינה שלמה ליוון.

המרכז הקדום של הסחר בלבונה היה כנראה העיר האבודה אובר (Ubar) שלעיתים זוהתה עם האתר "אירם" בעומן. עיר זו, שרמזים על קיומה הגיעו ממקורות קלאסיים ומנוסעים שעברו במקום במהלך הדורות, נתגלתה מחדש בתחילת שנות ה- 90 של המאה ה- 20 וכיום מתבצעות בה חפירות ארכיאולוגיות. על הסחר במור ולבונה שלטו הנבטים, ולאורך הדרך שהובילו בה את השיירות, דרך הבשמים הקימו את עריהם.  הסחר בלבונה פסק סביב שנת 300 לספירה עקב עליית הנצרות, התפשטות המדבר שהקשתה על חציית השיירות ופשיטות של פרתים.

השימוש העיקרי בלבונה היה בהקשרים דתיים וסמליים אך היו לה שימושים כחומר בישום, חיטוי ומרפא.  מסופר על הקיסר נירון ששרף את כל מלאי הלבונה השנתי של העיר רומא בטקס ההלוויה לאישתו פופיאה כביטוי לצערו. ברפואה העממית משתמשים בלבונה בחבישה של פצעים וכיבים, כתרופה נגד הכשות נחשים ועקרבים ולמחלות של דרכי הנשימה והעיכול. היא נחשבת כמסייעת בפתרון בעיות לב, שיפור הזיכרון, ומרכיב מרכזי בתכשיר שנועד להוריד את רמת הסוכר בדם. היא משמשת גם כסם מכווץ ומפיג גזים. על תפקידה כחומר מרגיע ראה במאמר "משקין אותו קורט של לבונה". מחקרים מצביעים על כך שניתן להשתמש בשמן המופק מאחד ממיני הלבונה על מנת לקטול באופן ספציפי תאים סרטניים.
 
 


(1) terpene, sesquiterpene and diterpene
(2)מקומה המדויק שנוי במחלוקת ואחת הסברות טוענת שהיא הייתה בקרן אפריקה.

 
 

מקורות עיקריים:

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 260-262).
יהודה פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 92).

לעיון נוסף:

זהר עמר, ספר הקטורת (עמ' 87-95).
ח.מ. הלוי, קובץ פירושי הראשונים על ברייתת "פיטום הקטורת", מכון מרא"ה תשס"ה.
מ. בלס, "מור ולבונה" במקורותינו ובארומתרפיה, סיני קמג (תשס"ט), סח-עה.
 

Frank, M. B. et al, 2009. Frankincense oil derived from Boswellia carteri induces tumor cell specific cytotoxicity. BMC Complementary and Alternative Medicine, 9:6

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר