הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מאי איריא... ותיפוק ליה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות יא ע"א

"מפני שאמרו: הקומץ החסר או היתר - פסול. מאי איריא משום חסר ויתר? ותיפוק ליה משום חציצה! א"ר ירמיה: מן הצד."

1.
המשנה מנמקת את הדין שאם עלה בידו צרור או גרגיר מלח – פסול, מפני שאמרו חכמים שהקומץ החסר – פסול [אם מהתורה – ראה המקור ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד קנב].

2.
שואלת הגמרא הרי אפשר לתת נימוק ברור יותר, של חציצה.

3.
משיבה הגמרא שהנימוק של המשנה מועיל כאשר אין בעיית חציצה ["מן הצד"].

4.
הגמרא משתמשת כאן בשני ביטויים: "מאי איריא" ו"תיפוק ליה". ומשמעות הביטויים בפשטות היא כך: בשביל מה ["מאי איריא"] המשנה השתמשה עם נימוק מסויים כאשר יכלה "ותיפוק ליה" להשתמש בנימוק אחר.

5.
לכאורה קשה: ואולי באמת שני הנימוקים נכונים. מניין שאחד טוב יותר מחברו?

6.
אלא צריכים לומר שהביטוי "ותיפוק ליה" כוונתו שמדובר בנימוק יסודי יותר, כללי יותר, ידוע יותר. בסוגייתנו, הנימוק של חציצה הוא כללי יותר ולכן שאלה הגמרא מדוע המשנה היתה צריכה לנימוק אחר.

7.
ואמנם תרוץ הגמרא ["מן הצד"] מדגיש שמדובר במשנה במקרה שאין חציצה. אבל באמת, הנימוק של חציצה "טוב" יותר.

8.
בספר "מר קשישא" לבעל ה"חוות יאיר":

"תיפוק - לשון 'ותיפוק ליה' רובם אינם סותרים רק מקשה למה לך טעם שאמרת דבלאו הכי נמי הכי איתא.
וקצתם קושיות מסתירות עיין ש"י [=שארית יוסף] דף ג ב נתיב המשנה כלל ד "

הסבר: כשהגמרא פותחת "תיפוק" היא מתכוונת ללמדנו, שהיא מסכימה לדברים הקודמים, אלא שואלת מדוע הדין הקודם לא הוסבר פשוט יותר. אבל לפעמים, מי שאומר "תיפוק" מתכוון לחלוק על ההסבר שקדם לו.

9.
ויש לדקדק בדבריו, מכיון שביטויים רבים בש"ס שהאות "ו" בתחילתם משמעותם היא שבא להקשות דווקא. כלומר, יש הבדל בין "תיפוק" ל"ותיפוק".

10.
לפי זה בסוגייתנו שכתוב "ותיפוק..." צריך להיות כקושיה !

11.
ונראה להסביר: שאמנם "ותיפוק" בסוגייתנו הינה קושיה. הקושיה היא מדוע המשנה הביאה מקור שהוא מתקנת חכמים ["שאמרו חכמים"] ולא הביאה מקור מדין חציצה שפוסל מדאורייתא.