סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תיובתא" / "הלכה כרבי יוחנן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; כללי פסיקה]

מנחות ט ע"א


"איתמר: מנחה שחסרה קודם קמיצה – רבי יוחנן אמר: יביא מתוך ביתו וימלאנה, ריש לקיש אמר: לא יביא מתוך ביתו וימלאנה.
ר' יוחנן אמר מביא מתוך ביתו וימלאנה, קמיצה קבעה ליה;
ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה, קדושת כלי קבעה ליה.

איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: חסר הלוג אם עד שלא יצק - ימלאנו! תיובתא."

 

1.
במחלוקת הנוספת בין רבי יוחנן לריש לקיש רבי יוחנן מקשה ממשנה על ריש לקיש.

2.
והגמרא נשארת ב"תיובתא" על ריש לקיש.

3.
ויש לשאול על זה כמה שאלות:

3.1
כמו בקטע הקודם הרי הכלל הוא, שהלכה צריכה להיות כרבי יוחנן במחלוקתו עם ריש לקיש, והקושיה מהמשנה לא מוסיפה שום דבר להלכה.

3.2
בקטע הקודם הברייתא הובאה כהוכחה לרבי יוחנן. באותה מידה היא היתה יכולה שם לקבוע "תיובתא" על ריש לקיש. וההיפך בסוגייתנו, ההוכחה מהמשנה יכולה להיות סיוע לרבי יוחנן במקום לציין "תיובתא" כלפי ריש לקיש.

4.
זו שאלה כללית בכל הש"ס, כאשר מביאים הוכחה לשיטה אחת, ממילא היא קושיה לשיטה השניה. בדרך כלל ההסבר לזה הוא: כאשר ההוכחה מהמקור התנאי היא חד משמעית, ממילא היא "תיובתא" לאמורא שסובר לא כמקור התנאי. אולם כאשר ההוכחה מהמקור התנאי איננה חד משמעית, הרי שמקור זה יכול לשמש "סיוע" לאמורא שסובר כך, אבל אין בזה ממש "תיובתא" לשיטה האחרת.

6.
תוספות מסכת מנחות דף ט עמוד א:

"חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו - משנה היא במס' נגעים (פי"ד מ"י) ותימה שלא היה יודע ר' שמעון בן לקיש וכה"ג [קשה] בפ' במה טומנין (שבת נ:) דפריך ממתניתין דהטומן לפת וצנונות."

[אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, עמוד 772, שלא תמיד היו האמוראים בקיאים במשניות!]

שואל תוס' בסוגיה: כיצד יתכן שריש לקיש לא הכיר את המשנה ממסכת נגעים.

6.1
בסוגייתנו תוס' לא מיישב את שאלתו, אולם במקומות אחרים בעלי התוס' אומרים שהאמוראים לא הכירו בהכרח את כל המשניות מסדר טהרות.
[/הכירו את כל המשניות/ בקיאים בכל המשניות / ששת סדרי משנה /]

7.
ראה ב"מתיבתא", הערה יט, וראה שם שמביא הסבר, שההוכחה מהמשנה לרבי יוחנן איננה חד משמעית.

7.1
ואמנם, שם ב"מתיבתא", מביא פרשנים שמוכיחים מהמשך הסוגיה שאין בסוגייתנו הוכחה גמורה לשיטת רבי יוחנן, שהרי בהמשך הסוגיה מקשים על רבי יוחנן, ואם המשנה בסוגייתנו היא כרבי יוחנן כיצד אפשר לקשות עליו.

7.2
הסבר זה סותר את מה שהסברנו בסעיף 4, שלשון "תיובתא" היא הוכחה חד משמעית.

7.3
אם היינו מסבירים שדווקא הלשון "תיובתא" - בניגוד ל"תיובתא... תיובתא" - מלמד שהקושיה איננה חזקה כל כך, השאלות הנ"ל היו מתיישבות.

8.
בסוגיה זו מסביר ה"כסף משנה" את פסק הרמב"ם כרבי יוחנן:
כסף משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק יא הלכה טז:

הקריב הקומץ בלא מלח פסולה וכו'. הכי דרשינן בפרק הקומץ רבה (דף כ'):
מנחה שחסרה וכו'. בפ"ק דמנחות (דף ט') פלוגתא דר"י ור"ל וידוע דהלכתא כרבי יוחנן ועוד דהא איתותב ריש לקיש:

בדומה מאד לסוגיה הקודמת גם כאן הוא מנמק את ההכרעה כרבי יוחנן משני נימוקים: הכלל של הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, וגם מפני שדעת ריש לקיש "איתותב", כלומר הוקשה עליה ממשנה והגמרא סיימה "תיובתא".

8.1
כאן ברור מדוע צריך את שני הנימוקים. הנימוק השני לא מספיק כפי שראינו לעיל, שאין הקושיה מספיק חזקה על ריש לקיש [למרות הביטוי "תיובתא"].

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר