הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תניא כוותיה" / "הלכה כרבי יוחנן"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; כללי פסיקה]

מנחות ט ע"א

"איתמר: בללה חוץ לחומת עזרה – רבי יוחנן אמר: פסולה, ריש לקיש אמר: כשרה.
ר"ל אמר כשרה, דכתיב: ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה, והדר והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ, מקמיצה ואילך מצות כהונה, לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר, ומדכהונה לא בעיא, פנים נמי לא בעיא;
ורבי יוחנן אמר פסולה, כיון דעשייתה בכלי הוא, נהי דכהונה לא בעיא, פנים מיהת בעיא.

תניא כוותיה דרבי יוחנן: בללה זר - כשרה, חוץ לחומת העזרה - פסולה. "

1.
כסף משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק יא הלכה ו

ומה שכתב או שבללה בשמנה חוץ לעשרה פסולה וכו'. בפ"ק דמנחות (דף ע' – [צריך להיות: ט] מנחות דף ט) אתמר בללה חוץ לחומת העזרה ר' יוחנן אמר פסולה ר"ל אמר כשירה וידוע דהלכה כר' יוחנן ועוד דתניא כוותיה ומפרש בגמרא טעמא דר' יוחנן אע"ג דבלילה כשרה בזר כיון דעשייתו בכלי היא אע"ג דכהונה לא בעיא קדושת פנים מיהת בעיא:

הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן משני נימוקים.

1.1
הנימוק האחד: הכלל הוא: הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.

1.2
הנימוק הנוסף: הגמרא הביאה ברייתא מסייעת לרהבי יוחנן, והסגנון הוא "תניא כוותיה", וסגנון זה מלמד שכך הלכה.

2.
נשאלת השאלה: מדוע זקוקים לשתי הסיבות?

3.
בפשטות אין כאן קושי, מפני שתמיד טוב לחזק דעה מסויימת בכל מה שאפשר.

4.
אולם נראה שניתן לומר הסבר נוסף: הגמרא מציינת את הנימוקים גם לרבי יוחנן וגם לריש לקיש. נימוקים אלה לא מוזכרים בברייתא. וייתכן שלברייתא יש סיבה אחרת לדין.

4.1
וממילא יוצא, שגם אם נימוקו של רבי יוחנן יידחה מסיבה כלשהי הרי שעדיין ההלכה תהיה כמותו מכיוון שהברייתא "הסתומה" מסייעת לו.