הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תיובתא דרב"; "רב תנא הוא ופליג"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה]
מנחות ה ע"א
"מיתיבי: אשם מצורע שנשחט שלא לשמו, או שלא ניתן מדמו ע"ג בהונות - ה"ז עולה לגבי מזבח, וטעון נסכים, וצריך אשם אחר להכשירו! תיובתא דרב. ורשב"ל אמר: מנחת העומר שקמצה שלא לשמה - כשירה, ושיריה אין נאכלין עד..."."
1.
הגמרא מקשה על רב ונשארת בקושיה.
2.
הביטוי "תיובתא דרב" בלי תשובה - מופע יחידאי בש"ס.
2.1
ואותו ביטוי כשאחריו מופיעה תשובה כ – 10 מופעים בש"ס (כולל כפולות).
2.2
מופיע גם הביטוי "תיובתא דרב ושמואל" כמה פעמים בודדות ותמיד מופיעה אחריו תשובה.
3.
ופעם אחת מופיע "תיובתיה דרב", והתשובה היא "רב תנא הוא ופליג" [עירובין דף נ].
4.
גם בסוגייתנו אומר תוס' שהגמרא היתה יכולה לענות אותה תשובה "רב – תנא הוא – ופליג":
תוספות מסכת מנחות דף ה עמוד א: "תיובתא - הוה מצי למימר רב תנא הוא ופליג כדקאמר בכמה דוכתי".
5.
הרמב"ם פסק בסוגייתנו לא כרב ולא כריש לקיש אלא כרבא, בהמשך הסוגיה, והלכה כרבא כי הוא "בתראי" [כדברי ה"כסף משנה", הלכות פסולי המוקדשין פרק יד הלכה ג].
6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קנ:
הלכה כשמואל באיסורי, פסקינן לפעמים היכא דאשכחן ברייתא דפליגי תנאי בההיא פלוגתא גופא דאיפליגו בה רב ושמואל ואתי שמואל כת"ק די"ל דברייתא לא הוה שמיע ליה לרב דאי הוה שמיע ליה לא הוה פליג את"ק, כ"כ מרן בכ"מ פרק ה' מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ו' וכיוצא בזה תמצא אליו עוד בפרק ב' מהלכות שגגות הלכה ו' ובפרק ד' מהלכות מטמאי משכב ומושב הלכה ה' בשם מוהר"י קורקוס ז"ל ובפרק ג' מהלכות ביאת המקדש הלכה א' בשם הסמ"ג,
וכתב עליו בעל חזון נחום בזבחים פרק ה' משנה ד' דאין זה כדאי לדחות הכלל דקי"ל כרב באיסורי דשמא אי הוה שמיע ליה אפילו הכי הוה פליג כדאמרינן בכמה דוכתי בעלמא אנא דאמרי כר"פ ואף שהוא יחיד לגבי רבים וכל שכן לגבי רב דאמרינן בש"ס עלה רב תנא הוא ופליג ע"כ.
ולי אני המך נראה דאין זה כדאי לדחות דברי הכ"מ דמה ענין אנא דאמרי כר"פ דההוא לא לענין פסק הלכה אתמר ולא פסקינן כיחיד במקום רבים משום זה אלא דקאמר הכי להראות שסמך דבריו אאיזה תנא אף שהוא יחיד כי היכי דלא לימרו דאתי דלא כמאן או כי היכי דלא ליתותב מברייתא כמ"ש הכ"מ בפרק ב' מהלכות שגגות הלכה ו' ע"ש,
ותו דאי נמי נימא כדבריו דהוה פליג רב הוה עבדינן עיקר כברייתא ולא כרב וכמו שתמצא להרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות תרומות הלכה ו' דפסק כברייתא ולא כרב דפליג עליה ע"ש
ומה גם דלא אמרינן רב תנא הוא ופליג אלא מתוך דוחק גדול כמ"ש ה"ע בש"ב פ"ב וכן מצאתי להריטב"א בשיטת עירובין דף ג' רע"ג ודף ס"ו ע"א ולר' בצלאל בשיטה מקובצת על ב"מ דף י"ט ע"ד וכ"כ כריתות בלשון לימודים ש"ג סי' קמ"א יע"ש
ואף גם זאת מצינו דאיתותב רב מברייתא ולא משני תלמודא רב תנא הוא ופליג כמ"ש שם מוהריק"א בכלליו מפ"ג דמכות
ואני מצאתי עוד כן בפ"ק דסוכה דף י"א ב' ובפ"ק דמנחות דף ה' א' ע"ש ..."
6.1
משמע מדבריו שיש מחלוקת בין הראשונים האם אומרים: "רב תנא הוא - ופליג" רק "מתוך דוחק גדול".
6.1.1
מה הכוונה בדיוק ל"מתוך דוחק גדול"? כנראה, שהוא מתכוון לסוגיה כזאת שמשמע מהגמרא שהלכה כרב למרות שיש ברייתא או משנה שחולקת עליו.
6.1.2
והוא מביא את סוגייתנו כדוגמא לכך, שהגמרא מסכמת "תיובתא דרב", ולא מתרצת "רב תנא הוא – ופליג".
6.1.3
לפי האמור בסעיף 6.1.2 אפשר להסביר את דברי תוס' לעיל - בסעיף 4 - שכוונתו לומר, שרק אם לגמרא היה צורך גדול לפסוק כרב היא היתה קובעת בסוגייתנו בפירוש "רב תנא הוא ופליג".
7.
ואולי אפשר להעיר על דברי ה"יד מלאכי", שמסוגייתנו אין בהכרח הוכחה לדבריו, מפני שהסוגיה לא פוסקת כרב לא בגלל ה"תיובתא", אלא בגלל שרבא חולק עליו – על רב ועל ריש לקיש - והלכה כרבא כיון שהוא "בתראי" [כדברי ה"כסף משנה" לעיל].
