הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סוף דעתו של רבי שמעון

[תנאים ואמוראים]

מנחות ד ע"א

"דבעי רב הושעיא, ואמרי לה בעא מיניה רב הושעיא מרבי אסי: מנחה לשום זבח מה לי אמר רבי שמעון? טעמא דר' שמעון משום מחשבה דמינכרא לא פסלה, והא מחשבה דמינכרא הוא, או דילמא טעמא דר"ש משום דכתיב: +ויקרא ו+ וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב? אמר ליה: כלום הגענו לסוף דעתו של רבי שמעון? כרבה לא משני ליה, משום קושיא דאביי; כרבא לא משני ליה, משום קושיא וזאת תורת החטאת; כרב אשי לא משני ליה, משום קושיא דרב אחא בריה דרבא."

1.
השאלה היא מה טעמו של רבי שמעון בר יוחאי, כמו רבה או כמו רבא [בסוגיה הקודמת]?
רב אסי ענה שבאמת אי אפשר לדעת מה היתה כוונתו של רבי שמעון בר יוחאי.

2.
הביטוי "כלום הגענו לסוף דעתו של רבי שמעון" - מופע יחידאי בש"ס.

3.
וקצת קשה, שהרי מצינו פעמים רבות בש"ס שיש מחלוקת אמוראים בבירור שיטת תנא מסויים, וברור שאי אפשר לדעת מה "באמת" סבר התנא עצמו.

4.
בספר "אפריון לרבי שמעון" [עמוד 128] מסביר שזו דרך לומר שאין הלכה כרבי שמעון, מפני שגדולתו היתה לעין ערוך מהבנה רגילה.
אבל עדיין קשה, מדוע ביטוי זה נאמר רק בסוגייתנו.

5.
ונראה לי לומר: הבעיה בסוגיה היא לגבי מעשה שעושה אדם, האם מעיד על מחשבתו הפנימית. השאלה היא האם קביעת רבי שמעון - "מעשיה מוכיחין עליה לשום מחבת" - סותרת את שיטתו העקבית-הכללית - שמחשבת האדם היא הקובעת.
לכן קובעת הגמרא ושואלת "כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש?"

5.1
הערה: ה"סתירה" לעיל היא רק לפי רוב הפרשנים שבמחשבה שלא לשמה מדובר במחשבה בלבד וללא דיבור [ולא כשיטת רש"י במסכת זבחים ובמסכת מנחות].