הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לימא מתניתין דלא כ..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

מנחות ב ע"ב

"לימא, מתני' דלא כרבי שמעון; דתניא, ר' שמעון אומר: כל המנחות שנקמצו שלא לשמן - כשירות ועלו לבעלים לשם חובה, שאין המנחות דומות לזבחים, שהקומץ מחבת לשום מרחשת - מעשיה מוכיחין עליה לשום מחבת, חריבה לשום בלולה - מעשיה מוכיחין עליה לשום חריבה, אבל בזבחים אינו כן, שחיטה אחת לכולן, וזריקה אחת לכולן, וקבלה אחת לכולן "

1.
"יד מלאכי", סעיף תז:

"מתניתין דלא כי האי תנא - כל היכא דקאמר הכי - קאי במסקנא, מדלא קאמר לימא מתניתין דלא כי האי תנא... "

משמע מדבריו, שהניסוח בסוגיתנו "לימא..." שמשנתנו לא תואמת את דעת רבי שמעון בברייתא.

2.
עיקרון נוסף שמשתמע מהביטוי הנ"ל:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שצו :

"לימא דלא כי האי תנא, לא שייך למפרך אלא היכא דתני סתמא במתניתין וכלומר לימא דסתם רבי הך מתניתין דלא כפלוני אבל היכא דקתני בהדיא דברי ר"פ לא שייך למפרך לימא דהאי תנא הוי דלא כתנא אחר, זרע יצחק עירובין פ"ב מ"ג: "

אם הדין במשנה היה נאמר בשמו של חכם מסויים הגמרא לא היתה שואלת "לימא מתניתין דלא כ...", מפני שאין כלל בעיה בעובדה שיש מחלוקת בין תנאים. אולם כאשר הדין במשנה נאמר "בסתם", זאת אומרת שרבי יהודה הנשיא השמיט בכוונה את שמו של החכם, ואולי אפילו נחשב כדברי רבי מאיר על פי הכלל " 'סתם' משנה – רבי מאיר", וממילא קובעת הגמרא שרבי יהודה הנשיא עשה זאת בכוונה שלא כדעת תנא אחר בברייתא, רבי שמעון.

3.
ואמנם, מהרמב"ם משמע שפסק כמשנתנו, ולא כרבי שמעון. וכך משמע בגמרא בהמשך שאומרת: "אלא לרבה ורבא מחוורתא מתניתין דלא כרבי שמעון".

4.
לכאורה, בכך שהגמרא בסוגייתנו מרחיבה בדיון בשיטת רבי שמעון הרי שההלכה צריכה להיות כמותו, על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

5.
אלא, יש לומר, שהגמרא עצמה מכריעה שלא כרבי שמעון.

6.
ההכרעה הנ"ל בסוגייתנו באה לידי ביטוי גם בפירוש - "אלא לרבה ורבא מחוורתא מתניתין דלא כרבי שמעון".

6.1
וגם על פי הדברים לעיל בסעיף 1 - שזו הכרעת עורך הגמרא.

7.
מסקנה: יש כללי פסיקה - לעיל בסעיפים 6-6.1 - שגוברים על כללי פסיקה אחרים - לעיל בעיף 4.