סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

 על החולק עצמו ומרד בנו / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המשנה בפרקנו החדש פותחת 'הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב'. על משנה זו אומרת הגמרא 'מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף. אמר ליה: רבי, שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותך הזהב קונה את הכסף?'. האב מלמד את בנו תורה, מעשה אבהי ורצוי, אך בנו מתמרד נגדו – מדוע שינית ממה שלימדת אותי פעם?
מדוע שינה רבי, הוא רבי יהודה הנשיא, את דעתו? מקורו של השינוי בתוספתא במסכת מעשר שני (ב' ז'). רבי טוען שם שהכסף קונה את הזהב, כפי שמופיע אצלנו ששנה בילדותו, ומולו טוען שם רבי אלעזר בנו של רבי שמעון שהזהב קונה את הכסף, כפי שמופיע אצלנו ששנה בזקנותו.
שני תנאים מיוחסים אלו קנו תורה בצוותא בישיבה באושא מפי רבן שמעון בן גמליאל, אביו של ר' יהודה הנשיא – שהיה נצר לשושלת נשיאים שמגיעה עד הלל הזקן.
האגדה הבבלית ציירה בדקות ובאירוניה את מערכת היחסים הסבוכה בין השניים. כאשר ניצח רבי אלעזר ברבי שמעון את רבי בדברים, ניחם רבן שמעון בן גמליאל את בנו ואמר לו 'בני, אל ירע לך, שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל' (להלן ב"מ פ"ד:). האם משום ענוותנותו של רשב"ג קרא לעצמו שועל, או שמא באמת היה ר' אלעזר גדול מרבי? אין לדעת. אך כשמת רבי אלעזר ביקש רבי לשאת את אלמנתו, וזו סירבה לו בטענה 'כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול?' (שם). סיפור זה מבטא את רצונו של רבי להיכנס לנעליו של רבי אלעזר, רצון שלא נשאר ברמה המשפחתית והגיע גם אל ההלכה.
אחרי שחלקו בתוספתא מעשר שני, שינה רבי את דעתו והתאים אותה לדעתו של רבי אלעזר. בגמרא אצלנו בא רבי שמעון, בנו של רבי, אל אביו, ואומר לו – איך אתה משנה את דעתך? הרי פעם היתה לך עמדה עצמאית ואחרת!
בירושלמי הניסוח חריף אף יותר – 'אמ' ליה אבוי (רבי לרבי שמעון בנו), חזור בך ותני כהדא הזהב קונה את הכסף. אמר ליה לינא חזר בי, דעד דהוה חילך עליך אתניתני הכסף קונה את הזהב' (ט' ע"ג). רבי מפציר בבנו לשוב ולשנות כפי שהוא, רבי, שונה בזקנותו, 'הזהב קונה', אך ר' שמעון בנו איננו מסכים משום שכשהיה כוחו של רבי במותניו לימד אותו את המשנה בגרסת 'ילדותו' – 'הכסף קונה'. 'עד דהוה חילך עליך', כלומר עתה כבר אין 'חילך עליך'. הזדקנת ונכנעת לפני דעתו של רבי אלעזר.
ההיסטוריה, וכמוה ההלכה, נכתבת על ידי המנצחים. בצוואתו ציווה רבי: 'שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא' (כתובות ק"ג:) – רבי שמעון, בנו של רבי, נעשה התנא שונה ההלכות בישיבה הגלילית. הוא האחראי על העברת המסורות בתלמוד ארץ ישראל ומכיוון שכך שנה רבי שמעון את המשנה שחשב לנכונה, שלא כדעת אביו. שכך עובדת הדינמיקה של המרד – הבן משנה ממעשי אביו בעזרת הכח שהוענק לו על ידי אביו. ובשם מי? בשם אביו עצמו, כשעוד היה כוחו עליו.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר