סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

גלגולה של הגהה / אלכס טל

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון

  

נוסח שונה של הגמרא מתגלה כתיקון של רש"י בעקבות השוואה של הסוגיה למקורה במסכת מעילה. עיון אופייני לסיום מסכת זבחים


"וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו, ג). לפי ההקשר, מספק פסוק זה את הרקע לפרשת המבול, ונושא בחובו ברכה שהיא גם קללה. 'עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי...', בלשונו של רש"י על אתר. אך במהלך הדורות הפך הגיל המקסימלי לברכה הידועה: "זאללסט לעבן, ביז הונדערט און צוואנציג", המוכרת בעברית בנוסח 'שתחיה עד מאה ועשרים'. כל מי שעמל בארבעת החודשים האחרונים על תלמודה של מסכת זבחים מבין לעומקה ברכה זו – המסכת מכילה כידוע ק"כ דפים...

לא קל הוא תלמודה של המסכת, ולעתים אין הלומד מצליח להלהיב את עצמו בפלפול התלמודי והדרשני שבבסיס הלכות הקרבנות. ובאמת יש לשאול מה ראו אמוראי בבל להקדיש זמן יקר במחזור הלימוד בישיבה לנושאים לגמרי לא רלוונטיים, שהרי את סדרי זרעים וטהרות הם כידוע לא למדו בגלל שנושאים אלו אינם נוהגים בבבל. אין אנו יכולים לדעת לאשורה את הסיבה לכך, אך ברור מעל לכל ספק שאמוראי בבל אהבו את צורת הלימוד של סדר קודשים. סוג מסוים זה של לימוד ופלפול המבוסס על דיון מסודר ועל דרשות הפסוקים דיבר אל לבם, וייתכן מאוד שזה הגורם להכללת הנושא בקוריקולום של הישיבות בבבל. ודוק! בבבל ולא בארץ ישראל.

אלא שללומד בן זמננו נראה לימוד זה יבשושי משהו ומייגע לעתים. ואכן, קשה 'להתחבר' ללימוד זה. לא אחת ולא שתיים נרדמים הלומדים בשיעור הדף היומי, ורק רבי חנינא בן עקשיא, המקדים את הקדיש דרבנן, מכניס קצת חיים בחבורה. אף על פי כן, נראה שאין מתאים יותר בסיומם של 120 דפים (באמת רק 119, אך מי סופר?...) מלדון בסוגיה טיפוסית מן הדף האחרון של המסכת, ואגב כך להעלות אפיון ייחודי לדרכו של רש"י בפירושו למסכת זו. נחלץ מותניים ונשים לדרך פעמינו.
 

על עולה שנכנסה

הבדל הדינים בין במה גדולה (המזבח במשכן) לבמה קטנה (המזבח בכל מקום אחר) נידון בהרחבה במשנה האחרונה של המסכת (יד, י): "מה בין במת יחיד לבמת צבור? סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה...". בדפים קיט–קכ שואל ר' זירא (בתרגום):

עולת במת יחיד שהכניסה לפנים (מקלעי המשכן) והוציאה לחוץ מהו? האם אומרים שכיוון שנכנסה (למשכן) קלטתה המחיצה (ונוהגים בה דיני במה גדולה), או כיוון שחזרה (לחוץ) חזרה (לדיני במת יחיד)?

התלמוד מנסה לתלות שאלה זו במחלוקת רבה ורב יוסף, החולקים במקרה דומה, שתובא להלן בטבלה (שלב 1). הניסיון נדחה והסוגיה (שלב 2) מראה כי שאלת ר' זירא אינה תלויה במחלוקת זו, וגם על רבה וגם על רב יוסף ניתן להעלותה. לסיום מעירה הסוגיה כי דברים הפשוטים לרבה ורב יוסף קשים לר' ינאי (שלב 3).

מחלוקת זו מופיעה בסוגייתנו בשתי גרסאות. האחת דומה מאוד לזו שלפנינו בדפוס, והשנייה עולה מדברי רש"י. את הראשונה נביא לפי כתב יד פריס AIU H147A, ואילו את השנייה ייצג כתב יד ותיקן 121:



כאמור, שאלת ר' זירא היא על עולת במת יחיד שנכנסה ויצאה מבמת ציבור, האם יש להחזירה לבמת הציבור. בנקודה זו אין הבדל בין כתבי היד השונים. ההבדל בין אלה הוא בהקשר למחלוקת האמוראים רבה ורב יוסף. לפי כ"י פריס זו עוסקת במקרה מאוד דומה לשאלת ר' זירא: קרבן שאירע בו פסול (קודשי קודשים שנשחטו בדרום במקום בצפון) שעלה על המזבח וירד, האם יש להעלותו מחדש על גבי המזבח. לעומת זאת, לפי כ"י ותיקן, המחלוקת עוסקת בשאלה האם קרבן זה שנעשה בו מלאכה פסולה, ושעלה על המזבח, יורד ממנו או נשאר על גביו. בהתאמה, ר' ינאי (שלב 3) שואל לפי כ"י פריס על העלייה מחדש על גבי המזבח, ולפי כ"י ותיקן על הירידה ממנו.
 

בהתאם למקור

לכאורה ההבדל בין כתבי היד מוזר: ירידה מול עלייה. כיצד נוצר הבדל זה, ומה משמעותו? הקורא בפירוש רש"י רואה מיד שהוא מדגיש את גרסתו, הזהה לזו של כ"י ותיקן (שמן הסתם הושפע מן הפירוש), ופוסל את הגרסה השונה שהייתה לפניו. רש"י מפנה אותנו לסוגיה המקבילה בתחילת מסכת מעילה. וכך הוא מהלכה:

משנה: קדשי קודשין ששחטן בדרום מועלין בהן (על אף שנפסלו)
גמרא: (1) ...איבעיא להו אי עלו מהו שירדו? רבה אמר: אם עלו ירדו. רב יוסף אמר: אם עלו לא ירדו... (2) איתיביה רב יוסף לרבה ...'כל שהיה פסולו בקדש אם עלו לא ירדו'? תיובתא דרבה ...(3) והא דפליגי בה רבה ורב יוסף פשיטא ליה לר' אלעזר דאמר רבי אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה לפנים קלטוה מחיצות לכל דבר. בעי ר"א [עולת במת יחיד שהכניסה שנפסלה] עלו מהו שירדו? ...


אכן, ברור שיש קשר הדוק בין הסוגיות. מדובר באותם שני נושאים: הקרבן שנפסל שעלה על גבי המזבח, ועולת במת יחיד שנכנסה לבמת ציבור ועלתה על גבי המזבח. גם האמוראים הבבליים, רבה ורב יוסף, מוזכרים כאן וכאן. ומעל הכול, כמובן, סוגיית זבחים מביאה את משנת מעילה. לכן, אומר רש"י, יש לקרוא את סוגייתנו בצורה שתתאים למקורה במעילה, ובמידת הצורך יש לשנות את גרסתה: לא מדובר בקרבן שעלה וירד ובשאלה האם להעלותו בשנית, אלא בקרבן שעלה ובשאלה האם להורידו. ודוק! הניסוח של כ"י פריס, דאיתמר: קדשי קדשים שישחטו בדרום מועלין בהן, ואם עלו לא ירדו, רבה א': לא יעלו, רב יוסף א': יעלו, אינו מדויק, שהרי המילים 'אם עלו לא ירדו', אינן חלק מן המשנה! לכן משנה רש"י את הגרסה "איתמר", המורה על מחלוקת אמוראים, מפנה את המקום ל"דתנן", ונוסחה של המשנה מותאם לזה של מעילה. גם שאלת ר' אלעזר במעילה דומה לזו של ר' ינאי בזבחים, ורש"י משנה את גרסתה אצלנו כך שתתאים לסוגיית מעילה.
 

הקבלה לא מושלמת

המניע של רש"י בהגהתו ברור. מדובר בשתי סוגיות כל כך קרובות, ומן הנמנע שיהיה ביניהן הבדל כה משמעותי. לכן יש לשנות את זו של זבחים על פי מעילה, שהרי ברור ששם מקורה – סוף סוף רבה ורב יוסף דנים במשנת מעילה. אך רש"י לא ראה את גרסתו בנוסח כלשהו. הוא הגיה את הנוסח מדעתו, ומסתבר שאותו נוסח שהיה לפניו זהה, או לפחות דומה, לזה שבכ"י פריס. מה הבסיס לנוסח שאינו תואם למקבילה הכל כך קרובה של מעילה? על אף שאין ביכולתנו לענות בביטחון מלא על שאלה זו, דומה שניתן להצביע על כיוון של פתרון.

נוסח רש"י (= ותיקן) לא מתקשר בצורה אופטימלית לשאלת ר' זירא על עולה שנכנסה ויצאה - האם צריך להחזירה פנימה. לפי הגהת רש"י, הסוגיה מנסה לקשר את השאלה למחלוקת רבה ורב יוסף העוסקת בקרבן שנפסל ועלה, האם להורידו, אך ההקבלה המושלמת לשאלת ר' זירא הייתה צריכה להיות מקורבן שעלה וירד, האם להעלותו! ייתכן שסוגיית זבחים השתמשה בסוגיית מעילה ושינתה אותה לצרכיה. תומכת בכך ה'תיובתא', התשובה הניצחת שהשיב רב יוסף את רבה במעילה, ש'אם עלו – לא ירדו'. זו מובאת בנוסח כ"י פריס כחלק מציטוט משנת מעילה. נראה אפוא שסוגיית זבחים קיבלה את הלכת רב יוסף ש'אם עלו לא ירדו', והעבירה את מחלוקת האמוראים שלב אחד קדימה – עלו וירדו, האם יעלו בשנית. בצורה זו מתאימה שאלת ר' זירא בצורה מושלמת למחלוקת זו.

ראייה זו מלמדת על ה'פלסטיות' של סוגיית התלמוד הקדומה (רבה ורב יוסף הם בני הדור השלישי לאמוראי בבל). הסוגיה המקורית מותאמת לסביבתה החדשה על ידי שינוי פרטיה! רש"י אם כן לא צדק בהגהתו את הסוגיה (וראו גם בתוספות על אתר שלא קיבלוה), שהרי הנוסח שהיה לפניו הוא נכון ומקורי, אך האינסטינקט התלמודי שלו צדק; מקור סוגיית זבחים הוא סוגיית מעילה, ששונתה.
 

תיקון בגוף התלמוד

נשוב לסיום לרש"י. הלומד את מסכת זבחים בוודאי שם לב לריבוי ההגהות של גדול פרשני התלמוד ביחס לפירושיו על המסכתות האחרות בש"ס. ואכן, נכדו, ר' יעקב בר' מאיר – רבנו תם – מעיד לנו על כך בהקדמתו לספרו, 'ספר הישר:

'ספר הישר' קראתי בשם את הספר, יען כל פקודי כל יישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואע"ג דלט (שקילל) רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי, לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבש, כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן. ולא ייתכן כן לכל יראי השם! כי גם רבינו שלמה אם הגיה גרסה בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה. כי אם שותי מימיו הגיהו על פי פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה. ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו.

בדרך כלל רש"י העיר על הנוסח המתאים לדעתו, אך לא הגיה בספר התלמוד עצמו. את זאת עשו שלא כהוגן תלמידיו. לא כן הוא המצב במסכת זבחים, שבה ראה רש"י לנכון להגיה בגוף התלמוד. זאת ראינו לעיל בכ"י ותיקן, שייתכן שאחד מאבותיו הוא זה שתוקן על יד רש"י.

אכן, לימודה של המסכת בעמל הוא, ובעמלה של תורה ישגה שכרה. והיה זה שכרנו, שנשוב לציון ברינה ונקריב בה את עולותינו ואת זבחינו, במהרה בימינו.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר